לבבות צעירים / בלגיה והולנד 2024
סרטים על אהבות ראשונות ראינו לא מעט וכך גם סרטים גאים, אך מעטים המקרים שבהם שני הנושאים האלו התחברו יחדיו. דוגמה זכורה לכך היא סרטו עטור הפרסים של הבמאי הבלגי לוקאס דונט "קירבה" שעקב אחר אהבה לא ממומשת בין שני בני 13. דונט גם ייעץ בתסריט של סרט הביכורים של במאי בלגי אחר, אנתוני שאטמן, אך בעוד "קירבה" היה מלנכולי ועגמומי, "לבבות צעירים" - שמגיע לפסטיבל הגאה לאחר בכורה בפסטיבל ברלין - הוא ברובו אופטימי, שמח וטוב לב.
הסרט מתאר אהבה ראשונה שמתפתחת בין אליאס בן ה- 13 (לו גוסנס) שחי במרחבים הכפריים בבלגיה, לבין תלמיד חדש וכריזמטי בשם אלכסנדר שמגיע מהעיר הגדולה בריסל. בעוד אלכסנדר (מריוס דה־סגר) כבר מודע לעצמו והיה בקשר חד-מיני בעבר, זוהי ההתאהבות הראשונה של אליאס, שנאלץ להתמודד עם רגשותיו אותם הוא מסתיר ממשפחתו וחבריו.
שאטמן בונה סרט מואר ואופטימי שמעלה געגועים ונוסטלגיה לעבר ולזכרונות של אהבה ראשונה. לעיתים הוא אפילו מרגיש כסרט תבניתי, כזה עם גיבורים יפים ונופים מרהיבים שמדלג על הקשיים בקלות מדי, קצת כמו סרט "הולמרק" מושקע. אבל בזכות תצוגות המשחק המצוינות של גוסנס ודה־סגר בתפקידים הראשיים והטון הקליל והנעים שלו, שכן נוגע בסוגיות כבדות משקל, הוא הופך לסרט התבגרות מהנה, חיובי ומרגש, מהסוג שרואים מעט מדי בפסטיבלי קולנוע. (אלעד שלו)
גונדולה / גרמניה וגיאורגיה 2023
סרטו של וייט הלמר, המתנהל ללא דיאלוגים, מביא את סיפורן של שתי צעירות בעיירה גיאורגית מרוחקת והררית: הראשונה היא איווה, החוזרת אל העיירה בעקבות מות אביה ומוצאת עבודה כדיילת בקו הרכבל המחבר בין שני צדי העמק והשנייה היא נינה, צעירה מקומית שעובדת בקו הרכבל המקביל; כך, כל חצי שעה, נפגשות השתיים כששני הרכבלים עוצרים זה לצד זה. מה שמתחיל בראשיתו כרגע חביב בעבודה מונוטונית הופך אט אט למשהו רחב יותר, עמוק יותר בין השתיים – זאת כשעיניהם הפקוחות של מנהל העבודה הזועף והעיירה תמיד מתבוננות.
היצירה השקטה (תרתי משמע) הזו מאתגרת את הצופה בשני מישורים: ראשית, באופן הישיר ביותר – צפייה בסרט אילם בן שעה ועשרים ב-2024 היא ללא ספק אתגר מסוים, גם לצופה המנוסה והסבלני – אך כזה המשתלם לבסוף. שנית, "גונדולה" רחוק מלהציע ספקטקלים גדולים, טוויסטים מרגשים או סתם רגעים מלודרמטיים, אלא מבקש מהצופה להתמסר לסיפור רומנטי, קטן, חמוד, איטי ובעיקר הומני. היצירה הפואטית הזו ונופיה המרהיבים לא רק מרפררת לאסתטיקה קולנועית סימטרית וצבעונית כמו זו המזוהה עם ווס אנדרסון, אלא באמת ובתמים אוהבת את הקסם הקולנועי, הוויזואלי שמסתמך על יכולת המדיום ליצור רגש, גם בלי דברנות יתר. תחברו לכך את האופן התמים והכן שהרומן הלסבי שבמרכז הסרט מוצג, והנה לכם סרט קטן ש'מנרמל' באופן מקסים את מה שאמור היה להיות נורמלי מזמן. (דניאל עמיר)
צ'אק צ'אק בייבי / בריטניה 2023
סרטה של ג'ניס פיו עוקב אחר הלן, אישה באמצע חייה שעובדת במפעל לאריזת עופות בצפון וויילס, מתגוררת עם בעלה לשעבר גרי, חברתו הצעירה וקלת הדעת ותינוקם המשותף ומטפלת בזמנה הפנוי באמה החולנית אך טובת הלב של גרי. הבדידות הקיומית של הלן מסמנת רצון רדום להימלט מהכל. מי שמעוררת בה את הרצון הזה עוד יותר היא ג'ואן, אהבתה הסודית מימי התיכון, ששבה יום אחד לעיירה שכוחת האל ואיתה גם שבים רגשותיה המודחקים של הלן. מכאן, הלן קשת היום נאלצת לעשות בחירה: להמשיך בשגרה המונוטנית והמדכאת או שמא להתמודד עם רגשותיה בקהילה כה קטנה?
סרט הביכורים של פיו נע בין חצי-מחזמר, כשהדמויות מאזינות לשירי שנות ה-70 של אלטון ג'ון וג'ניס איאן (בין היתר) ומזמרות איתם, לבין דרמה-קומית מרירה-מתוקה א-לה מייק לי על חייהם הפשוטים של בני מעמד הפועלים הבריטי, וככזה יוצר שילוב מסקרן ומרומם רוח. החמימות המסוימת שטבועה כאן בכל פריים אפרורי לצד השירים שמבטאים רגש אמיתי ומתפרץ בקלות היו יכולים להשתלט זה על זה, אך פיו יודעת לאזן בין רגע קטן וקליל במפעל לסצנה סוחפת של התמודדות עם רגשות מודחקים בחדר הילדות של ג'ואן. עם כימיה נהדרת בין שתי השחקניות הראשיות העלומות יחסית – לואיז ברילי ואנבל סקולי – "צ'אק צ'אק בייבי" לא רק משחק עם ציפיות הקהל מהז'אנרים המעורבבים כאן, אלא גם מפיח נשמה בסיפור שתחת יד לא עדינה היה הופך בנאלי. אם המונח 'פיל-גוד' כבר לא הפך לקלישאה מזמן, אז זה הסרט ה-'פיל-גוד' בשבילכם. (דניאל עמיר)
מה שלא נאמר / ארצות הברית 2024
סרט הביכורים המרגש של ג'רמי בוריסון, "מה שלא נאמר ("Unspoken") "הוא יצירה מרתקת המוצאת זוויות חדשות לספר את סיפור השואה, יחד עם סיפור על "יציאה מהארון". הסרט חוקר את ההיסטוריה המעט חבויה של להט"ב בשואה, תוך שהוא מציע סיפור אישי על זהות יהודית וההשלמה עם מיניות. הסרט מצליח לשלב נושאים חשובים כמו חרדה וזהות עם מורשת יהודית בתוך קהילות מסורתיות, מבלי להרגיש כבד או מעיק.
הסרט עוקב אחר נועם, תלמיד תיכון דתי ממשפחה אמריקאית מסורתית המוצא מכתב אהבה שנכתב לסבו על ידי אדם אחר לפני השואה. הוא יוצא לחפש את האדם שכתב את המכתב ולחשוף גם את זהותו של סבו וגם את זהותו שלו. דמותו של נועם (צ'רלי קורמן), החוקר את מיניותו ורגשותיו, מצליחה להעביר את הלחץ שבצורך לשמור על הזהות המינית בסוד, יחד עם הסרבול והפחד מהתגובה בקהילה הדתית, בצורה אותנטית ומרגשת.
הבימוי של בוריסון מוסיף מתיקות וחמימות לנושאים המורכבים, בליווי אסתטיקה מרשימה וקצב מצוין, התורמים לעומק הרגשי של הסרט ובו זמנית שומרים על קלילותו במיוחד בתקופה של אנטישמיות מוגברת ואפילו הכחשת שואה שנכנסת למיינסטרים, סרטים כמו "מה שלא נאמר" חשובים עוד יותר. בתפקיד חברו של נועם תוכלו לראות פרצוף מוכר – מיכאל זפוסצקי מ"המפקדת" ו"פלפלים צהובים". (עדיאל קורן)
"גאות" / ארה"ב 2024
בסרט הקולנוע הראשון שלו, מרקו קלוואני מציב את השחקן הברזילאי מרקו פיגוסי, המגלם את לורנסו, בלב סיפור סקסי על מהגר שמתפרנס מעבודות תחזוקה מזדמנות ושיפוצים אחרי פרידה בלתי צפויה. לצידו של פיגוסי תמצאו את זוכת האוסקר מריסה טומיי, מיה טיילור וביל ארווין.
לורנסו נשאר מאחור כאשר בן זוגו האמריקאי נוטש אותו בעיר הנופש הגאה פרובינסטאון בעונת הקיץ שהולכת ודועכת, כשהתיירים הולכים ומתמעטים. הוא מבלה את זמנו בסטוצים מזדמנים, שיחות עם תושבי המקום ומפגשים לוהטים עם מוריס - ניו יורקר שחור חתיך (ג'יימס בלנד), שמעלה שאלות עכשוויות על מתחים בקהילה ההומואית: הבדלי מעמדות, מתח גזעי, סקס, סמים, HIV, דימוי עצמי ועוד.
שאיפות ההגירה של לורנסו, אשר מגיע ממדינת עולם שלישית שמרנית נוצרית ולא יצא מהארון מעולם, עומדות בסתירה לפריבילגיות של מוריס, גבר אפרו-אמריקאי, אזרח, חתיך ומוצלח (אשר עובד כאח בבית חולים), שבעצמו חש אפליה בתור גבר שחור באמריקה. אפילו שהתסריט מציאותי ועם המשחק הטוב למדי של פיגוסי ומריסה טומיי אחת (שתמיד גונבת את ההצגה) - העובדה שמדובר בסרט ביכורים לעיתים מורגשת: קצב הבישול האיטי מדי של הסרט והטקסטים שלפעמים נשמעים מאולצים בפי חלק מהדמויות מצליחים לעיתים לאכזב. עם זאת, מדובר ביצירת אמנות קולנועית שאותה עוטף פסקול מעולה, עם צילומי עומק של חופים ועירום גברי - כמו שיר הלל לנופיה המרהיבים של עיירת החוף הגאה פרובינסטאון. (ארז ביאלר)
יופי מסוכן / בריטניה וצרפת 2024
סרטה של הבמאית הצרפתייה קוראלי פארז'ה זכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן והיה מהאהובים עליי בפסטיבל. זהו סרט Body horror משובח עם קריצות ל"קארי" של בריאן דה פלמה וגם לדיוויד לינץ׳ ול״סוסייטי״ הנפלא של בריאן יוזנה שזעזע את הצופים בארה"ב וחלקם יצאו ממנו עוד טרם סיומו. העלילה עוקבת אחר כוכבת טלוויזיה מזדקנת (דמי מור) שרוצה לחזור ולהיות צעירה ומשלמת את המחיר האולטימטיבי על כך, לצדה של מור מככבת מרגרט קוואלי ("עוזרת בית"). זה סרט שהולך עד הסוף ומעבר לכך. יצירת מופת של ממש על השאיפה לחיות לנצח, ורצוי גם צעיר ויפה, ועל חברה שוביניסטית שמנצלת נשים (לדמות שמגלם דניס קוויד קוראים הארויי, נחשו למי הכוונה). אני התרגשתי עד דמעות. (רון פוגל)
אמיליה פרז / צרפת 2024
הסרט החדש של הבמאי הצרפתי הידוע ז׳אק אודיאר ("נביא", "חלודה ועצם"), שזכה בפרס השחקניות הטובות ביותר ופרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, מספר על ברון סמים שעושה ניתוח לשינוי מין כדי לחיות תחת הזהות החדשה של "אמיליה פרז" ומנסה לעשות דברים טובים לחברה על מנת לכפר על ימיו כפושע. זואי סלדנה וסלינה גומז מככבות (וגם השחקן הישראלי מארק איווניר בתפקיד קטן) בסרט שמשלב בין סרט פשע למיוזיקל. אני לא בטוח עד הסוף שהשילוב של סרט פשע עם שירים בספרדית עובד, אבל הסרט בסופו של דבר ייחודי, סוחף ודי מעניין. (רון פוגל)
שלושה קילומטרים מסוף העולם / רומניה 2024
על שפת נהר הדלתה של הדנובה נמצאת עיירה שקטה ומיושנת שבה מתרחש סרטו של עמנואל פארבו, זוכה פרס הבימוי בפסטיבל ירושלים. אדי בן ה-17 חוזר לחופשה בכפר מולדתו אחרי שנת לימודים בעיר, זאת רק בשביל להפוך קורבן בתקרית אלימה שמושכת את אביו ואת המשטרה לחקור את העניין. אך בתום החקירה, אדי הוא זה שיעמוד למשפט כאשר פרט מפתיע אודותיו ישנה את הדרך שבה הוריו מסתכלים עליו.
זהו מסע גילוי עצמי שגם יכול לשמש כבית ספר לבימוי עלילתי, הן מבחינת משחק והעמדה, עם מתח שנבנה מהשנייה הראשונה עד לסצנת הסיום המרירה. פארבו בונה במיומנות עולם רקוב מן היסוד אך מרתק בכיעורו. עצים פראיים, רוחות פרצים וזבובים שתוקפים את השחקנים הם רק חלק מהדברים שתופסת המצלמה של סילביו סטבילה. הסרט כה רלוונטי לשנת 2024, בעוד שהמערב מתקדם הן בטכנולוגיה והן בתפיסת עולם מכילה יותר, פאברו מכריח אותנו להסיט מבט לכיוון האוכלוסייה שנשארה מאחור. סצנה אחת ספציפית, שמגיעה בנקודת האמצע של הסרט, תישאר איתכם הרבה אחרי הקרדיטים. (מתן יניב)
סינג סינג / ארצות הברית 2024
אחד הסרטים המדוברים בארה"ב בעונת הפרסים הקרובה עוקב אחר סדנת תיאטרון אותה ייסד אסיר מתוך מתקן כליאה 'סינג סינג' במדינת ניו-יורק. האסיר הוא ג'ון ויטפילד, אפרו-אמריקאי שנכלא על לא עוול בכפו. כנגד כל הסיכויים, מנסה ג'ון להעלות מחזה מקורי ביחד עם קבוצת האסירים לה אין שום רקע במשחק. בעזרת כוח היצירה, הם מצליחים להעלות מחדש רגשות ולהתמודד עם החיים הקשים.
כמו "טראנספקו", סרטו הראשון של הבמאי גרג קוודאר, גם סרטו השני נועץ את החנית במערכת המשפט האמריקאית ומבקש לשנות את הגישה של הקהל כלפי האסירים, גם אלו שנראים כמפחידים ביותר. הבמאי משלב שחקנים ואסירים אמיתיים כחלק מהקאסט כאשר אחד מהם, קלרנס מקלין, מצליח בערמומיות להיכנס ללב הקהל. בעזרת דמותו של ג'ון, אותה מגלם בעדינות הכוכב קולמן דומינגו ("סיפורו של רחוב ביל"), קוודאר מעביר סיפור על גאולה וכוחה של האומנות כנגד המציאות.
יחד עם זאת, הוא נמנע באופן פחדני מלהתעמק בחייהם המורכבים של הדמויות בטרם הגיעו לתיאטרון. אם כי הטקסט, אותו כתבו ארבעה אנשים וקוודאר ביניהם, מצליח לגעת בנושאים פחות מדוברים בקרב הוליווד, יוצרי הסרט זורקים אותם לתוך הסרט מבלי להתעמק בעברם או לפתח אותם. קשה שלא להבחין במגוון הקלישאות שקוודאר משתמש בהן כדי שהקהל יעכל את הנושא בקלילות. אך אין את האנושיות, המבט לחיים של האסירים או כל דבר שאיננו משרת את העלילה מבחינה הוליוודית. בסרט שמלא בדיאלוגים על רגשות, קשה להבחין ברגש אמיתי מתחת למעטה המלאכותי. (מתן יניב)
"ריילי" / ארצות הברית 2023
יציאה מהארון אולי הופכת למעשה מקובל ופשוט יותר ככל שהזמן עובר, אך בעולם הספורט ובמיוחד בענף הפוטבול האגרסיבי, הלוחמני, המאצ'ואיסטי וההומופובי, היא עלולה להיות מאתגרת ומורכבת פי כמה וכמה. ההתלבטות בין הבחירה בחופש לבין קריירה מבטיחה עומדת בלב הסרט "ריילי", שעוקב אחרי סיפורו של ריילי דקוטה, כוכב פוטבול מצליח מעיירה שמרנית בארצות הברית, שנאלץ לבחור בין המשיכה למסלול המקצועי.
הצפייה בסרט מחזקת את הקונפליקט של אלו שחיים בארון ושמה דגש על ההתמודדות והלבטים של ריילי, שמוכרח קודם כל לקבל את עצמו כהומו לפני שהוא מבשר על כך לעולם. האם ריילי יאזור אומץ ויספר לבת זוגו, לחבר הכי טוב שלו מהנבחרת ולאביו המאמן, או שימשיך להסתתר בארון רק כדי לממש את השאיפות המקצועיות שלו? "ריילי" הוא סרט מרגש ונוגע ללב שמזכיר לכל צופה את הקשיים והאתגרים של חיים בארון ומספר כמה אמירות עוצמתיות על החיים בארון ובחירה באושר. (תומר אלדובי)
"המאהב של האסטרונאוט" / ארגנטינה וספרד 2024
פדרו ומקסי הם חברי ילדות שלא התראו שנים רבות ומתאחדים בחופשת הקיץ. מקסי רוצה לגרום לאקסית שלו לקנא ומכריז בפני כולם שהוא ופדרו בני זוג מאוהבים. השילוב בין פדרו, הומו מחוץ לארון, ומקסי הפלרטטן, מניע קומדיה רומנטית שגורמת לשניהם למתוח את הגבולות.
מרקו ברגר, הבמאי והתסריטאי, עוסק דרך הסרטים שלו כבר שנים רבות בנושאים כמו גבריות מודרנית, מיניות, וסקרנות מינית. הוא מעיד על עצמו כי בזמן שאחרים יוצרים סרטים כדי לזכות בפרסים, העבודה שלו תמשיך לדבר על אהבה בין גברים, עד היום שימות. בדומה לסרטיו הקודמים, גם הפעם הקסם של הסרט נשען בעיקר על הפשטות והאותנטיות שבו. המשחק מרגיש קליל ושום דבר בסרט לא יפה מדי: השחקנים, הארט והסטיילינג או אפילו הנופים של חוף הים בארגנטינה. הבחירה הזו שמה את הפוקוס על השחקנים ומסייעת לצופים להישאב לבועה של זמן ואינטימיות. "המאהב של האסטרונאוט" היא קומדיה עדינה וספציפית, שלא זהה למה שהצופה הישראלי רגיל אליו מקומדיות אמריקאיות. אבל אין ספק כי ההישג העיקרי של הסרט הוא ההנגשה של ביסקסואליות בצורה פתוחה, קלילה ולא מתאמצת. (ברק שרון)
לאתר הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה TLVFest
כתבות, ראיונות וסקירות נוספות מהפסטיבל הגאה – במתחם הפסטיבל באתר Seret