>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
חיים שגב, הומו דתי ושחקן בראשית דרכו, כיכב בשני הסרטים בתפקידים הראשיים. "החוויה שהייתה לי בתפקיד ההומו הדתי הייתה מאד מיוחדת", הוא אומר ל-mako גאווה. "התחברתי למקומות אמיתיים ביותר שאני בעצמי עובר ולכל האינטראקציה שהייתה ביני לסביבה כבר מהילדות".
שיחק את עצמו ב"כיבוי אורות"
בסרט "כיבוי אורות" שיחק תפקיד שכבר קרה לו בעבר בתור ילד לא מעט פעמים עם חברים טובים מהישיבה. "הצער בלחוות רגשות בלי לחלוק אותם או לברר מה מרגיש הצד השני בסיפור בנוגע לכך נורא קשה ומתסכל. ולא מעט משאיר תחושת בדידות כמו שרואים בסוף הסרט".
הסרט עוסק בעולמם החברתי של ההומואים הדתיים בצעירותם המתמודדים עם קשיים במהלך לימודיהם בישיבה התיכונית. זוהי חברה שמורכבת מגברים בלבד, שלמעשה חיים אחד עם השני במשך רוב שעות היום. בחברה כזאת, מתקשה המתבגר הצעיר שעובר תהליך של גילוי הזהות המינית, לשתף את חבריו בתהליך. צריך להבין שזהו עולם של נורמות חברתיות, של מה שמקובל לעשות ומה שלא.
צפו בסרט "כיבוי אורות"
הסרט מספר על "יוני", (שגב) נער דתי שכבר למד כמה שנים בישיבה התיכונית, אשר מחליט בתחילת שנת הלימודים החדשה, לשתף את חברו "דודי" (ניר שטראוס) שותפו לחדר, בסודו הכמוס. יוני מספר חלק מן האמת, הוא מאוהב. אך דודי חברו הטוב, חושד שמדובר בבחורה ולא מעלה על דעתו שהוא מושא האהבה. וכך, מה שמתחיל כשקר לבן, הולך ומתגלגל עד למציאות הכואבת שמתגלה בסוף הסרט.
"הסרט משקף במידה רבה את המציאות הקיימת בחברה הדתית. מציאות של סתירות פנימיות, של חוסר היכולת החברתית לקבל ולהכיל. המודעות הקיימת בחברה הדתית לגבי להט"ב, היא שמדובר בקבוצה פרובקטיבית וזרה מעולמם, שסותרת את רצון האל", הוא אומר.
"הסטיגמה הזאת גורמת לחוסר יציבות אצל אותם נערים שנמצאים בתהליך ההתבגרות המינית וחוסמת בפניהם את היכולת להיפתח ולשוחח על זה בצורה פתוחה בפני הרבנים או אנשי הצוות. חלק מאנשי החינוך שאליהם פונים בני הנוער משכנעים אותם שאין זו באמת משיכה ואהבה לחבר מדובר בתופעה חולפת, אשר נובעת מחוסר בטחון וברצון לבלוט בחברה. מסבירים את הרגשות כלא יותר מהערצה וניסיון לחיקוי. ושבסיוע נכון יוכלו גם הם "להתרפא" מהעניין כי הרי אין כזה דבר הומוסקסואלית במגזר הדתי, מה שמעצים את הדילמה יותר ויותר".
פרק את הצער של לפני היציאה מהארון
לעומת זאת בסרט "לאהוב בקושי" היה לשגב מקום לפרוק את כל הצער שעבר לפני היציאה מהארון. הסרט מכניס את הצופה לתוך ביתו הפרטי של ההומו הדתי והתמודדותו הלא פשוטה מול המשפחה: הסרט ממחיש את היחסים שבין האמא (רובי פורת שובל) לבנה יותם (שגב). תוך התמודדות עם הנטייה המינית של בנה, מנסה האם שוב ושוב לשדך ליותם בחורות מהמדרשה, בעוד יותם מאוהב בגבע (ירין דדוש), המדריך החדש בבני עקיבא. יותם שאוהב את אמו ומאמין בערכיה של הדת, משלים עם מעשיה ויוצא לדייטים עם בנות ללא עניין ושום חשק מצידו.
"למעשה, זו הייתה חזרה מדהימה בשבילי ליציאה מהארון האמיתית שעשיתי בהמשך. כל הסצנות שבכיתי היו אמיתיות ולא היה שום צורך בעזרה מלאכותית. הכל היה כל-כך מרגש שגם הצוות שהיה על הסט התרגש ובכה".
טריילר לסרט "לאהוב בקושי"
"סרטים אלו ממחישים את הדרך חסרת האונים שעובר ההומו הדתי", אומר שגב, "גם כאשר הוא בביתו הוא אינו זוכה לקבלה והבנה, והוא נקלע לקשיים לא פחות קשים איתם התמודד בישיבה התיכונית. ההומו הדתי מרגיש אומלל ועצוב מכל עבר וחש תסכול יומיומי. מכאן, הדרך למחשבות אובדניות די קצרה, ולכן, מנסים לעלות לדיון מצב זה בתקווה לנסות לקדם ולשפר את המצב הנתון, ולהביא לשינוי התפיסה הדתית הרווחת כיום שנטייה מינית לא ניתן לשנות. אלא להבין שזה דבר קיים. וצריך לקבל הומואים כפי שהם, וזה כלל לא צריך לסתור את הדת או להתנגש בה הלכתית
הצילומים לסרטים התקיימו כבר לפני כשנה, כאשר רק הוריו וחבריו הטובים של שגב ידעו עליו. "התגובות הראשונות מההורים היו בעיקר חשש שמא אני עושה טעות ואולי אתחרט שעל ידי הסרטים יותר ויותר אנשים ידעו עליי, אבל להפתעתי לאחר שהסרטים יצאו ואבא שלי ראה אותם הוא נורא התרגש. ואמר שהוא מרגיש שזה ממש מזכיר לו את הבית שלנו בעבר, עד שלקראת סוף הסרט הוא מצא את עצמו בוכה".
לעומת זאת, התגובות של החברים היו מאוד חיוביות כבר מההתחלה. "כולם נורא הזדהו עם הסיפור ולא מעט גם התרגשו ובכו. חברי הטוב אוריה אמר כי הוא מרגיש כאילו הדמויות ששיחקתי מייצגות אותנו ההומואים הדתיים בשלב זה או אחר בחיינו. 'כולנו היינו במצבים דומים של מבוכה, בלבול, הדחקה, עצב ורגשות דומים שאתה מבטא בסרטים. יש תחושה שסוף סוף יש לנו קול ומישהו מספר את הסיפור שלנו'.
כולי תקווה שהסרטים האלו וההתחדשות שיש בתחום שלנו לאחרונה תביא לבשורות בשטח שיהפכו את עלילות הסרטים האלו להיסטוריה."
בשבוע האחרון, הסרטים הוקרנו גם במהלך מפגש חברתי באחד מארגוני הההומואים הדתיים, ועוררו עניין רב אצל הצופים. "חלקם בכו, חלקם התרגשו, חלקם חייכו, אבל איש לא נשאר אדיש", אומר שגב לסיום.