המאבק הלהט"בי אולי נגמר בשביל אמיר אוחנה - אבל בשביל רבים מקהילת הלהט"ב בישראל הוא עדיין נמצא בשיאו. "יש עוד כל כך הרבה מה לתקן, בעולם בכלל ובישראל בפרט", אומר תום שנייד (25), כוכב הפופ הגאה לו חיכינו. "אפילו את השיר הרשמי של מצעד הגאווה לא שרו זמרים קווירים". זו הסיבה שבקליפ החדש שלו הוא בחר לשלוף את התותחים הכבדים - לכתוב בעברית כדי להחליף את ה-"you" ב"אתה", לא לפחד להזכיר את אפליקציית ההיכרויות גריינדר, ורק כדי שלא תהיה שום טעות - לעלות על דראג.
"הסרטון הראשון כמעט הכניס אותי לכלא"
שנייד, תל אביבי בהווה שנולד וגדל ברמת השרון, היה להגדרתו "חנון מחשבים עם חיבה למוזיקה". הוא ניגן בפסנתר במשך שנים, אולם כשהגיע רגע הגיוס בחר להמשיך בכיוון ההייטק ושירת בממר"ם, יחידת הסייבר של צה"ל. זה גם היה המקום בו צילם את הסרטון הוויראלי הראשון שלו.
"תמיד התחלתי להכין סרטונים בצחוק", הוא מספר, "ואז הייתה לנו איזו תחרות מטופשת ביחידה, והכנתי בשבילה סרטון פארודיה על השיר 'Wiggle' של ג'ייסון דרולו, שהיה פופולרי אז. קראתי לו 'סייבר סייבר', על משקל 'Wiggle Wiggle', ופרסמתי אותו בפייסבוק". העלאת סרטונים שצולמו בצה"ל לאינטרנט היא כמובן אסורה, בטח כשהתוכן שלהם הוא פארודיה על יחידה מסוימת ואף על פי כמה וכמה כשהם צפויים להפוך לוויראליים, לזכות בחצי מיליון צפיות ואפילו לככב בעיתון מעריב. "הסרטון עשה המון בלגן וכמעט הכניס אותי לכלא", שנייד נזכר. הפרשה לא הכניסה אותו לכלא, אבל היא לימדה אותו איך ויראליות עובדת.
View this post on Instagram
משם הוא המשיך לעשות פרודיות וסרטונים הומוריסטיים, ולמגירה כתב שירים רציניים יותר באנגלית. "שמרתי אותם במגירה כי הם הרגישו לי אישיים מדי, והיה לי יותר נוח פשוט להצחיק", הוא מספר. "צברתי ככה קהל, אבל בשלב מסוים נמאס לי. הרגשתי שזה לא מאה אחוז אני".
בסוף 2018 הוציא שנייד את "Papercuts", הסינגל הרציני הראשון שלו, שנכתב בעקבות אירועי אותה שנה בפוליטיקה הגאה, כשברקע המחאה הנרחבת על חוק הפונדקאות. "כבר לא היה אפשר להתחמק מהכותרות היומיומיות על אנשים וגופים שמרשים לעצמם להתבטא ולהשתלח בפראות בציבור שלם", סיפר אז למאקו גאווה. "איש בכיר קרא אז ללהט"בים 'יצורים מבחילים דו רגליים', והרגשתי איך כל הכעס שנצבר אצלי מתחיל לפרוץ החוצה".
השיר והקליפ מבקרים את "הניגודיות המוחלטת בין המציאות לבין מה שמציגים" - מצד אחד שיווק של תל אביב ושל מצעד הגאווה שלה כאחד מאירועי הגאווה הגדולים בעולם, ומצד שני אפליה בחוק והתבטאויות מזעזעות מצד נבחרי ציבור. "הרעיון לקליפ התייחס למקום בו הקהילה נפגעת הכי הרבה - על הנייר", כלשונו. "בשקט בשקט, מקבלים סטירה אחר סטירה מהבירוקרטיה והחקיקה - חתך נייר אחרי חתך נייר".
שנייד מספר שהיציאה שלו עצמו מהארון לא הייתה אישיו. "ההורים שלי לקחו את זה בסבבה", הוא מרגיע. "גם לא היה יום מסוים שבו קמתי והכרזתי על זה. זה היה תהליך הדרגתי שבו הכרתי את עצמי והתחלתי לשדר זאת כלפי חוץ". עם זאת, ההסתכלות על המצב סביבו, במדינה ובמעגל החברים שלו, לא השאירה אותו אדיש. "יצירה להט"בית כבר מתחילה להיטמע במיינסטרים, קחו למשל את "המירוץ לדראג של רופול", ובכל זאת אנחנו מדינה שמרנית הנמצאת בפיגור מאחור", הוא אומר. "אני מרגיש שיצירה להט"בית זה לא דבר שבאמת קיים פה. מתי ראיתם אמן להט"בי עומד בפרונט של שירי מצעד הגאווה? וגם כששמים להט"בים בקליפ הם נמצאים מאחורה, לא בפוקוס. זה הזוי כי הקהילה בארץ מטורפת, יש כל כך הרבה כישרונות מתפוצצים וחצופים. יש ניעור גדול לעשות".
"גבר עם לק הוא הכי קשוח בעולם"
שנייד החליט לקחת על עצמו את הניעור הזה. הצעד הראשון שעשה היה לעבור לכתוב בעברית, בה אי אפשר להתבלבל לגבי המגדר של נמען השיר. אחרי שחימם מנועים עם "תיק חוטים", פארודיה על "פאוץ'" של נועה קירל, ועם "מזל טוב", שיר אהבה עצמית שכתב לכבוד יום ההולדת של עצמו, הוא החליט להוציא שיר רציני ובועט בעברית.
כך נולד הסינגל החדש והמדובר "גבר", שיר אמיץ שנשמע כמו להיט פופ - אבל מכיל מילים שונות לחלוטין ממה שהתרגלנו לשמוע. "כתבתי את השיר כשהייתי בתקופה נמוכה, והשיר הרגיש לי בוטה מדי", הוא נזכר. "להזכיר את 'גריינדר', או להגיד 'אח שלי' כדי לרדת על אנשים שמשחקים אותה סטרייטים הומופובים, ובסוף מוצאים אותם באפליקציה. רק עכשיו, אחרי הסגר השני והרבה גרסאות, הרגשתי בנוח מספיק להוציא אותו".
View this post on Instagram
הסינגל הזה שם אותך במשבצת של "כוכב פופ גאה". זה טייטל שנוח לך?
"אני חושב שזה טייטל מגניב, אין לי שום בעיה איתו. אני לא רואה שמישהו תפס אותו בארץ עד עכשיו, אבל הוא גם לא מחייב. אני מאמין שגם סטרייטים יכולים להתחבר לכוכב הפופ הגאה, כי החומרים הם זהים - אהבה היא אהבה, כאב הוא כאב. ואני, מבחינתי, פשוט רוצה להיות אותנטי. אם אני אכתוב שיר על אהבה או על חוויות שעברתי וכתוצאה מכך הוא ייצא הומואי, אז זה מה שזה".
ובכל זאת, לשיר קראת "גבר" - אבל בקליפ אתה עולה על דראג.
"כבר מההתחלה היה לי ברור שהקליפ צריך לשחק על התמה של גבריות ונשיות: להראות בחור עושה ראפ, הדבר הכי קשוח שיש - ואז להעלות אותו על דראג. השיר הוא לאו דווקא על נושא להט"בי - הוא על גבריות באופן כללי. זה דבר שמשותף גם לסטרייטים וגם ללהט"בים: תפיסת הגבריות. אנחנו מקבלים ספר חוקים לאיך גבריות צריכה להיראות ולהישמע, וכל כך מפחדים לקרוא תיגר על הגבריות הקשוחה והמקודשת הזו. הומו ש"עובר" כסטרייט יהיה נחשק יותר בשני העולמות, גם אצל הסטרייטים וגם אצל הגייז".
באופן אישי, אתה ספגת ביקורת על הגבריות שלך?
"ברור. איזה הומו לא שומע את האמירות 'למה להחצין?' או 'אין בעיה שאתה הומו, אבל תתנהג כמו גבר'?. פעם מישהו שאל אותי על 'המבטא של ההומואים'. בואו, להגיד 'יאחתי' ולהגיד 'אח שלי היקר' זה בדיוק אותו דבר, שניהם סלנג, משחק עם השפה. לקדש רק דרך אחת כלגיטימית זה פתטי בעיני. ככה עלה הרעיון של הדראג. בעיני, גבר בדראג, או גבר עם לק, הוא גברי וקשוח בדיוק כמו גבר עם חליפה ושעון. אני יכול לעשות ראפ על עקבים ועדיין להרגיש הכי גברי בעולם".
שנייד מספר שהמשפחה שלו, שקיבלה אותו ותמכה בו כשיצא מהארון, דווקא הביעה דאגה מכך שהוא עוסק בנושאים האלה ביצירה שלו, חששות שזה "יצמצם את הקהל או ייצור אנטגוניזם". "ברור שקיבלתי גם תגובות רעות והשחרות", הוא משתף. "אבל אני מעדיף לעשות משהו שיגרום לאנשים להרים גבה או להתעצבן מאשר לנסות להתחנף. עבדו על הקליפ הזה המון אנשים מוכשרים, וכבר על הסט הרגשנו שיש לנו פה משהו מעניין, משהו פרש. חוץ מזה, אני מקבל גם הרבה תגובות חיוביות, אנשים שאמרו שהם עוד לא ראו דבר כזה, מישהו שמעז לעשות את הדברים האלה במיינסטרים. יש הרבה הרמות - כשמישהו אומר לך שהוא מתחבר לשירים שלך, אין סיפוק יותר גדול מזה".
אז אחרי שכתבת שיר שלם על הנושא - מהי גבריות בעיניך?
"אין לי תשובה מוחלטת - אני חושב שגבריות היא בעיני המתבונן. היא לאו דווקא קשיחות או בוטות; היא יכולה להיות קסם אישי, או ביטחון עצמי, או הרבה דברים חיוביים אחרים. עליתי על פאקינג דראג בשביל להעביר נקודה - וזו בדיוק הנקודה, שגבר זה לא רק דבר אחד. לא להרבה אנשים יש אומץ לאתגר את עצמם בשאלה מה זה גבריות, ואני סבבה עם להיות זה שיפתח להם את הראש. אני עצמי פשוט רוצה להיות מי שאני, בלי לחשוב כל הזמן על איך אני מדבר ואיך אני מתנהג. להיות טבעי, בלי השיט שמסביב".