כשטלולה בונט הייתה צעירה היא לא פספסה הזדמנות להפיק מסיבת יום הולדת גדולה, אבל בשנים האחרונות טל קלאי, האדם והשחקן מתחת לאיפור והפאות, מסתפק ביציאה סמלית עם חברים קרובים. שניים-שלושה דרינקים ודי.
השנה הוא הולך לחגוג בגדול. אולי זה בגלל הגיל העגול, 40, ואולי דווקא בגלל המצב. "החיים זה לא חזרה גנרלית. תחיה כל יום כאילו זאת מסיבה", הייתה אומרת לו ננסי שניידר, שהלכה לעולמה בנובמבר האחרון. "הערצתי אותה על הפאסון והקלאס שלה", הוא מספר בבית קפה סמוך לתיאטרון "הבימה", שהפך לבית השני שלו בתשע השנים האחרונות, ושם יעלה בסוף השבוע בכיכובו מופע הקברט החדש "לא נראית בכלל".
קלאי ושניידר הכירו לראשונה בבר "אוויטה" המיתולוגי, שם הוא הופיע 11 שנה בדמותה של טלולה, והיא שפטה לעיתים בערבי 'הדראגוויזיון' שטלולה הנחתה עם ציונה פטריוט (יובל אדלמן). משום שהיה לה מנוי לתיאטרון הבימה, שניידר גם צפתה בכל ההצגות בהן קלאי השתתף, מההצגה הראשונה בה שיחק בהבימה לפני תשע שנים, "משפחה עליזה", ועד "דניאל בעלי" בה טל משחק בימים אלה בתיאטרון המשולש לצד גילת אנקורי.
"היא הייתה אשת העולם הגדול יפהפייה, שחייתה בהמון ארצות וידעה המון שפות. שעשתה את זה בענק בחו"ל והיו לה סיפורים משוגעים", הוא מספר על שניידר ז"ל. בקורונה, לאחר שהתעוררו אצל שניידר בעיות רפואיות, הוא הקפיד לבקר אותה לעיתים תכופות בביתה. "עד שהודיעו לי שהיא מורדמת ומונשמת. עם החברות הקרובות ואחייניתה אורה הנאמנה הקמנו מערך שעטף אותה. הייתי אצלה כל יום ולמדתי להכיר אותה יותר, ובגלל שהיא ציירת ומעצבת אופנה הבאתי לה בלוקים וטושים. הבטחתי לה שאחרי שהיא תשתחרר מבית החולים אני אארגן לה תערוכה במרכז הגאה החדש".
בעיניים נוצצות וקול מלא געגוע, קלאי מספר על רגעי הפרידה ועל מבצע המיוחד שהוביל יחד עם גילי בסון וצוות מתנדבים מהמרכז הגאה, לחילוץ כל תכולת הדירה של שניידר. "כל התמונות, המכתבים, הציורים, הבגדים שהיא עיצבה - הכל הועבר למרכז הגאה", הוא אומר. "היא הייתה משמעותית בהיסטוריה של הקהילה הישראלית והעולמית. אנחנו נחגוג את החיים שהיו לה".
"אני מרחם עליהם שהם כאלה טיפשים"
עוד לפני הפרידה הכואבת משניידר, קלאי נפרד גם מרותם קלדרון ז"ל, אמו של הבמאי אדם קלדרון (במאי "השחיין"), שנרצחה בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר. את אדם הכיר קלאי לאחר שלוהק לסרט הבכורה של קלדרון, "פרחים של מרציפן", שבו כיכב לצד נולי עומר ואפרת אביב. את הסרט צילמה החבורה בזמן מבצע "עמוד ענן" בקיבוץ בארי, ורותם ז"ל, שהייתה מפיקה ושותפה לסרט, אירחה את כל הצוות וליוותה את הצילומים.
באותה שבת טראומטית, קלאי חש ברע ופונה לבית החולים עם דלקת בלבלב. "זה היה קצת מביך, כי הכניסו אותי לחדר מיון על כיסא גלגלים וכולם שאלו מאיזה קיבוץ אני", הוא נזכר. "הייתי מאושפז יומיים, שבמהלכם התברר לי שרותם נרצחה. היא הייתה אישה מדהימה, אוהבת אדם ואוהבת חיים. קשה לדמיין את מה שקרה שם, זה לא נתפס".
מבית החולים יצא קלאי לתקופת החלמה בימים מטלטלים, וככל שהזמן עובר מתברר לו כי קהילת הלהט"ב העולמית, בדגש על קהילת הדראג, ניתקה קשר עם המציאות והתייצבה בצד הלא נכון של ההיסטוריה. רק בשנה שעברה הוא הופיע מטעם שגרירות ישראל בלונדון וברלין, אבל קלאי לא הוזמן וגם לא רצה לצאת מישראל השנה.
"פתאום כולם מאשימים את הקורבן. זה הרגיש כמו סטירה רעה ומכוערת, מלאה בשנאה וטיפשות", הוא אומר ומדבר על סרטוני ההסברה שהפיקו יניב חלילי ועמית רייס עם מלכת הדראג יוסל'ה ואיתו. "בשלב כלשהו ראיתי שזה לא עוזר, כי נלחמנו עם אנשים חשוכים ואטומים. אנשים שפגשתי בעולם כתבו לי שאנחנו צריכים להתבייש. הבנתי שזה כמו לדבר עם חירשים, שאין סיבה לנסות לדבר לאוזניים ערלות וסתומות. בהתחלה זה עורר בי המון כעס שהפך לייאוש, אבל עכשיו אני מרחם עליהם שהם כאלה טיפשים".
במהלך המלחמה יצא קלאי, ביחד עם צוות השחקנים של תיאטרון הבימה, להופיע בפני מפונים. "הופענו שלושה שחקנים ופסנתרנית במלון של מפונים ורק אישה אחת ישבה בקהל, כי העמיסו עליהם הופעות והם לא הגיעו", הוא מספר על מקרה שנשמר לו היטב בזיכרון. "היא אמרה שיש לה יום הולדת ועשינו במשך שעה וחצי הופעה עם שירים שהיא אוהבת. זאת תחושה שאי אפשר לתאר. האנשים האלה הם פליטים בארצם וזה המעט שאני יכול לעשות".
החלטה לחזור לבמה בדצמבר לוותה בהתלבטות רבה, אבל מקרה שקרה בסוף המופע המשותף שלו עם ציונה פטריוט, "סטנדראג", גרם לו להבין שהם עשו את הבחירה הנכונה. "ניגשה אלי אישה וסיפרה לי שהבן שלה נהרג ב-7 באוקטובר וזאת הייתה הפעם הראשונה שהיא חייכה מאז. היא אמרה שאנחנו גרמנו לה לבחור בחיים", הוא אומר. אתה עושה את האומנות, העבודה והפרנסה שלך, ולפתע אתה מבין כמה השפעה יש לך על אחרים".
"היה חשוב לי להיות טל השחקן, הזנחתי את טלולה"
אחרי שנה מטלטלת שכזאת, קלאי מקשיב לעצות של ננסי וחוגג את החיים "כאילו כל יום מסיבה". אחרי מופע הבכורה של "לא נראית בכלל" (סולד אאוט), קלאי צפוי לטוס לשבעה מופעים במועדון החוף היוקרתי "קאבנה מארה" שבכרתים, שבו הופיעו אמנים גדולים כמו אלני פוריירה, דייוויד מוראלס והלנה פפאריזו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
כשיחזור הוא יתכונן למופע השני של "לא נראית בכלל" (8.9 בתיאטרון הבימה), אותו הפיק בעצמו ונעזר בחבריו הדס בשן ועידן עמית, שיצרו איתו גם את "מלכת הכמעט". בניגוד למחזה הבדיוני ההוא, טלולה מזמינה הפעם את כולם לשמוע את כל האמת על הרומנים שלה, הגייז שמבקשים ממנה פונדקאות ויחסיה המורכבים עם האישה של חייה - ירדנה ארזי. במופע היא אף חוזרת לשיר בלייב, בליווי השחקנים אליעד סודאי וגיא עקיבא.
קלאי התחיל את דרכו בדראג לפני 24 שנה בבר המיתולוגי "לילה", שישב במבנה עות'מאני ברחוב הנביאים בירושלים. הבמה הראשונה שעלה עליה בגיל 16 הייתה בכלל גומחה בחלון המועדון, והדרך אל התיאטרון הלאומי עברה בהמון "יעקב נרדם על החולות" על הבמה הקטנה של הבר הירושלמי הצפוץ "השושן", שגם הוא כבר אינו. "אני דווקא נורא שמח שגדלתי בירושלים בתקופה ההיא. היו מגיעים אנשים מכל הארץ, היו חיי לילה שוקקים והייתה גם קהילה, אחווה ותמימות. סצנת הדראג הייתה מאוד תומכת, הייתה ערבות הדדית ורצון לעזור אחת לשניה".
היום היא לא כזאת?
"אני חושב שכן, אבל עולם הדראג בישראל התפתח מאוד ואז זה היה קטן נורא. היום יש עשרות עונות של רופול, מדריכים ברשת ואפשר להזמין הכל ברשת בזול. בימים ההם כדי להשיג עקבים מידה 45 הייתי צריך לחכות שחבר יטוס ללונדון. הייתי מאלתר הכל. ליום הולדת 17 כל מלכות הדראג קנו לי פאה טובה שעלתה 700 שקלים. מאז הכל המריא ואני שמח שעולם הדראג כל כך עשיר ומגוון".
מאז אותם ימים צבר קלאי לא מעט ניסיון על הבמה, גם עם הרכב "פאות קדושות" וגם כשחקן מוביל בתיאטרון הלאומי "הבימה", שמככב בו זמנית במספר הפקות ("דניאל בעלי", "קזבלן", "שידוך" ועוד), אבל הוא מודה שלעיתים דמותה של טלולה הייתה מעמסה. "היו שלבים בדרך שהרגשתי שזה שם לי רגליים", הוא אומר. "אני זוכר שהגעתי לסדנה מקצועית הכי גברי שיכולתי והמורה נדלקה עלי, על הקול, על הנוכחות. אבל ברגע שהיא שמעה שאני עושה דראג זה ביטל אותי בעיניה. זה היה מחסום, לא הרגשתי שווה כשחקן כי התחלתי לראות את עצמי דרך העיניים שבחנו אותי. זה פגש אותי גם במקום הרומנטי, כי העיסוק בדראג קצת הרתיע גברים".
איך היחסים עם טלולה היום?
"תמיד אמרתי שכל שחקן הוא גם מלצר וטלולה היא המלצרות שלי. עם השנים היה חשוב לי להיות טל השחקן, קצת הזנחתי אותה. אבל אני חושב שעשיתי שלום איתה. אחרי 24 שנה אני יכול להגיד שאני חי איתה בשלום, היא חלק ממני".