>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
הסרט ההוא היה מי שהיינו אז, או לפחות מי שהיינו רוצים להיות. זה היה ראשוני, פורץ דרך ונועז. יותר מכל, זה סימל את הדרך שעשתה הקהילה בישראל מאז "אפטר" - סרט הביכורים של פוקס. עכשיו, עשור אחד אחרי, חוזר פוקס ל"סיפור של יוסי" כדי להציב מולנו מראה פעם נוספת. בביקורות שימלאו את דפי העיתונים לקראת עליית הסרט ובשיחות סלון תל-אביביות, תעשה ההשוואה הבלתי נמנעת לסרט הקודם. יהיו רבים שינסו לשאול האם הצביטה הזו, שגרמה לנו לבכות מהתרגשות לפני עשור, באמת הייתה חייבת סיקוול. לכן הסיכון שלקח על עצמו פוקס, לגעת שוב ביצירה שיש לה מקום של כבוד בלב הקהילה, הוא עצום ומעורר השראה לכשעצמו.
שוב אותם הזכרונות
מאחר ואני לא מבקר קולנוע ובכל מקרה בגלל שקיים בתעשייה הסכם לא כתוב לפיו לא מפרסמים ביקורות לפני שסרטים עולים למסכים, לא תמצאו כאן שום ניתוח אמנותי. אספר בעיקר על הפגישה המחודשת והאישית שלי עם "יוסי". למי שלא חי על כדור הארץ וזקוק להשלמת פערים, אציין רק כי עלילת הסרט חוזרת אל גיבור הסרט הראשון, "יוסי" (אוהד קנולר), עשר שנים אחרי: עכשיו הוא רופא, התבגר לא ממש יפה ועדיין קצת בארון. לאחר מפגש מקרי עם אמו של ג'אגר הוא נוסע-בורח לחופשה באילת ובדרך פוגש את "תום" (עוז זהבי), קצין צעיר וחתיך שמציע לו שוב הזדמנות לאהוב.
אחרי הזיכרונות, הציף בי הסרט מחשבות על מי שאני היום, 14 שנים אחרי אותה אילת (כמו יוסי בסרט), על מה שעברתי, על הבחירות שעשיתי בדרך, על אהבות שהוחמצו ועל אהבות שמוצו עד תום. על לילות ב"אטרף-דייטינג", על אנשים שפגעתי בהם ואנשים שהשאירו בי צלקות. על חוויות תל-אביביות בתאי שירותים, על רגעים עמוסים בחברים ורגעים של לבד.
פוקס ממשיך ללוות את ההומו בישראל
וגם תורן של השאלות הגיע; האם עכשיו זו התחלה או רגע לפני סיום של סצנות בחיים שלי שישוכפלו וימלאו סרטי קולנוע. האם בכל פעם שהוזכר ג'אגר והייתי על סף דמעות התעצבתי על ג'אגר, שתפס מקום כה חשוב בתהליך ההתבגרות שלי כהומו או אולי קצת על עצמי. האם היום, בגיל 30, אני רק "יוסי" (קנולר) המחושב והמתרפק על העבר או עדיין יכול להיתפס קצת לנעורי ולהיות עוד קצת "תום" (זהבי) המעז והתם שיכול לבלוע את העולם, ולנסות להגיע שוב לאושר משוגע.
ובכל אלו; הזיכרונות, המחשבות והשאלות טמונה ההצלחה של יצירתו החדשה של פוקס: לנסח או ללוות באופן מדויק את חיי כהומו בישראל. והסרט הזה, "סיפורו של יוסי" זרק אותי שוב ושוב לפגוש את כל היצירות הקודמות שלו והמקום שלהם בחיים שלי; "פלורנטין", "אפטר", "בעל בעל לב", "ללכת על המים", "הבועה" וכמובן "יוסי וג'אגר".
כשחזרנו בן זוגי ואני מהסרט הביתה, לדירה השכורה שלנו בתל אביב (שעליו ועליה חלמתי כשראיתי פלורנטין), חשבתי על כל הדברים האלה שהם בשבילי הסרטים של איתן פוקס. חיברתי למערכת את האיי-פון, ניגנתי, כמו אז, את "בוא" של ריטה. והפעם לא התעצבתי. רק התמלאתי באושר משוגע.
>> ביום שבת: הקרנה חגיגית של יוסי וג'אגר בסינמטק הרצליה
>> אני אוהב את הבן ההומו שלכם. למה אתם לא?