האמן אמיר גינת לא מכביר במילים. את הסיפור המרתק שלו, הכולל פריצת דלתות האחרון שחנק אותו במשך יותר מחמישים שנה ושינוי כל סגנון חייו, הוא מספר במשפטים בודדים בלבד שלא מעידים על השינוי האדיר שעבר.
גינת, היום בן 76, נולד בקיבוץ כפר מסריק לפני קום המדינה. הוא התחתן לפני 53 שנה ועבר לגור בקיבוץ משמר העמק, שם הוא חי עד היום. הוא מעולם לא חשב שזה יקרה, אבל אחרי יותר מחמישה עשורים של חיי נישואין עם אישה, ארבעה ילדים ושמונה נכדים - גינת יצא מהארון, התגרש ויצא לדרך חדשה.
"אחרי 52 שנים בהן חייתי חיים כפולים יצאתי מהארון", הוא מספר בשיחה עם mako. "הזה גרם למשבר גדול בנישואים והחלטנו להיפרד. אני מרגיש משוחרר יותר מאז, למרות שחסרה לי במובנים רבים הזוגיות עם אשתי". גינת אף מוסיף כי מעולם לא היה בזוגיות עם גבר, אך כעת, לאחר שהשיל מעליו את כבלי הארון, הוא פתוח לנושא, ובינתיים מצייר גברים בשלל צורות.
גינת נשאר קצר בתשובותיו ולא מרחיב יותר מדי בגלל הרגישות. "המשפחה הייתה מופתעת כשיצאתי מהארון, אבל לבסוף הם קיבלו את זה בהבנה", הוא נזכר. "היציאה מהארון בגיל 72 הייתה קשה מאוד בגלל שהייתי נשוי עם משפחה, אבל עכשיו הם מקבלים את זה. אני מציע לכל אחד, בכל גיל, ללכת עם האמת שלו גם אם זה קשה בהתחלה. זה אמנם עשוי להביא לפירוק הנישואין, אבל אמירת האמת מסירה סלע גדול ממך ועושה אותך שלם יותר עם עצמך".
בצעירותו של גינת, במהלך שנות ה-60 וה-70, המציאות הייתה אחרת והוא לא הרגיש שיש לו אפשרות להיחשף רגשית בפני איש. החיים בקיבוץ קטן שבו כולם מכירים את כולם לא אפשרו לו להבין את המיניות שלו לעומק, והגילוי העצמי הגיע בשלב מאוחר יותר בחיים, מיד אחרי שהתחתן ועבר לגור בתל אביב, בחסות העיר הגדולה וההזדמנויות שהיא טומנת בחובה.
"בילדות ובנעורים שלי לא היה לי מושג שאני הומו", הוא מסביר. "בשנות ה-60 זה היה מחוץ לטווח המחשבה, לכן גם לא היה לי איש סוד כלשהו ולא הייתה לי שום חוויה עם מישהו אחר. רק אחרי הנישואים גיליתי שאני הומו, כשחייתי תקופה מסוימת בתל אביב. הצלחתי לחקור מעט, אבל תמיד בסוד".
גינת מצייר מאז שהיה ילד, את הכשרתו קיבל במכללת אורנים בתל אביב, ובמהלך השנים, בהשראת אמנים גדולים כמו הוקני, קאראווג'ו ופיקאסו, הוא רשם מודלים רבים ושכלל חתימה גרפית משל עצמו, הכוללת משחקים של פרופורציה ואור וצל בצבעי גיר, אקריליק ושמן.
גינת מצייר גברים במגוון צורות וטכניקות. ציורי השמן וציורי האקריליק שלו עדינים וססגוניים, ואילו איורי הפחם נועזים יותר. הוא מצהיר שהוא מתנגד לצנזורה ומאוהב בגוף הגברי, אך יחד עם זאת הוא עצמו נחבא אל הכלים וביישן, ועדיין חושש מחשיפת האמנות הנהדרת שהוא מייצר.
כשנשאל על חיי הקיבוץ, גינת מספר כי חברי הקיבוץ לא הגיבו כלל ליציאה שלו מהארון, וכי הוא אינו יודע כמה הם בכלל יודעים, "ואם יודעים - זה לא מפריע לי". בניגוד לעבר, בימינו יש יותר מקום להציג את היצירות של אמיר, הכוללות עירום גברי מפורש, וזאת למרות הצנזורה שמופעלת מצד גופים ממלכתיים או עירוניים, ולצד השמרנות הגוברת בישראל. כיום, הקהל בעולם יכול להיחשף לאמנות הגוף הגברי גם באמצעות האינטרנט והאמן אינו תלוי בחסדי הגלריה הפיזית.
