פאולו א. מואורה הוא אולי האדם הכי מבוגר בישראל שגדל עם שתי אמהות, ובשבוע הבא תעלה במסגרת פסטיבל תיאטרונטו הצגה חדשה שכתב, "אם קריאה", המבוססת על חייו ומספרת את סיפורו כבן לשתי נשים לסביות מברזיל של שנות השמונים. בין היתר, פאולו מציף בהצגה חוויות ילדות מברזיל ההומופובית, שרבים בקהילה הגאה בישראל יוכלו להזדהות איתן, למרבה בצער, גם בשנת 2023. יותר מכך, פאולו מספר כי המחזה נכתב בעקבות התבטאויות מלאות שנאה שנאמרו על ידי בכירים בשלטון הישראלי והברזילאי גם יחד.
הוא נולד בסאו פאולו בברזיל לעינת, דיילת אוויר, וזוגתה ג'ורצ'י, שעבדה כזמרת ברים וממנה הוא ירש את חיידק הבמה. כשהיה בן 13 עינת וג'ורצ'י נפרדו, והוא עלה ארצה עם אמו עינת והשניים השתקעו באשקלון. פאולו מספר כי העלייה הייתה עבורו מאתגרת והובילה אותו להתחיל לכתוב למגירה, כשביתר הזמן שיחק כדורגל ואף היה לשחקן המצטיין של קבוצת "הפועל אשקלון".
פאולו המשיך לשחק כדורגל עד גיל 23, אבל כבר אז הבין שזה לא מה שהוא באמת רוצה לעשות בחייו. בעקבות סרט שראה בטלוויזיה הוא הבין כמה עוצמות יכולות להיות לכתיבה של דמות, והדבר ליווה אותו כמה שנים עד שהחליט להירשם ללימודי משחק. "לא ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיים, אבל תמיד נמשכתי לשמוע סיפורים של אחרים", הוא מספר. "כשסיימתי קורס ללימודי משחק המורה המליץ לי להירשם לבית הספר 'בית צבי', ולמרות שעד אז לא ראיתי הצגות או מחובר לתיאטרון עזבתי את אשקלון, עברתי לרמת גן והתחלתי ללמוד".
עם סיום הלימודים הוא הצטרף לתיאטרון גשר ומאז שיחק בעשרות הצגות, וכיום ניתן לראות אותו על הבמה בהצגה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" בבימויו של עמית אפשטיין ו"אלף שמשות זוהרות" בבימויו של נועם שמואל. עכשיו הוא עתיד לעלות לבמה עם המחזה שכתב, "אם קריאה", בו פאולו מגלם דמות עם אותו השם. במרכז העלילה, פאולו ממתין במשרד הפנים לתור שלו במטרה להוסיף לתעודת הזהות את שמה של אמו, ובזמן ההמתנה הוא נזכר בילדותו. "ללא אם קריאה, המילה יכולה לאבד משמעות וכך גם אנחנו", מסביר פאולו את משמעות שם המחזה. "כשאמא שלנו לא קוראת לנו יותר, אפילו אם יש לנו שתי אימהות, לפעמים קשה לנו למצוא משמעות בחיינו".
יש איזו חווית ילדות שזכורה לך במיוחד ומדגישה את הקושי של להט"ב בברזיל בימים ההם?
"אני זוכר שפעם אחת לקחתי את הידיים של אחת מהן לשנייה והן ישר הסתכלו לכל הכיוונים. לפעמים הן המשיכו להחזיק ידיים ולפעמים לא. בבית וליד חברים הן אף פעם לא הסתירו והיו מי שהן, אבל ברחוב הן חשבו פעמיים אם להראות חיבה".
למרות זאת, יש געגוע לילדות בברזיל?
"החיים הם לא צבע אחד. היו רגעים קשים, אבל יש המון חוויות שאני זוכר לטובה. בתור ילד הייתי מתייחס לאנשים לפי הדרך בה הם התייחסו אלי, בלי דעות קדומות ובלי קשר לתוויות שהחברה הדביקה".
"ישראל היא הרבה יותר מהייטק וצבא"
בנוסף למחזה החדש, בשנה שעברה הוציא פאולו את ספר הביכורים שלו, "אדו". הספר אמנם עלילתי והסיפורים בו לרוב בדיוניים, אך הוא רווי פרטים ביוגרפים אודות מסע ההתבגרות והגילוי האישי שלו בברזיל לקראת ההכנות לעלייה לארץ ישראל. "במשך ארבע שנים כתבתי קטעים קצרים בפנקסים, ובמהלך הסגר הראשון פתאום מצאתי את עצמי בבית כל היום, אז התחלתי לנצל את הזמן כדי לשבת ולכתוב".
באיזה שלב אתה מבין שיש לך סיפור חיים יוצא דופן?
"עד שהגעתי לבית צבי לא חשבתי שיש לי משפחה מיוחדת, אבל כשדיברתי כמה דקות על המשפחה באחד השיעורים המורה ביקש שאמשיך ויצא שדיברתי כמעט שעה כי זה היה מעניין. החברים ללימודים שאלו המון שאלות והבנתי שיש להם מעט מאוד מידע על הורות להט"בית. כל פעם כשדיברתי עם אנשים על זה שגדלתי לשתי אמהות עלו עוד שאלות, ולקח לי זמן להבין שאני רוצה לגבש את החיים שלי לכדי ספר".
"אדו" אמנם מיועד בעיקר למבוגרים, אבל הספר נכתב בשפה של ילד בן 11. פאולו מסביר כי במהלך כתיבת הספר הוא נכנס לדמות ונשאר בה חודשים כדי לכתוב את הספר בשפה הזו. "רציתי לשמור על התום והכנות שיש בילדות", הוא מסביר. "זו שפה שאנחנו כמבוגרים נמנעים ממנה או שהיא הלכה לאיבוד בתוכנו, אבל לדעתי היא קיימת".
בעקבות פרסום הספר, נשלח פאולו לפני חצי שנה על ידי ההסתדרות הציונית העולמית לברזיל, שם נפגש במספר ערים גדולות עם מאות יהודים מכל הגילאים והנחה סדנאות תיאטרון וכתיבה. "ההסתדרות נתנה לי יד חופשית לדבר על האמהות שלי, על הקהילה הגאה שגדלתי בתוכה, על אמנות, על תיאטרון ישראלי ועל העלייה שלי ארצה", הוא מספר. "דיברתי על הכל, גם על מה שצריך לדעתי לשפר בכל התחומים האלה. הקהילות היו צמאות להכיר צד אחר של ישראל, שהוא לא הייטק וצבא. למרות שיש לי המון כבוד לתחומים האלה, ישראל היא הרבה יותר מזה".
הגעת לביקור בברזיל אחרי שנים ארוכות. איך זה הרגיש?
"זה תמיד מרגש לחזור ולפגוש את כל המשפחה, אבל בסוף אני שמח שאני חי בישראל כי זה הבית שלי. הייתי שם עשרה ימים ועדיין זה לא היה מספיק. יש כל כך הרבה קהילות ואנשים שלא הגעתי אליהם, אני יכול רק לקוות שבעתיד אוכל להגיע לעוד מקומות בכל העולם כדי שאוכל להציג את המורכבות הישראלית. כמו בכל דבר מורכב, יש בתוכו טוב ורע ומה שקובע בסופו של יום אלו האנשים וכמה טוב הם מביאים לעולם".
במסגרת המפגשים בברזיל, הגיע פאולו לפגוש גם את נציגי ארגון "גאווה", שיושבים בפורטו אלגרה בדרום ברזיל. "אני אולי לא חלק מהקהילה הגאה אבל זה היה לי חשוב מאוד", הוא הסביר. "היו הרבה יהודים במפגש הזה והם התעניינו מאוד על היחס של ממשלת ישראל לקהילה הגאה, שכן המצב בברזיל מפחיד מאוד בגלל בולסונרו, הנשיא לשעבר. הם סיפרו שכל האמירות ההומופוביות שלו חלחלו לאנשים, והם קיבלו לגיטימציה להתנהג אחרת".
עברה חצי שנה מאז הביקור, נדמה שהמצב שם משתפר.
"נכון, אבל גם כאן המצב השתנה. הדברים שהם סיפרו לי דומים למה שאני רואה עכשיו בישראל. יש אנשים חשוכים בממשלה שחוזרים על הדעות שלהם נגד הקהילה הגאה, ואם הם ימשיכו לקבל לגיטימציה לדבר בצורה הזאת זה יחלחל גם לעם, לאנשים שאולי לא אוהבים את דרך החיים הזאת. אם זה יימשך כך, מתישהו גם לאנשים בלי דעה על הקהילה הגאה יתחילו להתבטא נגדה".
ההצגה "אם קריאה", בבימויה של ספיר יוסף, תעלה במסגרת פסטיבל תיאטרונטו, שיתקיים בין התאריכים 10-8.4 ביפו העתיקה ובעכו העתיקה. לאתר הפסטיבל ולרכישת כרטיסים