לפני שיצאנו לרחובות כדי לחגוג את הגאווה שלנו הייתה הטלוויזיה - צורת תרבות שהיא גם המונית וגם אינטימית, מגיעה למיליונים ועדיין נכנסת איתנו למיטה בכל לילה. בטלוויזיה חיפשנו לראות דמויות שמייצגות אותנו, חיות באותה מדינה או עיר, לומדות את אותם המקצועות וגם מתאהבות בבני ובנות מינם כמונו. למרות שכל אחד מאיתנו גדל בתקופה אחרת - חלקנו גדלו בתקופות בהן חד מיניות הייתה עבירה פלילית, בעוד שאחרים כבר נולדו בעידן בו בכל גן ילדים יש לפחות זוג הורים חד מיניים אחד - הדמויות הלהט"ביות על המסך תמיד היו שם כדי ללוות אותנו.
משנות השבעים, אז דמויות טלוויזיוניות נאלצו להישאר בארון אפילו על המסך, דרך שנות התשעים בהם הייצוגים עדיין היו סטראוטיפיים להחריד, כל ייצוג כזה השאיר חותם בחיינו. הדמויות האלו, פיקטיביות ככל שיהיו, שינו לנו את החיים. הן היו סימן שיש מישהו להישען עליו גם ביום חשוך במיוחד. החברים מסטינג טיוי ליקטו לנו 22 דמויות שמייצגות את (סליחה על הקלישאה) כל צבעי הקשת - הומואים מוחצנים לצד מופנמים במיוחד, נשים שבטוחות במיניות שלהן לצד כאלה שהתנסו עם בנות מינן ולא התביישו להכריז על כך, ו"סתם" דמויות שהעזו להיות "שם בחוץ" לפני שלנו היה את האומץ.
מיסטר המפריז - "מישהו מטפל בך?" (1972)
המפריז, אחד ההומואים המפורסמים והמוגזמים בתולדות הטלוויזיה, אותו גילם הבריטי ג'ון אינמן. למרות שאינמן נפטר בשנת 2007, הוא זכה בזכות התפקיד בתהילת עולם ואינספור חיקויים ומחוות. המפריז, יועץ מכירות בכלבו "האחים גרייס", זוהה על ידי כולם כגיי, מה שלא מנע מיוצרי הסדרה להכחיש את היותו כזה. אבל אין לנו מה להתנשא על הבריטים, אנחנו בישראל היינו צריכים לחכות עד שנות התשעים כדי לראות לראשונה דמות גאה על המסך בדרמה הקומית פורצת הדרך "פלורנטין".
מאט פילדינג - "מלרוז פלייס" (1992)
הצעירים שבינינו יזהו את דאג סאוואנט כטום סקאבו מ"עקרות בית נואשות", אבל כל מי שראה טלוויזיה בשנות התשעים לא ישכח את דמותו של מאט פילדינג ב"מלרוז פלייס". מאט היה מצפן מוסרי בסדרה שכולה לכלוך ושחיתות, בזמן שחבריו לקומפלקס היוקרתי ניהול חיי זימה, מהמטורפים שנראו על המסך באותן שנים, את הנשיקה התמימה של מאט עם גבר, בחרו בתכנית לצנזר. מיותר לציין שהוא היה הקראש הראשון של הרבה גייז צעירים באותם ימים.
אלן דג'נרס - "אלן" (1994)
היציאה מהארון של אלן דג'נרס - היום כנראה הלסבית המוכרת בעולם - הייתה אחד הרגעים הטלוויזיונים הגדולים של הניינטיז. אלן יצאה מהארון בפני לורה דרן והעולם בפרק שנקרא "The Puppy Episode", בו הכריזה I'M GAY. גם בכירי רשת ABC, שחטפו ביקורת מכל ארגון שמרני באמריקה ודרישה להוריד את "אלן" מהאוויר, לא ישכחו את הרגע. איזה כיף שאנחנו חיים בשנת 2018 ואנחנו יודעים מי ניצח במלחמה.
ביג גיי אל - "סאות' פארק" (1997)
אתם יכולים לסמוך על החבר'ה מ"סאות' פארק" שכשהם כותבים דמות גאה, שום פרה קדושה לא תישאר בחיים. כזה הוא ביג גיי אל - הומו מלא סטראוטיפים כרימון ובעל חיי מין אפלים יותר מהפנטזיות של כולנו.
ג'ק מקפרלנד - "וויל וגרייס" (1998)
כנראה שזהו הייצוג הגאה הטלוויזיוני האהוב ביותר בכל השנים. "וויל וגרייס" שעלתה בסוף שנות התשעים (וחזרה לריבוט מצליח השנה), היא כולה מופת של ייצוג מיעוטים, אבל דווקא דמותו הכל כך מוקצנת ולא תקינה פוליטית של ג'ק מקפרלנד - על הילדותיות, הנרקיסיזם והלוזריות שבה - היא הדמות שמלווה אותנו עד היום.
ג'ק מקפי - "דוסון קריק" (1998)
דמות ההומו המיוסר שייצג ג'ק מקפי התאימה בדיוק לרוח הדיכאון וייסורי ההתבגרות של "דוסון קריק". דרמת הנעורים הפופולרית שכתב יוצר "צעקה", קווין ויליאמסון, לא הציגה רק קבוצה של נערים בוגרים במיוחד לגילם, היא גם נתנה מגוון דמויות שלא ישבו בול על הסטריאוטיפים המוכרים (אולי חוץ מדמות ה"סלאט" שגילמה מישל וויליאמס), וביניהם גם ג'ק שהיה וריאציה לא מוכרת בזמנו לדמות הגיי העדין. כמה חבל שעם ירידת הסדרה גם ג׳ק וגם קר סמית' שגילם אותו, נעלמו מחיינו לבלי שוב.
בריאן קיני - "הכי גאים שיש" (2000)
שום רשימה לא שלמה בלי בריאן קיני מ"הכי גאים שיש". הומו חרמן, כוחני, אקטיבי, פסיבי (אגרסיבי), תחמן, רגיש, יפיוף, טהור, מושחת, פשוט בן אדם. בריאן קיני הוא הגיי האחד שעשה עבור כולנו את טבילת האש והיה פשוט הומו - בלי צורך להוכיח שהוא יותר או פחות גבר ממישהו אחר. והכי חשוב, הוא הגיי שמיליוני גייז מתבגרים לקחו איתם כל שבוע למיטה בשקט, כשההורים לא ראו.
דייוויד פישר - "עמוק באדמה" (2001)
תמונת הראי של בראין קיני הוא דייוויד פישר מ"עמוק באדמה" - בעוד בריאן הוא גיי מוחצן וטווסי, דייוויד מסתובב בעולם כאילו הוא רואה ואינו נראה. דייוויד גם הציג לנו את אחת הזוגיות הגאות היפות והמורכבות שראינו - מערכת היחסים עם השוטר האפרו-אמריקאי קית'.
שיין מקאצ'ן - "ישנן בנות" (2004)
כשעלתה "The L word" לאוויר היא מיד הוכתרה כמקבילה הלסבית של "הכי גאים שיש". במשך ארבע עונות הסדרה עקבה אחר קבוצת נשים ברנז'איות אמריקאיות טיפוסיות שמנהלות אורח חיים לסבי - החל מנשים שאוהבות רק נשים, דרך אישה ביסקסואלית ועד סטרייטיות שרוצות להתנסות, ואפילו גבר שחושב שהוא לסבית ומתנהג בהתאם. הסדרה אמנם זכתה לביקורות על הייצוג הבעייתי (רובן לסביות מטופחות ודקות גזרה), אך דמותה של שיין מקאצ'ן, מעצבת שיער ושוברת לבבות מקצועית, הצליחה לכבוש גם את לבבות מיליוני הצופות ברחבי העולם.
מיקי דין - "הקאמבק" (2005)
כל כוכבת גדולה חייבת ספר גדול שיעמוד מאחוריה. אבל אפילו כוכבת קטנטנה ומביכה כמו ולארי צ'אריש צריכה תמיכה מדמותו של מיקי דין - ספר הומו שעבר על בשרו את השנים בהם אנשים עדיין פחדו לדבר על ארונות. מיקי הוא הלב הפועם של הסדרה וכשהשחקן שגילם אותו, רוברט מייקל מוריס, נפטר בשנה שעברה, משהו מאיתנו מת יחד איתו.
ד"ר אריזונה רובינס - "האנטומיה של גריי" (2005)
(משודרת בסטינג TV במקביל לשידור בארה"ב)
עוד ייצוג בולט לקהילה הלהט"בית, הפעם בסדרה הכי נצפית על המסך. ד"ר אריזונה רובינס (ג׳סיקה קאפשו) היא אחת הרופאות המוערכות ביותר בבית החולים סיאטל גרייס. העבודה כרופאה מוערכת לא גזלה לה זמן והיא הספיקה לנהל מערכת יחסים סוערת ודרמטית (כאמור, ב"האנטומיה של גריי" עסקינן) עם ד"ר קאלי טורס. על הדרך קיבלנו חוץ מייצוג יפה בפריים טיים, גם תזכורת מעולה ללמה בדיוק שווה לנו להשאיר את מערכות היחסים שלנו מחוץ למקום העבודה.
לאפייט רובינס - "דם אמיתי" (2008)
(משודרת בסטינג TV)
אוי, לאפייט! כמה היינו שמחים לטעום מהמטבח הדרומי והמטוגן שלו. דמותו של לאפייט (נלסן אליס ז"ל) לא הייתה יוצאת דופן רק בעיירה הפיקטיבית בון טאמפ, אלא בחיים של כולנו - המשחק המוגזם שלו שנע בין סטריאוטיפים מכל הגוונים, גרם לנו להבין שאנחנו יותר שמרנים משחשבנו.
מיטשל וקמרון - "משפחה מודרנית" (2009)
(משודרת בסטינג TV במקביל לשידור בארה"ב)
בין שלל הדמויות שמרכיבות את אילן היוחסין של משפחת פריצ'ט, הזוג הגאה מיטשל וקמרון, הוא זה שמייצג את קולם של השפיות וההיגיון. כמו כל זוג "רגיל" הם חווים התמוטטיות ומשברים על בסיס יום יומי, רק שבשונה מזוגות אחרים הם גם מצחיקים בטירוף.
קורט האמל - "גלי" (2009)
הילד הכי רגיש והכי מוכשר בשיעורי המוזיקה של תיכון מקינלי. קורט האמל יותר עליז מקשת בענן ויותר מיוחד מחד קרן ברחוב אלנבי. בסדרה בה היו עשרות ייצוגים לקהילה הגאה, את דמותו של קורט ניקח איתנו לנצח נצחים. כריס קולפר, השחקן שגילם את קורט, בעצמו הומו מוצהר ופעיל בולט בקהילה הגאה שהוביל את תנועת It Gets Better, שנלחמה בתופעת ההתאבדויות בקרב צעירים להטב"ים.
קלינדה שארמה - "האישה הטובה" (2009)
(משודרת בסטינג TV)
חייבים להודות בזה - קלינדה שארמה הייתה הכוכבת האמיתית של "האישה הטובה". מדובר בחוקרת קשוחה שתמיד נמצאת צעד אחד לפני כולם ויודעת להשתמש בכל מה שהטבע נתן לה (והוא נתן) כדי להביא את ידיעת הזהב שתשנה את גזר הדין. מבחינתנו, היותה ביסקסואלית היא רק בונוס, מבחינת אלישיה פלוריק (ג'וליאנה מרגוליס) היא היוותה איום גדול כל כך עד שנאלצה לעזוב את הסדרה.
רנלי בארתיון - "משחקי הכס" (2011)
(משודרת בסטינג TV במקביל לשידור בארה"ב)
נכון, מעולם לא האמנו ביכולותיו של רנלי בארת'יון להיות האיש שישב בסופו של דבר על כס הברזל. אבל בכל זאת, השילוב בין ההומור והחתיכות ועצם הנוכחות באחת הסדרות הכי מדוברות של העשור האחרון, אילץ אותנו להכניס אותו לרשימה.
אלייז'ה קרנץ - "בנות" (2012)
בסדרה שהיא קולו של דור, "בנות", השחקן הגאה אנדרו ראנלס מגלם את דמותו של אלייז'ה, הבסטי הגיי של האנה בעל האישיות הבעייתית אך כובשת. דמותו המורכבת והמרתקת הצליחה לנפץ לא מעט סטריאוטיפים, בעיקר בגלל מבנה האישיות הדואלי של אלייז'ה. הוא גם וגם - גם מלאך וגם שטן, גם תמים וגם מניפולטיבי, גם חסוד וגם קינקי. תכונה שגייז רבים יכולים להזדהות איתה.
ג'וש - "קבלו אותי" (2013)
(משודרת בסטינג TV)
לצערנו לא מספיק אנשים מכירים את דמותו האינפנטילית של ג'וש (ג׳וש תומאס), גיי אוסטרלי, מצחיקול ומרוכז בעצמו בטירוף. ג'וש מעולם לא הפסיק להתחבט במיניות שלו, ואיכשהו עדיין מצליח לגרוף את הבחורים היפים ביותר בממלכת הקנגרו והקואלות. אחד השינויים המהותיים שהביאה "קבלו אותי" היא הפיכת נטייתו המינית לאישיו שהוא לא באמת אישיו. ג'וש מדבר על מוזריות אחרות שלו לפני שהוא מדבר על היותו גיי, זה לא בגלל שהוא בארון - פשוט לא אכפת לו.
פייפר צ׳פמן - "כתום זה השחור החדש" (2013)
(משודרת בסטינג TV)
אם יש שיעור חשוב אחד שקיבלנו מפייפר צ'פמן הוא זה - לא משנה כמה זמן קיבלת בכלא, העיקר הוא איך אתה מנצל אותו. המאסר של פייפר, על האתגרים והטירוף שבו, הפך להרבה יותר מעניין מרגע שהיא הפכה להיות הבחורה הכי מחוזרת בכלא.
מורה פפרמן - "טרנספרנט" (2014)
מוירה היא אישה שהייתה כלואה עשרות שנים בגוף הלא נכון - היא הספיקה להינשא לאישה, להביא ילדים ואפילו להפוך לסבא (סבתא). אבל מוירה שאנחנו פוגשים בפרק הראשון של "טרנספרנט" היא אישה חזקה, כזאת שלא נותנת לציפיות של החברה ממנה להכתיב לה את הדרך, ובעיקר מודל לחיקוי. וכן, אי אפשר לא להתאהב בה.
אנדרו קונאנן - "הרצח של ורסאצ'ה" (2018)
גם ארגז של תפוחים צבעוניים ומופלאים צריך תפוח אחד רקוב. אנדרו קונאנן, אותו מגלם דארן כריס, הוא רוצח סדרתי מתועב בעל נפש מוטרפת וערימה מכובדת של גופות באמתחתו. "הרצח של ורסאצ'ה" התיימרה להציג את סיפור הרצח של אחד המעצבים הגדולים בהיסטוריה, אך על הדרך גילתה לנו אנטי גיבור מרתק במיוחד, שלאורך המסע הרצחני שלו אפילו מצליח לייצר כלפיו אמפתיה, וגורם לצופה להבין את ההשלכות האיומות של הארון בימים החשוכים ההם.
טריקסי מטאל - "המירוץ לדראג אול סטארס" (2018)
(משודרת בסטינג TV)
בעולם הצבעוני ומלא הקונפליקטים של אמנות הדראג תמיד יש הפתעות. אחת כזאת היא טריקסי מטאל, מלכת דראג שמאופרת גרוע בכוונה, שרה שירי פולק במקום להיטי פופ ובכלל לא אוהבת לעשות ליפסינק. אם למישהו היה גוון חסר בקופסת הצבעים שלו, טריקסי היא הצבע המסתורי.