>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
את התהליך שעברו מארגני המשט פורץ הדרך הזה, מקבלת ההחלטות ועד ליישומן בתעלות המים של אמסטרדם, מציג הסרט "הספינה הטורקית" של כריס בלוני, במאי דוקומונטארי מהולנד, שיוצג בפסטיבל הקולנוע הגאה השבוע. הסרט מלווה את דונה (Done) וסרדר (Serdar), מארגני המשט באופן נוגע ומרגש, מהקשיים שבדרך, לצד סיפורים אישיים של המשתתפים ועד לרגעים המאושרים שבמימוש החלום.
הבמאי ההולנדי מתמקד בתיעוד הקהילה בקרב הדת המוסלמית. בנוסף לסרט הזה, הוא מגיע לפסטיבל עם סרט נוסף, "אני מוסלמי והומו", שמציג את חיי הקהילה ההומואית במרוקו ויוצג הערב (א' בשעה 18:00). בשיחה מהולנד, הוא מסביר קצת על הרקע שלו והסיבה לעיסוק בנושא: "גדלתי בסביבה אתאיסטית בהולנד. בשנים האחרונות, המפלגה ההולנדית "PVV" העלתה את השיח הציבורי כאשר סימנה את הצעירים ההולנדים המוסלמים כאלו שמתנכלים ומפלים לרעה את הקהילה הלהט"בית, ובכך בעצם יצרו סטיגמה על כל המסולמים בהולנד. הסרט הזה ("הספינה הטורקית") בא לשבור את הסטיגמה הזו, בנוסף למסרים חשובים רבים אחרים".
לדבריו, הסרט "אני מוסלמי והומו" בא להעלות את המודעות ולנפץ את הטאבו סביב הומוסקסואליות בעולם המוסלמי, תוך חשיפת דילמות קשות שהגברים נאלצו להתמודד איתן בהווה ובעבר. "האביב הערבי הגיע כנראה גם למרוקו ואנשים רוצים לחיות בצורה פתוחה יותר. החלטתי להציג שם אנשים שמסתכלים קדימה ואינם מפחדים להביע את דעתם. רובד נוסף ליצירת הסרט הזה היה הענקת במה לאנשים הנעלמים בפוליטיקה והתקשורת המקומית."
איומים מגורמים מוסלמים לפני ההגעה לישראל
בדומה לגיבורי הסרט שלו, שמקבלים איומים לפני תחילתו של מצעד הגאווה באמסטרדם, גם בלוני קיבל אזהרות לקראת הגעתו לארץ. קיבלתי כמה אזהרות מאנשים בהולנד ומארגונים פלסטינאים לא להגיע ולהציג את הסרטים שלי בפסטיבל הסרטים הגאה בתל אביב בגלל הכיבוש. אבל מכיוון שאני לא גר בישראל ולא בפלסטין, אני לא יכול להביע דעה מגובשת ומוחלטת בנושאץ למרות זאת, אני מרגיש סימפתיה גדולה מאוד לעם הפלסטיני בגלל הסיבה שהם חיים בתנאים קשים, ללא סיכוי אמיתי לחיים טובים יותר, מקומות עבודה מתאימים יותר וחינוך טוב יותר. המסקנה הזו נובעת אך ורק ממה שיצא לי לראות בטלויזיה וממאמרים שקראתי באינטרנט ובעיתונים".
טריילר לסרט "אני מוסלמי לוהומו"
בלוני מספר, כי החליט להגיע לתל אביב בגלל שהוא חושב שיש חשיבות עליונה בלהציג בישראל ולישראלים סרטים על הקהילה המוסלמית הלהט"בית. "מטרה נוספת היא להגיע לארגונים עצמאיים שעובדים עם הקהילה הפלסטינאית בירושלים ולהציג גם שם את הסרטים."
אבל זו לא הפעם הראשונה של הבמאי בארץ. "מיד אחרי שסיימתי את התיכון יצאתי לטיול ארוך בדרום אירופה והמזרח התיכון. ביקרתי בטורקיה, סוריה, ירדן, מצרים ולבנון. בישראל נשארתי 5 חודשים כמתנדב בקיבוץ בית העמק. באותו זמן, לא גיליתי עדיין על הנטיות המיניות שלי."
לגבי קולנוע להט"בי ישראלי הוא גם די מעודכן: "לאחרונה יצא לי לראות את 'גברים בלתי נראים' של יריב מוזר, שהוא יצירה מרהיבה, אינטימית וחשובה מאוד. על תומר היימן שמעתי ויצא לי להיות בפסטיבל בלגרד, שם הוקרן הסרט שלו, I shot my love. בנוסף, יצא לי לראות את הסרט המצוין 'ירושלים גאה להציג', 'יוסי וג'אגר' ו'עלטה'. אני חושב שתרבות הקולנוע הלהט"בי בישראל היא חשובה מאוד בקיומה."
לקראת סופו של הסרט "הספינה הטורקית", מונף מעל הסירה שלט ועליו הכיתוב: "My Honor, Your disgrace", שממחיש את שאלת הכבוד המוסרי הטורקי – של מי הבושה באמת כאשר אתם מתביישים בילדים שלכם? כריס בלוני מצליח להעביר את הרבדים העמוקים שבפריצת הדרך הזו.
מה הייתה המטרה ביצירת הסרט "הספינה הטורקית"?
"רציתי להראות את המארגנים ההולנדים/טורקים האמיצים והנועזים מאחורי המשט הזה, שהעזו לחלום ולחשוף את עצמם. הם מנסים לקבל הכרה וקבלה בקרב הקהילה הטורקית השמרנית בתוך האווירה הפתוחה והליברלית של אמסטרדם. מה שמדהים לראות זו המחויבות שלהם גם לשורשים הטורקים שלהם וגם לשייכות ההולנדית שלהם. היה לי חשוב להציג אותם כדי לחזק את הדיון הציבורי על הנושא."
אחד מהמשתתפים, אוגוז, היה מרגש מאוד. איך פגשת אותו ומדוע החלטת להציג אותו בסרט?
"הכרתי את אוגוז דרך אחת המארגנות של המשט. היא סיפרה לו על הצילומים ובהתחלה הוא לא הסכים להשתתף אבל לאחר כמה פגישות הוא לבסוף נפתח לפני המצלמה ורצה להיות חלק מהסרט. עכשיו הוא אפילו מרצה בבתי ספר על מה זה להיות הומו וטורקי. הסרט היווה חלק חשוב מאוד בתהליך הקבלה האישית שלו."
שתף אותנו בתהליך שעברת בליווי התהליך
"אני מכיר את דונה (מארגנת המשט) מאז שהיא החלה לתכנן את הרעיון וניסתה לגייס אנשים לסירה הטורקית במצעד הגאווה. חשוב לציין שרק 80 סירות מקבלות אישור להצטרף למצעד החגיגי הזה בכל שנה ולפחות 200 חברות/ארגונים/קהילות מגישים מועמדות. למזלנו, הם קיבלו את האישור.
"הייתי מעורב בתהליך מההתחלה, למרות ההיסוס ההתחלתי של דונה וסרדר להשתתף בסרט. הבנתי שזו הולכת להיות נקודת ציון חשובה בהסטוריה. דונה אפשרה גישה נוספת גם לחיים האישיים שלה אבל סרדר היה קשה יותר בהתחלה ורצה לדבר רק על ענייני הארגון. לאחר כמה שבועות התקרבנו יותר והוא שיתף אותנו בסיפורים על המשפחה שלו, בעלו והילד שלהם. סיום הפרוייקט, שהיה בתקציב נמוך מאוד, היה מאוד משמעותי עבורי. הסרט מבוקש מאוד בבתי ספר למטרות חינוכיות וכבר הוקרן בכמה מקומות בעולם."
>> כל הפרטים על פסטיבל הקולנוע הגאה, התכנייה ורשימת ההקרנות המלאה