מהו הסרט הכי גיי אי פעם שאיננו סרט גאה? למרות ש"אהבה בשחקים" הוא מתמודד צמוד, התשובה היא ככל הנראה סרט ההמשך ל"סיוט ברחוב אלם", סרט שבו הסאבטקסט הגאה הוא פשוט טקסט. מהסרט הראשון בסדרה נלקחו רק הכתובת האייקונית (רחוב אלם) והשחקן הראשי רוברט אנגלונד (פרדי קרוגר בשבילכם), ושולבו בסרט ההמשך כשהילד החדש בשכונה ג’סי (מארק פאטון) הופך בהדרגה לאחוז דיבוק בידי המפלצת מהחלומות, אחרי שעבר לבית בו נפשה ננסי בסרט הראשון. עד כה, מפחיד.

על פניו יכלו לעשות עם הדברים הללו התקדמות מעניינת בסאגה. אולם עם הזמן התפתחה אי הסכמה קלה בין התסריטאי דייויד צ’סקין, הבמאי ג’ק שולדר והשחקן פאטון סביב השאלה, עד כמה התוצר הסופי יכול להתפרש כסרט, בלשון המעטה, הומוארוטי.

מישהו החליט שפרדי יכוון את התשוקה שלו כלפי נער. זה לא רגיל לסרטי אימה. הרבה תזות נכתבו על הסאבטקסט הפמיניסטי בנרטיב "הבחורה האחרונה" – הדמות הנשית שנשארת בחיים אחרונה ומפשיטה את הרודף הגברי "מנשקו" הפאלי, ומשתמשת בנשק כדי להרוג אותו. מה שיוצא מהבחירה ב"בחורה אחרונה" ממין זכר זה זמן מסך ארוך מאוד לפאטון לצרוח כמו נד פלנדרס בדרגות שונות של עירום.

"פרדי קרוגר הוא מטפורה לתשוקות שלו, או אפילו לבושה"

צ’סקין בעצמו הודה כי בתסריט שכתב, הסאבטקסט היה אמור להצביע על האפשרות שג’סי נאבק עם המיניות שלו, ושפרדי הוא מטאפורה לתשוקות שלו, או אפילו לבושה. למרות זאת, זה לא מוסווה היטב.

בסצנה אחת, פרדי לוקח את ג’סי לבר עור ופטיש כדי להצליף למוות במורה הסאדו-מזוכיסטי שלו לחינוך גופני. במקלחות. בעירום. אחר כך, אחרי שהתמזמז עם דמותה של מיירס, ג’סי נלחץ ורץ לבית של חברו רון ומתחנן בפניו להישאר שם בטענה: "משהו מנסה להיכנס לתוך גופי!”.

הבמאי ומנהלי האולפנים מכחישים כל כוונה שמיוחסת לתסריט של צ’סקין. במקום זאת הם, ובשלב מסוים אף צ’סקין בעצמו, מצביעים על הביצוע של פאטון כמה שקיבע את הסרט בשטחי הקאמפ. זה לא כל כך הוגן. נכון, פאטון הומו, אבל באותו זמן הוא היה בארון, אפילו בפני הבמאי.

פאטון, לעומת זאת, טוען שתווית ה”סרט אימה גאה" פגעה למעשה בקריירה הבוסרית שלו, בתקופה בה הפצירו בשחקני הוליווד להישאר בארון.

הסופרת ג'ונו דוסון סבורה שכולם צריכים להשתחוות ולנשק את הרגליים של מי שעשה את "הבחירות" הגאות על הסט, בגלל שהן הדבר היחידי שמרומם את "סיוט ברחוב אלם 2" מעל לדרגת זבל טהור. לטענתה, הדיון המתמשך, או השיחה, סביב הסאבטקסט הגאה שרדו זמן רב בהרבה מהסרט עצמו.

>> 20 עובדות שכל לסבית יודעת - ואתם?

>> 15 דברים שכל אקטיבי מוכרח לעשות במיטה

>> "ברור לי שהקהל מתחרמן כשאני יושב על דילדו ענק"

אפילו רוברט אנגלנד בעצמו התראיין למגזין אטיטוד בשנת 2010 ראיון ארוך על "המורשת הגאה" של הסרט, ואיך משבר האיידס היווה השראה. קשה להאמין שכך היה. בסופו של דבר מה שיש לנו זה סרט אימה גרוע, אבל לא פחות מפנינה קווירית. אף אחד לא מוכן לקחת את הקרדיט על התוכן המאוד הומואירוטי, ואולי בגלל זה, כמו בחיים, אפשר להגיד ש"סיוט ברחוב אלם 2" פשוט נולד ככה.