אתם יודעים מה אומרים – מתשע"ז יצא מתוק. כלומר, אף אחד לא באמת אמר את זה, אבל ברגעיה האחרונים של השנה העברית הנ"ל מותר להיפטר מכל משחקי המילים הדלוחים שצברנו. רק ככה יתפנה מקום למשחקי מילים חדשים כמו "מאורעות תשע"ח" שהלוואי אמן נזכור להשתמש בהם בסיכום השנה העברית הבאה. כל זה בשביל להגיד שהשנה העברית מסתיימת, וכל שנה שמכבדת את עצמה ראויה לסיכום שנה – מטוב עד רע; מהמוּש לַפח. במעבר על אירועי המפתח של הקהילה בשנה האחרונה, היו שמות שצצו והתבלטו מעל כולם, לחיוב ולשלילה. אספנו אותם כאן לפניכם לרשימה אחת: אלו האנשים שעשו והאנשים שביאסו לנו את תשע"ז.
הראל סקעת
סקעת הוא ממש לא שם שחשבנו שנזהה אי פעם עם פעילות פוליטית חתרנית, אבל הנה, שמחנו להתבדות. בחודש יולי, לאור המלצת המדינה שלא לתת לזוגות חד-מיניים לאמץ, כתב סקעת פוסט וקרא בו לצעירים להט"בים למרוד – להימנע מתשלום מסים ומגיוס לצה"ל. רוקנ'רול, בייבי! הצעד של סקעת משמח לא משום השיוך הפוליטי שלו, אלא מעצם הפעולה. אפשר לא להסכים עם תוכן דבריו, אבל העובדה שאדם במעמדו ניצל את הפלטפורמה שניתנה לו כדי לדרוש שיפסיקו להתעלם ממנו ומבנות ובני קהילתו – זה צעד אדיר. לא משהו שראינו מהרבה אמנים להט"בים ישראליים בעבר, וכשחושבים על זה, גם לא מאחיהם הסטרייטים.
איילת שקד
אוף, לאיילת שקד יש את כל החומרים שהופכים ח"כית לדיווה, אבל היא לוקחת את החומרים האלה ויוצרת מהם פעולות פוליטיות מרתיחות. משרד המשפטים בראשותה הוא זה שניסח השנה את התשובה שגורסת שמשפחות חד-מיניות מהוות "מטען" על ילד מאומץ. בעוד שר העבודה והרווחה חיים כץ הודה שהניסוח שהגישה המדינה היה ניסוח "כושל, שלא ראוי שיאמר", שקד דווקא די זרמה על התשובה שהעניק המשרד בראשותה. בסוף אוגוסט, חזר בו משרד הרווחה מהמלצתו הראשונית, אבל משרד המשפטים – ושקד העומדת בראשו – שמרו על שתיקה מתוחה.
דניאל מורשת
היי, מתוקי. המחאה של הראל סקעת הגיעה מעמדת כוח מסוימת – סקעת הוא זמר ותיק ומוכר, אין לו בהכרח את החשש לשרוף את עצמו בקרב הציבור. לדניאל מורשת, שעשה לעצמו חתיכת שם בחתום הבידור לילדים ועדיין לא השלים (או לא מעוניין לעשות) את המעבר למקצי הבוגרים – יש מה להפסיד. על הנייר, כמובן, כי לא שמענו על פיטוריו משום סדרה או פסטיגל בעקבות היציאה שלו מהארון בחודש יולי. החשיפה של מורשת עשתה לנו את השנה כי היא חלק מדיאלוג ארוך שהתרבות הפופולרית לילדים בישראל מנהלת עם הצרכנים שלה. ובמונחים שלא באו משנה א' בגילמן: כוכבי ילדים להט"בים זה דבר שהכי קורה – עכשיו נשאר רק לשאר התרבות להדביק את הקצב.
אורנה הירשפלד
פקידת הסעד הראשית במשרד הרווחה, אורנה הירשפלד היא אשת ציבור ותיקה שמחזיקה במשרה שנראית כפוית טובה להפליא. השנה, שמה עלה לכותרות בעיקר בסערת האימוץ למשפחות חד-מיניות, כיוון ש... נכון מאוד, אף היא חתומה על הנוסח המעליב בתשובת המדינה בסוגיית האימוץ: "מטען שונוּת", as in משפחות גאות מוסיפות מטען של שונות על הילדים שהן מבקשות לאמץ. הנוכחות של הירשפלד ברשימת המבאסים היא סופר-אירונית כיוון שהיא אמא לגבר הומו, שנאלץ לגונן עליה במהלך הפגנת המחאה בתל אביב – והצליח באופן חלקי. כאמור, הירשפלד צריכה לאזן בירוקרטיה ורגש; עמדת המדינה ורווחת המושג הערטילאי 'משפחה'. אנחנו לא מקנאים בה, ומקווים שהשם שלה ייקשר בפרשיות הרבה יותר ליברליות בתשע"ח. אגב, לאחרונה המדינה הגישה את תשובתה המתוקנת לבג"ץ, והסכימה להעניק זכויות אימוץ שוות לזוגות חד מיניים. כשזה יקרה, נשקול לסלוח לה.
אורנה בנאי ובת חן סבג
רכילות זה כיף, פאוור קאפלס זה עוד יותר כיף, זוגות חד מיניים בשלולית הכלום ששמה סלבריטאים ישראלים זה בכלל וואו. מעבר לכך שנראה לנו כיף להעביר ערב עם אורנה בנאי ובת חן סבג, אנחנו שמחים על הקלות היחסית שבה הן מתנהלות – כן, הן ביחד וזה לא ביג דיל. זו הנחה שהיינו עושים לכל יוצאת ריאליטי וכל דוגמן, אז למה לא? למה במשך שנים התאבססנו על זוגות להט"בים, פקפקנו חיטטנו במערכות היחסים שלהם כאילו אנחנו שמאי ביטוח שרק רוצים לוודא שזה אמיתי? כן, זה קשר אמיתי. כן, הן עפות על החיים שלהן ונראות הכי מאושרות ביחד, וכן, הן שתי נשים. בוקר טוב, עכשיו אפשר להמשיך הלאה (ולחכות לפרויקט משותף, תודה מראש).
יאיר נתניהו
איך להגיד 'יאיר נתניהו' בלי להסתבך בתביעה? תעלומה. נתניהו ג'וניור ביאס לנו את החיים אחרי שפרסם בפייס פוסט תגובה לביקורת שהועלתה נגדו על ידי מכון מולד. בפוסט אמר נתניהו שהוא לא זוכה לסיקור המפרגן שזכו לו בניהם של ראשי ממשלה אחרים, וכתב "מה עם איזה תחקיר על הבן של רה"מ אולמרט, יחסיו המעניינים עם פלסטיני והמשמעויות לבטחון המדינה?". באמת, אחינו? גב-גבר? לא הצלחת לחשוב על עלבון פחות בוגר מ-"חחחח יא הומו?". אוקיי, סבבה, אנחנו מקווים שתגובותיהם של שאול ואריאל, בניו של אהוד אולמרט, עזרה לך לקבל קצת פרספקטיבה. השניים הפריכו את העלבונות שנתניהו הטיח בהם, ומיהרו גם לתהות מה היה בעצם הביג דיל אם מי מהם היה הומו. הקשירה בין עבירה מוסרית, כלכלית או ביטחונית לבין נטייה מינית או זהות מגדרית היא משהו שמורים מוקיעים בבתי ספר יסודיים. זה משהו שאפילו הכנסייה הקתולית הפסיקה לעשות, וגם אתה יכול.
רומי אברג'יל
אם אתם מחפשים דוגמה לצעירים שיודעים לנהל את עצמם בקלאס בעולם, נשמח להמליץ על רומי אברג'יל. אברג'יל, שמשתתפת בסדרת הלהיט של ערוץ הילדים "הבנים והבנות", הוכיחה השנה שהיא יותר מאייטם חולף. ואין שום דבר פסול באייטם חולף, היינו מסתפקים בחשיפה שעשתה כבר ב-2016 (כלומר, תשע"ו), כשהחלה טיפול הורמונלי בגיל 13 והפכה לטרנסג'נדרית הצעירה ביותר בישראל. רומי עשתה לנו את תשע"ז כי היא סלבריטאית שמעניין לעקוב אחריה. מעניין לשמוע מה שיש לה להגיד ומעניין לראות את האינטראקציה האגבית להפליא שהיא מנהלת עם בנות ובני גילה. ובעיקר, הכי פאן לראות כמה אותם נערים ונערות, אותם "בנים ובנות", מקבלים אותה ואת הסיפור שלה. אנחנו בני מאתיים ובקרוב יושיבו אותנו על קרחון וידחפו עמוק לתוך הים כדי שלא נעשה בושות באירועים, אבל הדור שגדל בישראל כאן ועכשיו הוא דור שהיו לו רול-מודלים טרנסג'נדריים כבר מילדות. ותסלחו לנו על הניסוח השמאלצי, אבל זה לא פחות ממרגש.
רבנים ושאר מזיקים
לא בא לנו להשקיע ולהיכנס ברב ספציפי, לכן דמיינו שהתייחסנו לכל רב שפלט השנה איזה נונסנס להט"בפובי ונסגור עניין, סבבה? ישראל תקועה באיזה לוּפ נוראי, ואחת לכמה חודשים איזו נפש חשוכה מרגישה את הצורך להקיא מניפסט של שנאה על קהל מאזיניה. אם בכל זאת להידרדר לרשימת מכולת של הייט-ספיץ', נזכיר את הרב אבינר (ספיח אחרון של תשע"ו) שקרא ליוצאים מהארון 'רשעים'; את הרב שלמה עמאר הירושלמי שכינה את הקהילה הגאה 'כת של תועבה' (נשמע חזק, קצת התחרמנּו); את מיכאלה פואה, שאיננו רב, אבל שקפץ על העגלה המחלידה הזו וטען שתופעת ההתעללות בקשישים בבתי אבות היא תוצר של "האג'נדה הלהט"בית"; את עשרות הרבנים שחתמו על מכתב תמיכה בהחלטת המדינה שלא לאשר לזוגות חד-מיניים לאמץ, ובראשם רב העיר צפת שמואל אליהו, שהגדיל לעשות, התראיין לגל"צ ואמר: "יש טרור של להט"בים על המערכת שכופה את עצמו... לא נאפשר למדינה להיות להט"ביסטן". צריכים אוויר? גם אנחנו.
כל אחת מההתבטאויות הנ"ל הרתיחה אותנו ופגעה בנו בצורה שונה, אבל לכל אחת השבנו בקור רוח. החזרנו, אבל בקלאסה. לא שכחנו שלדת הממוסדת יש כוח עצום, וכל ראיון או מאמר שקורא ללהט"בים סוטים יכול להגיע ולהשפיע גם על מאות אלפים. אלו לא פטפוטי סרק, לא שוליים זועמים ולא יוצא מהכלל שמעיד כל הכלל.
>> אחת ולתמיד: האם פופרס באמת מסוכן לכם?
>> "להיות שחקן פורנו בישראל זה לא פשוט בכלל"
תשע"ז היתה שנה של מאבק, והלוואי שהיינו יכולים לקחת את תשע"ח בצ'יל ולצאת להפסקה, אבל זה לא יקרה. נמשיך להשיב גם השנה ונמשיך להיות טובים בזה. מאבק הוא דבר חשוב, הוא בונה שרירים (ואתם הרי יודעים שהומואים אוהבים שרירים) ומחבר בין אנשים. להגיד שתשע"ח תהיה גם היא שנה של מאבק זו לא נבואת זעם, זה האיחול הכי אופטימי שיש.