בוער לנו לכעוס על אייל ברקוביץ' ואופירה אסייג, אבל נדמה לי שזה כמו לצעוק על מישהו "תירגע!", או "איך אתה לא מבין!?". זה אף פעם לא גרם לאף אחד להירגע או להבין. הראיון עם סתיו סטרשקו גורם לי להביט בהם באותו עצב שאני מסתכל על בן 65 שלא יודע לכתוב מסמך WORD או איך לשלוח הודעת וואטסאפ. חשוב שנלמד אותם, אבל גם קצת מרגישים שהם איבדו מרצון את הקשר לזמן שבו הם חיים, נשארו קצת מאחור כשעוד יש הרבה לפניהם.
לי יש בארון שני זוגות נעלי אולסטאר זהים: צהוב וסגול. לפעמים כיף לי לערבב ביניהם, ללכת עם נעל אחת צהובה והשנייה סגולה, במיוחד אם אני הולך להנחות סדנא בתיכון. זה ניסוי חברתי שאף פעם לא נכשל: אתה עיוור צבעים? אלו שני זוגות או אחד? למה עשית את זה? זה ממש מטופש/מגניב/מוזר מצידך! זאת הפרת הנורמה הכי קטנה ולא חשובה, והתגובות אינסופיות. תארו לעצמכם שהייתי מחליט להנחות את הסדנא בשמלה.
לפעמים כשמעמידים בפניך עובדת חיים חדשה בצורה נחושה זה מאוד מבלבל. אנשים מבוגרים ממשיכים לחנך את עצמם רק על מה שמעניין אותם או שחשוב לילדים שלהם - איך חותמים על חוזה או לוקחים משכנתא או הגן הכי טוב בסביבה. נושא כמו טרנסג'נדריות נופל מהר בסדר העדיפויות אצל אנשים מחוץ לקהילת הלהט"ב: רוב האנשים מעולם לא פגשו טרנסים/ות, וממש לא בוער להם לחנך את עצמם בנושא שמרגיש להם רחוק מהם שנות תל אביב.
בגלל זה התגובה המושלמת לראיון היא זאת של סתיו סטרשקו עצמה: "זה מביך". בשבילם. ובצדק. עמדה מולם אישה נחושה שהציבה להם את האמא של עובדות החיים החדשות: יש עוד סוגים של אנשים שיכולים להסתובב בעולם הזה, והתגובה שלהם הייתה מביכה ומבולבלת וילדותית.
מתוך ערוץ היוטיוב של "פואטרי סלאם ישראל"
אז מה עושים עם הבלבול הזה? מראים להם שאפשר אחרת *וממשיכים הלאה*. לפני שנתיים התחלתי להשתמש בלשון נקבה-רבים להנחיה כשיש לי קהל תואם. אין דרך להצית חדר של בני נוער יותר מהר: מישהו שולף את האקדמיה ללשון (לפעמים נדמה לי שזה התפקוד היחיד של הגוף הזה), מישהו מתעצבן, מישהו מעמיד פנים שזה לא כולל אותו ורוצה שאחזור על ההוראה בזכר.
פעם עוד הייתי מנסה לכבות את האש - עונה לשאלות, ומסביר, ומנמק, ומפרש, ומתפלסף. היום אני פשוט עונה: "אם הבנות יכולות להתמודד עם זה כל הזמן, גם אתה יכול", וממשיך. האש נחנקת מעצמה, וחלק מהבנים חווים אי נוחות זמנית – אבל ממשיכים הלאה. כשהצבתי את זה כעובדה הנערים התמודדו עם זה, ועוד לא קרה לי שנער החליט לעזוב סדנא בגלל זה.
אני מאמין שנצטרך לעבור עוד הרבה פעמים דרך ה"מביך" הזה כדי להגיע לצד השני. מגדר לא מעניין הרבה אנשים מבוגרים, אבל אפשר לגרום להם שזה יעניין אותם – אם נציב עוד ועוד עובדות בשטח בצורה נחושה. למתנחלים אין פטנט על הטקטיקה הזאת. דרך לבוש, ושפה ואמנות אפשר לסמן עוד עובדה ועוד אחת והפער לאט לאט מצטמצם.
>> מי מתוך 21 כוכבי הפורנו של גייז בכלל סטרייט?
>> "קרא לי בשמך" הוא הסרט הגאה החשוב של העשור
ביום שישי השבוע יתקיים אירוע ג'נדר-בלנדר בבסקולה – אירוע שכולו חגיגת עובדות חדשות וטשטוש קווים מגדריים דרך 17 אמנים שעוסקים בשירה, ספוקן וורד, מחול ואקרובטיקה. מוזמנות לבוא בנעליים לא זהות.
אלפי גלברד הוא משורר, חבר צוות "פואטרי סלאם ישראל", ומנחה סדנאות דיבור מול קהל ושירה מדוברת.