>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
אנחנו נפגשים בימים בהם הוא מככב בסרטו העליז והמצוין של איתן פוקס "בננות" וכשהסינגל "הייתי בדאווין" של להקתו "סודהביט" צובר תאוצה. את הלהקה הקים לפני שנתיים ביחד עם שני חברי ילדות גל לב ודותן מושנוב. ולמרות שעבור רבים הוא מוכר בעיקר בזכות קריירת המשחק, מסתבר שהוא תמיד אהב מוזיקה. "החלום שלי תמיד היה להיות זמר, ושם אני מרגיש הכי בעור של עצמי. בחרתי במשחק כמסלול שהכי קרוב לעולם שעניין אותי".
"'בננות' סרט כייפי. היה לי ברור שאני עושה אותו"
רפרוף מהיר בביוגרפיה של לוי מבהיר כי המוזיקה תמיד הייתה שם. עוד מימיו בקיבוץ גן שמואל עם להקת "שניצל ותירס", דרך שיעורי פיתוח קול אצל ניסן נתיב, הופעתו במחזמר "אביב מתעורר" לצדה של נינט והשתתפותו בסדרה "תמיד אותו חלום" לשירי צביקה פיק. כעת הוא מתרכז בעיקר בקצב הסודה או בעברית "סודהביט". להקה ש"מייצרת מוזיקת פופ 'מיינסטרימית', אבל כזו שמאתגרת את עולם הפופ",לדבריו.
לשאלה מדוע הפופ לא מצליח בישראל, הוא עונה: "עברית זו שפה כבדה שהולכת לעתים קרובות או למישור השירה הפואטי או לכיוון השטחי. אנחנו מנסים לכתוב מוזיקה בשפה נגישה או פופית, אבל לא 'זולה'. עברנו עשור דל מאד מבחינת פופ לעומת שנות ה-80' וה-90'. יש תחושה שהשוק בישראל צמא למשהו ישראלי". בסוף החודש יופיעו בבר השפגאט, ובהמשך בעוד הופעות רבות ברחבי הארץ. "אנחנו מאד סלקטיביים. זה היתרון שבלהיות אינדי", הוא אומר.
את החלטתו להשתתף בסרט "בננות" קיבל בעקבות פנייה אישית מהבמאי איתן פוקס, וזאת למרות שלדבריו פרש לבינתיים מעולם המשחק. "אני חבר של איתן עוד מאז הסדרה 'תמיד אותו חלום'. הוא הציע לי תפקיד שתפור למידותיי של גיי בארון, והיה לי ברור שאני עושה את זה. זה סרט כייפי. איתן מסוג הבמאים ששחקנים אוהבים לעבוד איתם, רגיש ומבין שחקנים. הוא מייצר אווירה מדהימה בצילומים וכיף לקום בבוקר לעבודה".
הסרט מגולל את סיפורם של שישה שכנים שחוברים יחדיו לצפות ב"יוניברסונג" ("האירוויזיון", למביני עניין), אך גם כאן מפתיע לוי שמבהיר לי כי הוא לא מבין מה המהומה סביב התחרות העליזה. "אין לי שום יחס מיוחד לאירוויזיון. באמת שאין לי", הוא עונה לי בפעם השלישית.
הייתי בדאווין - סודהביט. במאי: איתן פוקס
היציאה מהארון: "להצהיר שאני שונה ומיוחד"
לוי נולד וגדל בקיבוץ גן שמואל. בן אמצעי בין חמישה אחים: אחות בכורה, שלושה אחים בנים ואחות צעירה. לפני 8 שנים יצא מהארון. "יציאה רוחנית", לדבריו. הוא היה בן 20 וחצי ועד אז התנסה רק עם נשים. "לא היו לי התנסויות עם גברים, אבל אחרי ביטול של מי שהייתי כל כך הרבה שנים, התחלתי לקבל ולאהוב את עצמי, להיות חופשי ולבטא את מי שאני. זה היה הצעד הראשון שממשיך כל החיים".
תחילה סיפר לחברה קרובה, לאחר מכן לחברים ולארבעת אחיו. "ביום הולדתי ה-21 יצאתי מהארון, זו הייתה יציאה אידיאלית. היציאה מהארון היא לא רק העדפות במיטה. זה להצהיר שאני שונה, מיוחד ושמותר לי להיות מי שאני בלי להתחשב במה שהחברה רוצה".
מה אתה ממליץ לצעירים בארון?
"ללכת לטיפול, ולא לעבור את היציאה מהארון לבד. להבין שאנחנו אף פעם לא קורבן של הנסיבות, אלא אנחנו בוראים את המציאות של החיים. אני חושב שלצאת מהארון זה אחת המתנות הכי גדולות שבן אדם יכול להעניק לעצמו. לא רק הומואים ולסביות, הרי לכל אחד יש ארון, ולכל אחד יש אפשרות להשתחרר ולחיות כמו שהוא רוצה".
איך זה לגדול הומו בקיבוץ?
"הקיבוץ בו גדלתי מאד מתורבת ופתוח, אבל מצד שני זו חברה סגורה שבגלל העובדה שאני גדל עם אותם אנשים אז קשה לפרוץ. התדמית שלי תמיד הייתה של הילד המוצלח, הפופולרי עם בנות. הייתי כדורסלן מצטיין ואחר-כך חייל קרבי".
למרות העבר עמוס הטסטוסטרון, לוי לא מרגיש שהוא שובר סטיגמות. "צורם לי שגם גייז מגדירים דברים כ'סטרייטים'. הכדורסל הייתה התשוקה הכי גדולה עד גיל 20. זה לא משהו סטרייטי, וגם גייז יכולים ליהנות מזה". יחד עם זאת, עושה רושם שלנטייה המינית הגאה היה חלק בנחישותו להצליח ולהיות הכי טוב. "זה הגיע ממקום שהרגשתי שאני לא בסדר. היה לי חשוב להצטיין ולהוכיח לכולם שאני יותר מבסדר".
"שם סימן שאלה אדיר על מהות המונוגמי"
"בסדר" זה אנדרסטייטמנט. לוי ממשיך להוכיח שהוא מצוין. הוא משלב בין תחביבים ועיסוקים רבים, ובין כל אלה לא שוכח את אהבתו הגדולה: ספורט. "זו אחת ההתמכרויות הכי גדולות שלי. אני רץ, עושה קיקבוקסינג, רוכב על אופניים", אבל דווקא כדורסל כמעט ולא יוצא לו לשחק. "רק עם הילדים, כשאני מדריך".
יש לך בן זוג?
"אין זוגיות, אבל היא בדרך".
מה הטיפוס שלך?
"אין לי טיפוס ספציפי. אני יכול להגיד מה סקסי בעייני: ניסיון חיים, הומור וביישנות בריאה. אולי זו הסיבה שאף פעם לא היה לי בן זוג צעיר ממני".
איפה אתה מכיר בחורים?
"במסיבות, ברחוב, בחוף הילטון. אני תורם הרבה לתיירות הגאה".
אתה יוצא למסיבות של גייז?
"אחד הדברים שאני הכי אוהב בעולם זה לרקוד. מי שמעורה בחיי הלילה התל אביבים יודע שאני על תקן רקדן. אני יוצא ל'לימה לימה' ל'פאג' ל'אומן 17', ל'דרעק', 'פוראבר', 'שירזי'", וזו רק רשימה חלקית.
מאמין שמונוגמיה אפשרית בקרב גייז?
"זה קיים, אבל דווקא בהיותנו הומואים אנחנו יכולים להיות משוחררים מהגדרות שאינן מתאימות, וזה חלק מהיופי. אני שם סימן שאלה אדיר על מהות המונוגמיה בחיי שלי ושם את רב תשומת הלב שלי על כמה אני יכול להיות פתוח וישר בתוך מערכת אינטימית. בוא ניקח את המושג 'אהבת אמת'. הרב חושבים שזה מה שהם ראו בטלוויזיה, אבל אם נסתכל במילים עצמן, אז הכוונה היא 'לאהוב את האמת'. המשמעות היא לאהוב את האמת של כל אחד מבני הזוג, גם אם היא אומרת לשכב עם אחרים. אבל עוד לא בדקתי את זה במציאות".
מה היחס שלך לקהילה הגאה?
"אני מאד גאה להיות חלק מהקהילה שחותרת לערכים בסיסיים כמו שוויון, קבלה של השונה וחופש להיות מי שאנחנו. עם זאת, אני חושב שאנחנו נמצאים בצומת לאחר שהמהפכה הגאה קרתה. עכשיו חלק מהאבולוציה שלה זה להפריד את החומות של 'אנחנו מולם' או 'גייז מול סטרייטס'. כולנו בני אדם ושואפים להרמוניה ושקט ורווחה. יש תפקיד לקהילה לדבר על מטרות אוניברסליות ולשחרר את ההפרדות שאנחנו יוצרים בראש. עלינו להתייחס לכל אדם כאדם ולקבל את כל סוגי השונויות ולא רק המינית. לפתח יותר חמלה כלפי כל אחד".
איזו עיר אתה הכי אוהב בעולם?
"מאוהב בניו יורק ורוצה להגיע לברזיל ולאוסטרליה".
רוצה ילדים?
"כן, אבל אולי עוד חמש שנים".
מה דעתך על המאבק של הומואים למען פונדקאות?
"זה מאבק לגיטימי ומדהים שיש אנשים שמשקיעים כל כך הרבה, והם כבר ראויים להיות הורים".
בהיותך גבר הומו גברי, מה דעתך על הומואים נשיים?
"מקסים ומעורר השראה. מקסים לראות הומואים שאמיצים לגבי הבחירה שלהם".
נוכח השמועה האחרונה על שחקן הומו בארון, אני שואל אותו לסיבה ששחקנים בארץ ובעולם עדיין חוששים לצאת מהארון. "אנשים פוחדים, נקודה. פוחדים מלהיות מה שהם ומשזה יפגע בקריירה שלהם. הייתי אמור להיות מקרה מבחן מעניין אבל אכזבתי". ובכל זאת, חשוב לו לציין כי הוא לחלוטין מכבד את זה. "כנראה שאנחנו עדיין בחברה שקשה לה לראות מעבר להגדרות. אני ממליץ לשחקנים סטרייטים לא לספר שהם סטרייטים בראיונות כי אחרי זה יהיה לקהל קשה להאמין שהם גייז", הוא אומר בהומור.
הסודהביט יופיעו ב-30 באפריל בבר השפגאט.