מסתבר שישנן ארבע דרגות לקשיחות הזקפה הגברית. הראשונה, המדלדלת ביותר, היא "טופו". השנייה היא "בננה מקולפת". השלישית: "בננה". והרביעית: "מלפפון". החלוקה הזאת היא מה שהדליק את ראסל ט. דיוויס, מי שהביא לנו את הסדרה "הכי גאים שיש" ליצור את הפרויקט הלהט"בי הגדול הבא שלו - המורכב מלא פחות משלוש סדרות שרצות במקביל: "Cucumber", "Banana" ו"Tofu". השלישייה עלתה בסופ"ש האחרון בבריטניה והגיע הזמן שתעצרו את כל מה שאתם עושים ותשבו לצפות בה.
"מלפפון" עוסקת בהנרי, גבר ממורמר בגיל העמידה אשר חי כתשע שנים עם בן זוגו החיובי לאנס, אך חושק בגברים צעירים. הם מתמודדים יחדיו עם הזדקנות וקמילה בעולם הסצנה ההומוסקסואלית אך הנרי מתקשה להיפטר מהפנטזיות שלו ומוצא את עצמו חוזר באלימות לעולם בו כבר אין לו מקום.
"בננה" היא מעין אנתולוגיה של דמויות להט"ביות צעירות במנצ'סטר, כולן מסתובבות באותו עולם של "מלפפון" ומשחקות שם תפקיד כזה או אחר. בכל פרק מוצגת דמות אחרת והראשון עוסק בדין בן ה-19, משתמש פעיל בגריינדר שעובר מבית הוריו ללופט שותפים עם פרדי היפיפה, מושא התשוקה של הנרי, גיבור "מלפפון".
"טופו" היא סדרת רשת דוקומנטרית למחצה עליה מופקד היוטיובר בנג'מין קוק ובה מתראיינים השחקנים מ"מלפפון" ו"בננה", כמו גם אנשים מן היישוב, על מין ומיניות במאה ה-21.
הפרסומת המשותפת:
כמו בסקאלת הזקפה, שמות הסדרות מעידים על מידת החוזק (הרגשי) שלהן. "טופו" מסקרנת ומשעשעת ובפרק הראשון התראיינו, מלבד השחקנים של הסדרות העלילתיות, בנות ובני נוער פעילים מינית, נשים מבוגרות, כוכבי סרטים פורנוגרפיים וצרכן מין בתשלום. חלק מהראיונות מעניינים יותר וחלק די בנאליים (האם הגודל קובע? האם נשים גומרות מחדירה?) וביניהם הוצג סיפור עלילתי עתידני וחביב סטייל "מראה שחורה" על אפליקציית מין אינטנסיבית. "בננה" מתעסקת בקלילות סקסית בנושאים כמו מין זמין בקרב הומואים צעירים, פנטזיות על אהבה ויחסים מורכבים עם משפחה על רקע הנראטיב המקובל של יציאה מהארון. "מלפפון", לעומת זאת, היא הדבר האמיתי - דרמה קומית שמאתגרת את המושג "סקסי", עמוסת אירועים ונוגעת בעומק הדמויות.
למעשה, "מלפפון" הייתה המטרה הראשונית של דיוויס בפרויקט הזה. שמה במקור היה "More Gay Men" והיא הייתה אמורה להיות ההמשך הרעיוני של "הכי גאים שיש" (הבריטית, המקורית והנועזת יותר מהגרסה האמריקאית שבאה לאחר מכן). הסדרה הייתה אמורה לצאת להפקה כבר ב-2006 אך בינתיים זכה דיוויס להצלחה אדירה בעקבות ההחייאה של סדרת המדע-בדיוני הקאלטית "דוקטור הו". ב-2011 הסדרה שוב הייתה בדרכה אל הפועל, הפעם בארה"ב ברשתShowtime ("הומלנד", "דקסטר") אך אז בן זוגו של דיוויס אובחן עם גידול במוחו והשניים חזרו למנצ'סטר. דיוויס שב לרשת Channel 4 הבריטית, ששידרה במקור את "הכי גאים שיש", ואותה עזב בזעם בעקבות ניסיונות לייצר לה סדרת בת, בהשראת ההצלחה של הגרסה האמריקאית (בריאן וג'סטין, להזכירכם). חשוב לציין ש"הכי גאים שיש" החלה מהפכה של ייצוגי להט"בי בטלוויזיה המסחרית ומלבד הגרסה האמריקאית, סללה את הדרך גם לסדרות רבות החל מ"ישנן בנות" וכלה ב"looking". החזרה של דיוויס ל- Channel 4עוררה, מן הסתם, ציפייה עצומה.
ו"מלפפון" עונה על הציפיות, בייחוד כאשר היא מגיעה ביחד עם "בננה" ו"טופו". שלוש הסדרות מייצרות עולם פנימי מורכב המתיימר להציג תמונה מלאה בנוגע לסקס בכלל, וסקס להט"בי בפרט. אך הלב נמצא ב"מלפפון". כבר ב"הכי גאים שיש" התמודד דיוויס עם פער גילאים והערצת הגוף הגברי הצעיר, אלא שהפעם הגיבור המבוגר יותר הוא לא סטיוארט בן השלושים וקצת, אלא הנרי בן החמישים וקצת. כאשר הוא מופיע ב"בננה", העמוסה בגברים חטובים, עירומים וצעירים עד צעירים-ממש, הוא נתפס כנלעג ופתטי והערצתו לפרדי הבלונדיני נראית די דוחה. אבל מנקודת מבטו ב"מלפפון" הוא מוצף בחרדה על כך שהחלקים המחרמנים והחיוניים בחייו כבר הגיעו לקיצם, ולא נותר לו אלא לאונן על החתיכים הצעירים שלעולם לא יביטו בו שוב. אם פרדי הוא מלפפון, ודין הצעיר הוא בננה, אז הנרי הוא טופו.
שלא תבינו לא נכון, למרות שהסדרה עוסקת בגבר מבוגר, היא רחוקה מלהיות מדכאת או לא מחרמנת. הפנטזיות של הנרי, הבריטים השווים של מנצ'סטר, סצנת המסיבה וגולת הכותרת - הסצנה בה הנרי מתאר כיצד השחקן ראיין ריינולדס מאונן מול מראה, מצליחות להפוך כל טופו למלפפון. ומנגד - יש כאן עולם רגשי מורכב עם השלכות אמיתיות לכל מעשה, מרכילות במשרד ועד התעלמות מהשגרה המייאשת. דיוויס מצליח לגרום לנו לאהוד ולסלוד מהנרי בו זמנית וכשעמוס לנו מדי, תמיד אפשר לעבור ל"בננה" או ל"טופו".
מלבד ניסיון לפנות לקהל מבוגר יותר (אלו שראו בלייב את "הכי גאים שיש") ביחד עם קהל צעיר יותר, יש בטרילוגיית מלפפון-בננה-טופו גרעין אותנטי אשר הופך אותה לאירוע טלוויזיוני של ממש. ויש כאן אפילו משהו גדול יותר: Channel 4, רשת השידור הגדולה בבריטניה מלבד BBC, מקדישה את ערב חמישי שלה לשלוש סדרות על הומוסקסואליות: "מלפפון" בערוץ הראשי (channel 4), "בננה" בערוץ האיכותי בתשלוםE4 (שהפיק את "סקינס", "עברייני על" ו"חסרי בושה" המקורי) ו"טופו" ב 4oD, שירות הVOD של הרשת. חיבור יקום טלוויזיוני מפוצל דרך ניו מדיה היה יכול להיחשב כמהפכני מספיק עבור עצמו גם לולא היה מתעסק בתוכן להט"בי, במיניות נוער ומיניות מבוגרים ועוד כתוב היטב, סקסי ומרגש.
הטיזר החצוף שקדם לערב השידורים:
אמנם חווית הצפייה המלאה לא קצרה במיוחד (אורכו של פרק ב"טופו" הוא כ-11 דקות "בננה" כ-23 דקות ו"מלפפון" 45 דקות) אבל לחלוטין יוצרת משהו הגדול מסך חלקיו. מה גם שחברי הקאסט, ובראשם סמל המין הביסקסואלי פרדי פוקס, כיכבו בגיליון האחרון שלGay Times הנחשב. אמרתי לכם שאתם צריכים לעצור את מה שאתם עושים ולשבת לצפות בזה, לא?