>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
"במחזה יש שני אלמנטים, שהם מבחינתי משמעותיים מאוד", מספר גיל רשף, הנמנה על מקימי התיאטרון. "ישנו האלמנט ההיסטורי. אתה קצת רואה את תולדותיה של קהילת הלהט"ב ועל ההתמודדות שלה בעבר. אם היום אנחנו חושבים שקשה לפעמים, בשנות ה-80' בארצות הברית זה היה הרבה יותר קשה.
"האלמנט השני הוא פשוט מאוד האלמנט האנושי: אנשים שמתמודדים עם הפחדים הכי קשים שלהם והם בזוגיות: זוג אחד של דתיים מורמונים, שבו הבעל הומו והאישה, בעקבות מערכת היחסים המאוד לא פשוטה ביניהם, מכורה לוואליום. הזוג השני, שני גברים צעירים, שאחד מהם מגלה בתחילת המחזה שיש לו איידס".
במחזה מוצגת גם דמותו האמיתי של עורך הדין היהודי וההומו בארון רוי כהן, מי שהביא להרשעתם ולהוצאתם להורג של המרגלים הקומוניסטים ג'וליוס ואתל רוזנברג. במהלך המחזה רודפת אתל את רוי בהזיותיו, תוך כדי שהוא מתמודד עם הגילוי שיש לו איידס.
"המחזה ממחיש את ההתמודדות עם המחלה בתקופה שבה, בצורה הרבה יותר חדה מהיום, אם היה לך איידס, תויגת אוטומטית כנרקומן או כהומוסקסואל", אומר רשף. "ההתמודדות היא עם הפחד, ללכת נגד החברה ולהאמין בעצמך".
"אנחנו תיאטרון לפני הכל"
את תיאטרון תהל ייסדו חמישה שחקנים בוגרי בית צבי: גיל רשף ובן זוגו גיל וייס, אביהוד תדהר, סיוון קרצ'נר ותמר גוטמן. החמישה חברו למנהל המיתולוגי של בית צבי, גרי בילו, שהלך השנה לעולמו. המטרה: ליצור תיאטרון פרינג' מקצועי שיכוון לנושאים המעסיקים את קהילת הלהט"ב.
"אנחנו תיאטרון לפני הכל", אומר רשף. "לפני ההגדרות והמשמעויות הנסתרות, הקמנו את תהל במטרה ליצור תיאטרון טוב, מתקשר ומרגש, בגובה העיניים. כזה נוגע בנו ובאנשים שיבואו לראות אותו, מקצועי עד כמה שאפשר, פרינג'י ונותן מקום לאנשים שהם יוצרים ושחקנים ואמנים.
"רצינו לעשות משהו אמיתי, נוגע מלמטה, בלי תקציבי עתק – וגם לתת מקום לעצמנו, כשחקנים שרוצים לעשות משהו בכלל".
"בתרבות הישראלית אין מספיק ביטוי למשפחות חדשות"
רשף מדגיש כי לא כל מי שלוקח חלק בעשייה חייב להיות הומו או לסבית, אבל החומרים בהם עוסקת הקבוצה מכוונים מדברים אל הקהילה ובנושאים הקשורים אליה.
"אלה דברים שלא מקבלים מספיק ביטוי בתרבות הישראלית", הוא אומר. "לצורך העניין, אני אתן לך דוגמה הכי פשוטה: הקשיים, הקונפליקטים, הבעיות שיש לזוג גברים שרוצים לאמץ תינוק או להתפתח עם הזוגיות שלהם – בין אם הם בישראל וביןן אם לא. אלה קונפליקטים מאוד שונים, והתמודדות מאוד שונה. הבעיות יומיומיות שונות מאלה שיש לגבר ואישה.
"אני חושב שבתרבות הישראלית אין מספיק ביטוי למשפחות חדשות, משפחות מודרניות, משפחות שאינן מורכבות אבא, אמא וילדים. בכלל, אני חושב שהתרגלנו לראייה שהיא אינה רב-ממדית. קהל היעד הוא לא רק אחד. יש המון סוגים של קהלים שיכולים להינות מתרבות ולהזדהות עם סיפורים ולהתרגש מרגעים".
לחזק את התרבות והאמנות בקהילה
כאנשים שאוהבים תיאטרון ואוהבים לעשות תיאטרון, מבקשים רשף וחברים ליצור "די.אן.אי תרבותי חדש".
"חבר'ה צעירים באנגליה, שמגיל מאוד צעיר שואבים תיאטרון, בגיל עשרים פלוס זה כבר לא זר להם ללכת לתיאטרון. אפשר להכניס את זה לארץ. אין סיבה שחבר'ה שהולכים למסיבה לא יילכו לפני זה להצגה. הצגה שמדברת אליהם בגובה העיניים, מעניינת אותם ומדברת לחברים שלהם. וזאת, כמובן, גם במחיר שווה לכל נפש.
"מלבד זאת, הידיעה שאתה הולך לתיאטרון שוליים, תיאטרון פרינג', אתה תומך בכך באמנים צעירים, ביצירה חדשה ומחזק את התרבות והאמנות הקהילה שלך".
אחרי מותו של גרי בילו, עברה תהל סוגים שונים של תהפוכות, טלטלות ומחשבות. "התחלנו להניע לאיזשהו תהליך שלפני כחודש וחצי קיבל תפנית מפתיעה, בעקבותיה החלטנו לקחת את עצמנמו ולהגיד אנחנו ילדים גדולים", מסביר רשף. "אמרנו: 'בואו נעשה משהו לעתיד, שיהיה כאן תיאטרון מקצועי לאנשים שאוהבים תיאטרון, אבל בעיקר – משהו שבא מהלב".
"כל אחד יכול להתחבר – בין אם הוא הומו או סטרייט"
"מלאכים באמריקה" היא ההצגה החמישית שמעלים בתהל. המחזה כולל מוסיקה מקורית של בועז שחורי ועיצוב תפאורה ואביזרים של בן שי, אחיה של הבמאית וגם מי שבימים כתיקונים מעצב תפאורה ואביזרים לקולנוע ולטלוויזיה.
למרות שהמחזה עוסק באמריקה של שנות ה-80', רשף סבור כי רבים בישראל יכולים להזדהות איתה.
"אני חושב שאם אתה מתרחק מהבועה התל אביבית, אני לא בטוח שהקבלה היא כמו שאנחנו רגילים אליה כאן", הוא אומר. "אם אתה יוצא מגבולות השרון והמרכז זה לא אותה הרגשה נוחה. אני חושב שכל אחד מאיתנו מתמודד או התמודד מתישהו עם חוסר הקבלה, אפילו בפני עצמו.
"המחזה עוסק בההתמודדות עם פחדים, בין אם זה הפחד להיעזב, הפחד ממחלה או הפחד מההורים. לכן, כל אחד יכול למצוא איזושהי נקודת חיבור לדמויות, בין אם הוא הומו ובין אם הוא סטרייט".
החיבור עם אלי דנקר: "הוא חווה איתנו את החוויה"
הבמאית מאיה שעיה היא מחזאית בעלת רפרטואר מכובד. המחזה "תרופה" שכתבה זכה להעלאות בגרמניה, ומחזה נוסף שלה, "דולפינים", עלה בבית ליסין, ורץ במשך יותר מ-300 הצגות.
אחד הליהוקים בהם בחרה שעיה למחזה הוא ורדי מוסקוביץ', שהיה בן שכבתה בבית צבי. מוסקוביץ' עבד כמה פעמים עם אלי דנקר, והמליץ עליו לשעיה.
"פנינו אליו, שלחנו לו מייל ושלחנו לו את המחזה", מספר רשף. "מאיה דיברה איתו בטלפון. הוא אמר בצורה הכי ברורה: 'בהתחלה לא ידעתי מי אתם, אבל המחזה כל כך מדהים שלא יכולתי לסרב. אבל עכשיו אני מכיר אתכם ואת החוויה הזאת ואת העשייה איתכם, וזה מרגש אותי שאני לוקח בזה חלק'".
ולמרות מעמדו כשחקן ותיק ומוערך, רשף מספר כי דנקר מתגייס ומסייע לחבר'ה הצעירים לתפעל את התיאטרון דל התקציב. "הוא מגיע בבוקר, עובד ועוזר – מדביק קוליסות, מרים פנסים וחווה איתנו את כל החוויה. זה מדהים".
לסיום, רשף מבקש להודות לעמיר לזרוביץ', האחראי על התרבות במרכז הגאה בגן מאיר, על התמיכה והסיוע. "הוא אדם מאוד אינטליגנט, שמבין אפשר לקחת את הקהילה שלנו הרבה מאוד צעדים קדימה באמצעות התרבות".
ההצגה מלאכים באמריקה תעלה בשבוע הבא בימים ראשון ושני, 4-3 ביוני, בשעות 18:00 ו-19:00 במרכז הגאה בגן מאיר