אם נכנסת לחדר השינה שלה ומוצאת את בנה בן החמש מאופר בכבדות, עונד את תכשיטיה ולובש את שמלתה. היא קרבה אליו כעוסה.
היא: מה זה? כמה פעמים אני אמרתי לך לא לגעת לי בדברים, נכון? כמה? אתה הופך לי פה הכול. (מתחילה לסדר את כלי האיפור שלה) משתמש באיפור הכי יקר שלי. ומה זה? אני לא מאמינה שנגעת בשרשרת הזאת. אתה יודע כמה היא עולה? יש לך מושג בכלל? ותראה את הפרצוף שלך איך הוא נראה. אדום וירוק בעיניים, מה זה? איזה מן שילוב צבעים זה? זה שילוב צבעים של פרחה מהשוק. זה מה שזה. ולידיעתך, השמלה הזאת אף פעם אבל אף פעם לא חוזרת לאופנה. בינינו, היא אף פעם לא באמת הייתה באופנה. עכשיו תוריד הכול. הכול! נמאס לי מזה כבר, כל שבוע אותו דבר... אין! אני קונה לך איפור זול משלך ותעשה איתו מה שאתה רוצה. (הזאטוט מתחיל לבכות) נו באמת... מה, אתה לא רוצה להתחתן? אף אחד לא רוצה להתחתן עם בכיינית. (הוא מייבב מכל הלב. היא חובקת אותו ומלטפת את ראשו) די, מאמי, די... (פוצחת בשיר להרגיע אותו) כשאת בוכה את לא יפה, את לא, יפה...