1. יום חקיקה גאה אפקטיבי בכנסת
לפני קצת פחות משנה ציינו בפעם הראשונה את יום החקיקה הגאה בכנסת, יום שלם שהוקדש כולו לדיונים בנושאים להט"ביים בוועדות הכנסת השונות. כמובן שמרגש לחגוג דברים בפעם הראשונה, אבל מרגש עוד יותר יהיה לראות את היום הזה הופך למסורת איתנה. וכיוון ש-2016 הייתה, אם להתנסח בעדינות, שנה לא מדהימה לחקיקה הגאה בישראל (תודה על האפשרות לתרום דם, זה באמת תחביב עיקרי שלי ולגמרי מפצה על כל מיליון הדברים שעדיין אין לי גושפנקא חוקית לעשות), נשמח שיום החקיקה הגאה השני יניב תוצאות קונקרטיות. באמת, רק תבחרו: אפליה בדיור, אפליה באימוץ, הקצאת משאבים לגופי תרבות גאים - יש המון הצעות חוק מצוינות על הסף, ונשמח אם לפחות חלק מהן תאושרנה כבר בפברואר.
2. מצעד גאווה בירושלים - בלי המתח הנלווה
נראה שכבר עברנו את שלב הוויכוח על האם "ראוי" או בכלל צריך שיהיה מצעד גאווה בירושלים. למרות שהדיון באופיו של המצעד רחוק מלהסתיים, קיימת הסכמה גורפת למדי בקרב הקהילה שהצעידה בירושלים היא מנהג חשוב. הוא חשוב משום שגם כיום, כשהוא מתקיים כבר 14 שנים, הוא עדיין מתניע מדי שנה משאים ומתנים על אופיו, מסלולו, האבטחה שהוא מצריך והנוכחות שתותר או תיאסר בו. הוא חשוב משום שרק לפני שנה וחצי, נרצחה בו צועדת. הוא חשוב כי הוא מעיר שדים ממרבצם ומעורר אי-נוחות באוכלוסיות, על אף שמדובר באירוע אופטימי, מכיל וטוב לב, שנראה שאיננו רוצה להידמות לאחיו הראוותני יותר מתל אביב. נייחל השנה למצעד שיעבור כל כך חלק, עד שייראה כמו סתם חלק אינטגרלי בלוח השנה הירושלמי. שיעבור בלי צלצולים, בלי תשומת לב שלילית בעיתונות ומעל לכל - בבטחה.
3. מצעדי גאווה בכל רחבי הארץ
אבל זה לא נגמר בירושלים, כי 2016 הייתה השנה בה יצאנו מתל אביב. אולי אף נכון יותר לומר שהשנה הבנו שתל אביב היא רק מרכז כובד אחד בתוך קהילה ארצית שלמה. השנה צעדו בראשון לציון וברעננה, באשדוד, בחיפה ובחדרה (ולא רק). היו אמורים לצעוד בבאר שבע, וביטול המצעד שם רק הוכיח את חשיבותה של סוגיית המצעד. לקראת 2017 נאחל לכל קהילה מקומית שרוצה לצעוד - שתצליח לצעוד. כי היציאה המטפורית מתל אביב מסמלת את אחת המגמות החשובות ביותר שהקהילה הגאה חווה: את הביזור, את החלחול וההגעה לכל נקודה בארץ. המצעדים באותן ערים, ושאר אירועי הגאווה בישובים ברחבי הארץ, מוכיחים שוב ושוב שגאווה אינה עניין שתחום למקום ספציפי. גאווה מתרחשת בכל מקום, כל הזמן.
4. עדכון מערכי החינוך המיני בבתי הספר
ויודעים מה? אם מצעדים הם לא כוס הרד-בול שלכם, אפשר להגיע לכל קצוות הקשת הישראלית דרך מערכת החינוך. ככה זה עם להט"בים, כל מה שאנחנו יודעים למדנו מ"צלילי המוזיקה", לכן כשראשי ערים סוגרים בפנינו את הדלת, אנחנו פותחים את החלון ונכנסים בעדו. הגיע הזמן שבתי הספר יבחינו בתלמידיהם הלהט"בים וידברו איתם בגובה העיניים. אין סיבה להדיר ביסקסואליות או דיבור על מין בטוח בין שני גברים מתכנית הלימודים. אין סיבה לא להשריש בתלמידי ישראל מונחי קהילה בסיסיים כמו טרנס, א-מיניות ומין בהסכמה. בושה מולידה בורות, בורות מולידה אלימות ופחד, ובתי ספר הם מקום מספיק מפחיד גם ככה.
5. זכייה באירוויזיון
כן-כן, להתרגש מאירוויזיונים זה בערך כמו להגיד "אין, בגלל המחשבים אנשים כבר לא מדברים יותר פנים אל פנים" - כלומר, מסגיר באחת את העובדה שיש לך נפש בת 600. אבל אתם יודעים מה? עם עובדות לא מתווכחים, ותחרות הזמר האירופאית היא עדיין אירוע תרבותי חשוב שמושיב מאות מיליונים מול מסך הטלוויזיה, וחשוב מכך - היא עדיין אירוע מדובר ומתוקשר עבור הקהילה הגאה העולמית. ורק דמיינו את השמחה, את חדוות היצירה ואת הספקטקל המדהים שצדי צרפתי יעמיד כאן ב-2018, אם את התחרות ב-2017 ייקח אמן ישראלי.
6. יותר ידיעות רכילות גאות
היי, גילי מוסינזון, זה סעיף בשבילך. שי גבסו, גם אתה מוזמן. שורטי (סליחה, הילה ניסימוב), אפילו איתך יש לנו דיבור. השיח בנושא נטיה מינית ושיוך מגדרי הולך ומתרחב כבר 20 שנה, וישראל צברה לה במהלכן ארסנל מכובד של סלבס גאים, שעושים כל מה שמצופה מאדם במעמדם לעשות - הולכים להשקות של דברים, מצטלמים בים וכותבים פוסטי "שבת שלום ומבורך!" בפייסבוק בצירוף תמונה של זר פרחים או חלה. ועדיין, היינו רוצים יותר. הייתי נותן את זרוע ימין בשביל עוד אייטמי רכילות עסיסיים - משולשי אהבה, סכסוכים מקצועיים, התגברות על פרידה באמצעות התמכרות לשייקים וכושר - בכיכובם של סלבס גאים. אנחנו אוהבים את כוכבינו ג'וסיים ושערורייתיים, ולסלבס הלהט"בים יש נטייה להתכנס, להשתבלל, לא להתפלש בבוץ הזול והמהנה שתחת אור הזרקורים. לכן השנה נאחל להם יותר שערוריות ויותר קמפיינים. קצרו את הפירות, סלבס אהובים. דהרו כל הדרך אל השערים הנחשקים. היו מעניינים יותר ואנחנו נאהב אתכם יותר, מבטיחים.
7. עוד יצירות תרבותיות שדנות בלהט"ביות, אבל לא רק
לדבר על המחסור ביצירות להט"ביות מרגיש כמו משהו שהיינו צריכים להפסיק לעשות ב-2014 בערך. בהתחשב בהיצע המקומי, כמות היצירות התרבותיות שמציגות סיפורים להט"בים היא כמות יפה ומכובדת. מצטיינת לפרקים. בשנה הקרובה, ומתוך פינוק נטו, היינו רוצים לראות יצירות תרבותיות שמספרות סיפורים גם על להט"ביות. כלומר, סרטים וסדרות טלוויזיה, הצגות וספרים שעוסקים בדמויות להט"ביות שיש להן עוד דברים על הראש מלבד הלהט"ביות שלהן. דמויות שלמות ומלאות שבמקרה נקודת המוצא שלהן היא להט"בית, אבל שמסוגלות לעשות עוד דברים מלבד לצאת מהארון, למות או לתמוך בגיבור עם פאנצ'ים מצחיקים. אנחנו יודעים לעשות עוד דברים, בחיי, רק תנו לנו הזדמנות להראות לכם את זה. ואפילו עוד יותר נשמח כשהיצירות האלה יכתבו, יבוימו, יערכו וישוחקו על ידי יוצרים גאים.
8. הבנה טובה יותר של קהל הצרכנים הלהט"בי
לא רק מצעדי גאווה מקומיים צצו השנה ברחבי הארץ, אלא גם בתי עסק, אירועים ויוזמות כלכליות להט"ביות. ותכל'ס, מה הגיוני יותר? הקהילה הגאה נחשבת באופן מסורתי לאוכלוסיה מבוססת מבחינה כספית, ואין סיבה שמפרסמים ומשווקים לא יפנו אליה. היינו שמחים לראות עוד מותגים שיאמצו טייק להט"בי בקמפיינים שלהם מתוך ההבנה המחושבת שלקהילה יש כוח כלכלי לא מבוטל. בהתאם, היינו שמחים לראות את העסק שיעז להפלות השנה לקוחות להט"בים רק כדי שיחטוף את האם-אמא של החרמות, ויבין שב-2017 כואב לי הכוס וכואב לי הכיס מעולם לא היו קרובים כל כך.
9. הקץ למונחים להט"בפוביים בתקשורת, בחינוך ובפוליטיקה
איך בשנת 2016 קיימים עוד כלי תקשורת שמשתמשים במילה "קוקסינל" בפנים חתומות? תעלומה. הדיבור אודות הקהילה הלהט"בית תמיד הביא את התקשורת הישראלית במבוכה, אולי בגלל המגדריות הבילט-אין של השפה העברית, ואולי כי לא פעם מי שמסקר נושאים גאים עושה זאת מחוץ לקהילה עצמה. וגם זו בעיה, כמובן. השפה היא שממית חמקמקה שלא אוהבת לעמוד במקום, ומחובתם של בעלי הכוח - כתבים בגופי תקשורת, מחנכים בבתי ספר ופוליטיקאים חורצי גורלות במסדרונות הכנסת - להוריד את הגרסה המעודכנת ביותר של המילון ולהבין שכינויים מגדריים הם עניין חשוב. שמות וזהויות הם עניין חשוב. הבחירה להתעלם מהם בטענת "זה לא נוח" או "נראה לי שכולם הבינו מה אמרתי ממילא" לא רק שהיא מיושנת, היא מעליבה.
10. יציאה מהארון של ספורטאית או ספורטאי
הגיע הזמן לאייקון ספורט גאה מקומי, כזה שנוכל להריע לו לא רק מטעמי מחויבות פטריוטיות פעם בארבע שנים כשיש אולימפיאדה. בתרחיש הפנטסטי היינו מייחלים לכדורגלן גאה באחת הקבוצות המובילות הארץ, ובתרחיש המדע בדיוני בסגנון ווסטוורלד היינו מדברים גם על שחקן בבית"ר ירושלים. אבל כדי לשמור על מידה בסיסית של ריאליזם, בואו נתחיל באחד מענפי הספורט האישיים - אולי איזה קופץ למים בסגנון טום דיילי, מתעמלת אמנותית או קלע. מישהו שיסחוף אחריו מדינה שלמה בשל הכישרון שלו, ועל הדרך יהיה גם להט"ב. בקטנה ככה, בין פירואט לפירואט. ושלא יפחד לדבר על זה, כמובן.
11. ייצוג הולם לביסקסואליות ופלואידיות
"בואו נגיד שניסיתי הכל", "היה לי לילה אחד, קסום ממש, עם אישה", "אני חושב שכל האנשים יפים" - אם הציטוטים האלU מוכרים לכם, זה כנראה כי הם יצאו ממחולל הקלישאות הגדול של התקשורת המקומית. אחת לכמה חודשים אנחנו נתקלים בשחקנית או מגיש טלוויזיה, זמרת או כוכב ריאליטי, שיושבים מול מראיין ומספרים על חוויות, רגשות וזיכרונות פלואידיים, שנמסרים במונחים שלא היו צריכים להיות בשימוש אחרי 1989, והכל בשביל להגיע לעמוד הראשי. זה לא מגניב או מסעיר לקחת זהות פלואידית ולנצל אותה בשביל לגרוף לייקים. כשמדברים על מיניות ונטיה מינית אך ורק במונחים מציצניים, כשעושים להן פטישיזציה ומצמצמים אותן לאנקדוטות חמודות כאלה, חוטאים לכל מי שאלה חיי היום-יום שלו. 2017 צריכה להיות השנה בה נפסיק להתענג על רכילות שמוזילה אורחות חיים, ושנתחיל לדרוש מיצרני התרבות שלנו שיפסיקו לפחד, להתנצל ולהקטין את הנגיעות הקוויריות בחייהם.
12. שינוי הליך הרישום להורים להט"בים בישראל
עצרו שניה, לכו לקרוא את הסיפור של דניאל ויונתן וחזרו לפה. הסיפור שלהם הכה גלים בחודשים האחרונים לא רק משום שהוא אישי ודרמטי, אלא משום שהוא כל כך מקומם. הוא מאיר באור בוהק את אחת הזוויות המשפילות שבנות ובני הקהילה הטרנסית עוברים על בסיס יום-יומי: בירוקרטיה. כל פעולה מול כל גורם רשמי מלווה תמיד בתביעה להוכחה; תוכיחי שאת "באמת" אישה, תוכיח שאתה באמת בסכנת התאבדות, תוכיחו שבאמת לא מעסיקים אתכן. בכל פעם שדורשים מהרשויות להשתנות, נתקלים בחומת תירוצים, אותה אפשר לפרק די בקלות, אבל הפירוק הזה לא מתרחש כי הוא מקשה על המערכת. כי הוא מכריח את המערכת לדמיין אפשרויות שניה ושלישית נוסף על האפשרות האחת שהיא מכירה. בשביל בני הזוג מריומה-מרטון ובשביל זוגות אחרים, נאחל שהשנה, תהליך רישום ההורות בישראל יהפוך מבירוקרטי באופן בלעדי גם לאנושי יותר.
13. שילוב של תרופות PrEP בסל התרופות
בואו נדבר בכנות: יש ל-PrEP, הכדורים שאמורים למנוע את ההידבקות ב-HIV והוכחו כיעילים בשיעורים של כמעט 100%, וייב קשה של צרות עולם ראשון. אנחנו הרי חיים במדינה בה לא רואים באופק פתרון חוקי לסוגיות בוערות כמו נישואים או אפליה על בסיס מגדרי בפרנסה. אבל נחשו מה? עולם ראשון הוא לחלוטין האזור שישראל רוצה להשתייך אליו, ובהתאם - גלולת PrEP לא צריכה יותר להיות דבר שמזמינים באינטרנט כמו קייס לאייפון ומחכים שישה שבועות שיגיע מסין. אחרי שבשנה שעברה סיפר משרד הבריאות על קבוצת מבחן לגלולה, בשנה הקרובה נשמח לראות תוצאות, ונשמח שרופאים ברחבי הארץ יעברו הכשרה ראויה ויסבירו למטופליהם שהאפשרות הזו קיימת.
14. שההופעה של בריטני שהבטיחו לנו באמת תקרה
בעצם, במחשבה שנייה, עדיף בכלל ביונסה.
15. גינוי והוקעה של התבטאויות להט"בפוביות
ושוב ברצינות: הנה משהו שאתה דווקא ממש יכול לעשות, נתניהו, גנה בתוקף ודאג להרחיק ממוקדי כוח אנשים שמתבטאים באלימות כלפי להט"בים. אין לעיניים שלי עוד לאן להתגלגל בכל פעם שהרב התורן קורא לי חוטא ומאשים אותי, למיטב הבנתי, בכל דבר רע שאי פעם התרחש (ספרתי, ואני אחראי אולי לאיזה 7%). אין לי יותר כוח לגנות את סמוטריץ' או ליצמן, וממילא האקלים הפוליטי בישראל מוכיח שוב ושוב שלחברי כנסת מותר להגיד שבא להם מבלי לשלם על כך שום מחיר. אבל השנה זה באמת חייב להיפסק - השנה מפסיקים לסלוח, לחרוק שיניים ולעבור הלאה. 2017 צריכה להיות השנה בה להט"בפוביה תצטרף לרשימת החטאים הפוליטיים שאין עליהם מחילה. זה צריך להתבטא גם בתוך הכנסת וגם מחוצה לה - בקרבינו. כי כשאנחנו אומרים "בסדר, ככה זה אצלהם. לא צריך להתרגש" אנחנו מכשירים את הקרקע להתבטאות הבאה.
16. תמיכה (ולא רק כלכלית) בארגוני נוער ומסגרות חברתיות גאות
אחרי רצח שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים, הבטיח שר החינוך נפתלי בנט שתקציב הארגונים הגאים יוכפל פי שניים. בפועל, התקציב קוצץ ב-20%. הקיצוץ הזה הביא את איגי, מארגוני הנוער הגדולים בארץ והארגון הבולט ביותר לנוער גאה, לסף פשיטת רגל. והם לא לבד שם, באיגי. באין מענה ממשרדי הממשלה, ארגונים התנדבותיים תופסים לא פעם את מקומם, ומעניקים שירותים רפואיים וסוציאליים לאוכלוסיה הלהט"בית בישראל. השר בנט הספיק להתנצל ולהבטיח שאין, השנה זה באמת יקרה, והכסף שהובטח - יועבר. ונכון שמוטב מאוחר מאשר לעולם לא, אבל יש משהו כל כך לא הוגן בהבאת ארגונים ללא מטרת רווח, ועוד כאלה שעושים את "העבודה המלוכלכת" שאף אחד ממשרדי הממשלה לא יכול (או מעוניין) לעשות, לעמדת קבצנות. הכסף קיים, צריך רק לוודא שהוא יגיע למקומות הנכונים.
17. הגעת נתניהו למצעד הגאווה
מותר לחלום, לא? אבל נתניהו, תהיה נסיך כמו ג'סטין טרודו ותגיע לצעוד. זה יעשה לנו וגם לך רק טוב.
>> גילחת? מרטת? הנה משהו שאתה חייב לדעת