>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
רק לאחר מכן אפשר להתחיל להתקדם עם החיים: להכיר בן זוג, ליצור חיים משותפים, וכפי שמציע הטרנד הנוכחי, גם להפוך להיות הורים.
אך מה קורה אם דוקא בשלב המתקדם של התהליך, בו החיים הזוגיים עתידים להפוך למשפחה, אתה פתאום מגלה שאולי אתה לא ההומו שחשבת שאתה? הרעיון הזה הוא הבסיס לסרט הקצר של מיכל רפופורט, בוגרת המחלקה לקולנוע של קמרה אובסקורה, ששמו "עניין של מין".
הסרט, שהוצג באוקטובר האחרון בפסטיבל הסרטים הגאה של סיאטל ובפסטיבל הסרטים בניו אורלינס, עוסק בדיוק בסיטואציה הזו. זוג הומואים, גיא וליאור, מחליטים להביא ילדים עם זוג לסביות, והכל נראה טוב ומבטיח עד שגיא שוכב עם יעל, אחת מהשתיים.
תמיד הייתה עוף מוזר
רפופורט, בת 27, תושבת תל אביב, דור תשיעי בארץ, החליטה לעזוב את לימודי הביולוגיה באוניברסיטה לטובת לימודי קולנוע בקמרה אובסקורה. "המטרה שלי היתה להיות צלמת ובסוף התאהבתי בבימוי". הסרט, שאורכו 28 דקות, הוא פרויקט הגמר שלה.
איך הרעיון לסרט נולד?
"הרעיון עבר המון גלגולים. חבר מאוד טוב שלי, דייב, שאני מכירה את סיפור היציאה מהארון הקשה שלו, פעם סיפר לי שמעולם לא היה עם בחורה, שהוא תמיד ידע שהוא הומו. שאלתי אותו אם לא מסקרן אותך לדעת איך זה להיות עם אישה והוא אמר לי שלא. שנה לאחר מכן הוא סיפר לי שיום קודם לכן הוא שכב עם בחורה. שאלתי איך היה והוא אמר לי 'לא משהו. לא נהנתי'. משם נוצר הרעיון לסיפור המקורי, שהיה סיפור על עולם בדיוני שיש בו רק הומואים ולסביות, והסטרייטים הם מחוץ לנורמה".
כמו תל אביב בימינו.
"כן, כמעט. שאלו אותי בפסטיבלים איך ישראל בתחום ואמרתי שתל אביב היא אחת הערים הכי הומואיות בעולם".
את לא חלק מהקהילה, ואני תוהה מה מניע אותך לעסוק בעולם שאת לא קשורה אליו בקשר ישיר.
"כשהייתי ילדה הייתי עוף מוזר, הייתי שונה. אמרו לי שאני נראית כמו בן כי היה לי שיער קצר עד גיל 12, שיחקתי כדורסל עם הבנים ועד היום אומרים לי שיש לי אופי של לסבית, למרות שבשום צורה לא נמשכתי לנשים. זה תמיד עניין אותי העיסוק בזהויות מיניות בגלל שלא הבנתי למה זה כל כך משנה בסופו של דבר".
בגיל 27 הגיעה לסוג של שלמות עם מי שהיא. "אני אוהבת את מי שאני ואיך שאני, וימות העולם אף אחד לא ישנה אותי. כואב לי שיש מי שלא יכול להגיע לשלמות כזו בגלל חברה המכתיבה דברים מסויימים. החיבור שלי לכן נובע מכך שאני תמיד הייתי האדם השונה שפחות קיבלו מסביב".
מצאה את הרגש אצל כתב גיי
הסיפור של הסרט מתחיל במשיכה של גיא ליעל ומשם הכל נכנס לסחרור. הוא מספר לליאור שבסופו של דבר סולח לו, והם ממשיכים לחפש זוג לסביות להביא איתן ילד. אך גיא ממשיך לחקור את זהותו המינית, הפרידה מליאור מגיעה בשלב מסויים ואחריו גם ניסיון לחזור להיות יחד.
תהליך כתיבת התסריט היה ארוך, מורכב – ומפתיע. "התחלתי לכתוב את התסריט עם מישהו, ותוך כדי העבודה גיליתי כמה הוא הומופוב. התסריט יצא מאוד אלים, כואב והיה חסר לי רגש. המורה שלי לתסריטאות הפגישה אותי עם תסריטאי הומו כדי לתת טאץ' גיי. היו בין שלושתנו דיונים סוערים והתסריט השתנה. לבסוף כתבתי את התסריט מחדש עם רון".
הבחירה להציג מציאות בה ההומו מגלה שהוא בעצם נמשך לנשים נעשתה כדי לעורר פרובוקציה?
"במקור רציתי מאוד לעורר פרובוקציה אבל בסופו של דבר העדפתי להתעמק בסיפור האנושי יותר ובמערכת יחסים בין שני בני הזוג, כי לדעתי ממערכות יחסים קטנות אפשר ללמוד הרבה על הכלל, וויתרתי על המיקוד ביצירת עולם שבו הסטרייטים הם מיעוט.
"ניסיתי להיות יותר מינימליסטית ואני חושבת שזה עבד. בסיאטל חיכו לי אחרי ההקרנה קבוצה של 20-30 איש מחוץ לקולנוע ושאלו אותי אם בכוונה יצרתי עולם של הומואים ולסביות, למרות שזה לא נכנס בסוף לסרט. שמחתי שהתחושה הזו עברה לבסוף".
שני שחקנים ראשיים יש בסרט הזה, בועז בראל המשחק את ליאור ויובל רז המשחק את גיא. בעוד שרז הוא גיי במציאות, בראל הוא סטרייט. "היה מאוד מעניין לעבוד איתם. עבור בראל זו היתה הפעם הראשונה שהוא שיחק בתפקיד של גיי. הוא חשש מזה אבל רצה לנסות. בהתחלה היה קשה לשבור את הקרח אבל יובל היה מדהים. הוא נתן לו תחושה טובה, טבעית ולא תוקפנית. בסצנות שכללו מגע זה לקח יותר זמן אבל בסופו של דבר הוא נכנס לזה ועשה את התפקיד בצורה מאוד טובה".
בחרת בשחקן שעיר יחסית למה שמקובל במיינסטרים של הקהילה. מדוע?
"רציתי שיהיה בחור גברי ולא אחד שמורט שערות, שייראה גבר גבר. זה לא מפריע לי גם היום. יש משהו מאוד יפה בחוסר אסתטיקה עם כל האסתטיקה שיש בסרט"
פידבק חיובי מרומן פולנסקי
במקביל ללימודים וכיום לכניסתה לעולם הקולנוע, רפופורט עובדת כל שנה במחנה קיץ בשוויץ, בו משתתפים ילדים של עשירים וידועים. אחד מהם היה בנו של רומן פולנסקי, מה שהביא לעידוד בלתי צפוי. "יצא לספר לו על התסריט שלי, כשזה עוד היה תסריט. לקבל פידבק חיובי מפולנסקי זה תמיד נחמד".
מה מבחינתך המסר של הסרט הזה?
"לפעמים בחיים עלינו לא להתפשר על מה שנוח. הרבה מאיתנו, בלי קשר לזהות מינית, בוחרים במה שנוח. גם במערכות יחסים אנו המון פעמים מפחדים לעזוב מערכת יחסים ללא נודע וללא מוכר כי נוח לנו. בסיפור הזה יש אנשים שחיים עם זהות מינית מסויימת כי הם מפחדים לצאת מהארון. פה זה לצאת מהארון הסטרייטי".