מעולם לא הייתי תולעת ספרים, וכמו רבים מכם, גם אני טובעת בתוך שגרה ישראלית טובה ועמוסה. ובכל זאת, את הרומן הבלשי של יונתן שגיב סיימתי תוך שלושה ימים. הספר "דברים שהשתיקה יפה להם", מציג את סיפורו של עודד חפר, אוחצ'ה תל אביבית המסרבת להיכנס לדמותו של החוקר המחוספס והמוכר מעולם הבלשנות הקלאסי. עם הרבה הומור, מתח, ציניות והשקפות שונות על החיים בישראל, ספרו החדש של יונתן שגיב מפגיש את עלילת ספרי המתח עם סביבה להט"בית, ומביא לקוראיו ניחוח חדשני וייחודי.
>> אנחנו יכולים לנחש באיזה סוג פורנו אתם צופים
>> "זה מתחיל בתירוץ: אני רק אעשה אף וחזה ואני אפסיק לעבוד"
אחרי "אין סודות בחברה" שיצא לאור בשנת 2014, "דברים שהשתיקה יפה להם" מהווה שלב נוסף בהתפתחותו של עודד חפר, חוקר פרטי והומו מוחצן הידוע בכינויו "החופרת". הפעם, ספרו של שגיב מזמין את מדינת תל אביב לחדר החקירות, בשל חשד לשותפות בהסתרות פוליטיות וחברתיות בישראל.
"אנחנו הרבה פעמים חושבים על תל אביב כניגוד של ישראל", טוען שגיב, "תל אביב היא בועה, ליברלית, שמאלנית וחופשית. בספר הזה עניין אותי לבחון איפה נגלה שתל אביב היא מיקרוקוסמוס של ישראל. רציתי שעודד חפר ילמד על הרבה השתקות שפועלות בארץ. בין אם אלו דברים שאליהם הוא יותר מודע בסביבה המידית שלו, כמו הומופוביה ליברלית בסגנון 'הכול בסדר רק תעשו את זה בבית שלכם', ובין אם מדובר בעולמות שאותם הוא לא מכיר, כמו היחס לזקנים עניים בתל אביב שממתגת את עצמה כעיר לצעירים ועשירים או ההיסטוריה הנשכחת של המדינה בה הוא חי".
אלו מכם שנחשפו לז'אנר הבילוש והמתח, ודאי נתקלו בדמותו של הגבר הקשוח והמכונס, שבמובן מסוים הפכה לקלאסית ולכזו המייצגת את הז'אנר. בספרו החדש שגיב שובר מוסכמות וקורא תיגר על דמותו המחוספסת, בהביאו את האוחצ'ה האימפולסיבית לעולם החקירות הפלילי. "עודד חפר מאפשר לי גם לחתור תחת וגם לצחוק על הגיבור הטיפוסי של ספרות הבלש", הוא מסביר, "למקם בתוך הסיפור הגברי הזה הומואית רכלנית וקולנית, הוא דבר שמערער את הנוסחה הבלשית הקבועה, שהרבה פעמים כבר משעממת אותי. היא גם לועגת קצת למסגרת המאצ'ואיסטית, שנראית לי הרבה פעמים כסוג של דרמה-קוויניות שמתכחשת לעצמה".
דמות קווירית בעולם גברי מצ'ואיסטי
"הדמות של עודד אפשרה לי מצד אחד לשמור על חלק מהתכונות שאני אוהב בדמות הבלש המסורתית, כמו בדידות ועקשנות, ומצד שני להכניס לז'אנר המאוד גברי הזה תכונות חדשות כמו קוויריות, פופ, טראש וקאמפיות", ממשיך שגיב, "אני חושב שדמויות להט"ביות פועלות כבר בחיים הפרטיים שלהן כבלשים, לכן טבעי לי גם לשים אותן בקונטקסט חקירתי. כשאת או אתה נעים עם זהות להט"בית בין סביבות מקבלות לבין סביבות לא-מקבלות, אנחנו לומדים אינסטינקטיבית לבלוש, לבדוק את המבטים, לאמוד את התגובות, לשמוע את הדיבורים. מתפתח מעין חוש בלשי שמצד אחד מאוד מודע ובוחן את הסביבה, ומצד שני כל הזמן מחפש את מי שדומה לך".
לאורך העלילה המותחת והמפולפלת, חפר לא חוסך במילים מהז'רגון הגאה. הלשון המשולבת לצד הפלירטוט והפנטזיות על שוטרים וחשודים כאחד, תורמים לא רק לשחרור ממוסכמותיו הנוקשות של הז'אנר, אלא מתבלים את כובד המותחן בהומור וקלילות. "השפה ההומואית העכשווית בישראל היא כוח לשוני פרוע, כיפי ומשחרר גם לגברים ונשים סטרייטים שמרגישים שהם יכולים להתבטא פתאום אחרת מאיך שלימדו אותם לחשוב ולדבר", מצהיר שגיב, "זה נכון שהרבה קוראי ספרות שפחות חיים את העולם של הטלוויזיה המסחרית, נחשפים לראשונה לשפה הזאת דרך הספר. מצד שני, אני חושב שחלק מגיעים כבר מיודעים, כך שלמעשה הספר הוא חלק מאקלים תרבותי שלם שקורה בארץ בעשור האחרון".
"עודד מגלם את הצביעות המוסרית שאופיינית להרבה מאתנו"
החשיפה ההדרגתית לסביבתו החברתית של חפר עשויה לייצר תחושת הזדהות בקרב רבים. החל מהמתנה לאות חיזור ב"גריינדר" ועד קשיים מול משפחה וחברים. "עודד חי איזו כפילות", מתאר שגיב את הדמות הראשית, "מצד אחד הוא מאוד שלם עם עצמו, ההומואיות שלו מובנת מאליו והוא חוגג אותה ואת התשוקות שלה, אבל במקביל יש שם פצע שלא החלים עד הסוף - תשוקה להיות נאהב על ידי המשפחה בדיוק כפי שהוא, שכבר לא תוגשם עד הסוף".
הכפילות קיימת גם כשמדובר בסקס ורומנטיקה: "כמו הרבה הומואים, עודד מאוד נלהב לשכב עם כמה שיותר אנשים, באווירת כל המרבה הרי זה משובח, וכמובן שהוא גם מאוד ביקורתי כלפי מוסד הנישואים ומונוגמיה וכדומה. מצד שני, באופן אפילו לא מודע הוא מחפש רגש בחייו ומתלבט אם המסגרות החברתיות הקיימות, שמקדשות אהבה וסקס יחדיו עם אותו בן אדם, הן אכן בשבילו".
הספר מעביר קונפליקט מוכר בין מחשבות המצטיינות בכנות יתרה לבין מעשים סותרים בפועל בצורה מדויקת ומשעשעת, שבמובן מסוים אומרת משהו על התנהלותנו כחברה. "עודד כביכול מחזיק בדעות הפוליטיקלי קורקט הנכונות, אבל הרבה פעמים מתגלה כשוביניסט, גזען ושמרן", מתאר שגיב, "למרות שהוא תופס את עצמו כאדם מוסרי וביקורתי, הוא מאוד אינטרסנטי ויבגוד ברוב עמדותיו המוסריות אם זה משרת אותו. אני חושב שברמה אחת, עודד מגלם את הצביעות המוסרית שאופיינית להרבה מאתנו. אנחנו יושבים בבתי קפה ומדברים על צדק חברתי על כוס קפה, שרוב הסיכויים נסחר בתנאי ניצול עם דרום אמריקה. אנחנו נורא ביקורתיים כלפי פערי מעמדות, אבל ברגע שיציעו לרובנו משרה טובה בכל חברה נצלנית, נשכח את עקרונותינו ונטפס בסולם הדרגות בשמחה. זאת המציאות של לחיות בסדר עולם קפיטליסטי עם הקשרים כל כך סבוכים וסמויים, שבו הפעולות שלנו הרבה פעמים סותרות את הדעות שלנו, בין אם במודע או שלא במודע".
לכאורה דמותו של האוחצ'ה העוקצנית נראית חריגה ומעט משעשעת בעולם החקירות הדרמטיות, אך ניכר כי לדמות הלהט"ב בז'אנר נודעת חשיבות נוספת, שכן המותחן הספרותי מלווה בניחוח הומופובי שעולה מעולם המשטרה והחקירות. "מצד אחד העשורים האחרונים הביאו איתם מהפכה אדירה בכל מה שנוגע לזכויות אדם ואזרח ולנראות ציבורית. זה חשוב לדעת ולהעריך את הכוח הלא מבוטל, שקיים כיום אצל הרבה אינדיבידואלים בקהילה ושל קולקטיבים שונים בקהילה, אבל גם לזכור שההתקדמות אינה שווה גם בתוך הקהילה עצמה. אבל במקביל לכוח החברתי והפוליטי שנצבר, הומופוביה עדיין קיימת ומביאה למאורעות אלימים, כמו פיגוע הירי הרצחני בבר נוער והרצח של שירה בנקי". במהלך העלילה חפר נקלע לוויכוחים, אלימות, בריונות ולהומופוביה המסוות בטיעונים מקצועיים והאשמות בהפרעה להליכי החקירה. נראה כי במובן מסוים, הספר משקף הומופוביה סמויה ועכשווית.
מה המסר העיקרי שמבחינתך חשוב שיעבור לקוראים?
"אני לא חושב על ספרות כעל העברת מסר אחד ואחיד, אלא יותר כהעברת שאלות ותהיות על העולם דרך סיפורים. אני מקווה שדרך הספר קוראים ישאלו שאלות על דברים שלימדו אותנו, ודברים שנראים לנו מובנים מאליהם. זהות אישית של כל אדם או זהות תרבותית ופוליטית של חברה או מדינה, הם תמיד סיפורים שמועברים לנו כעובדות מוצקות, כמציאות, לכן כדאי לנו לקרוא את הסיפורים האלו בזהירות, לשאול עליהם שאלות ולבחון אותם לאור הרבה השקפות, זוויות ודעות".