"החלק הטוב שבי", סרט הביכורים של ניקולה מורי, המוכר בעיקר מהסדרה "10 אחוז", מספר את סיפורו של ז'רמי, שחקן לא צעיר, לא מצליח, לא יציב אבל שובה לב, שנמצא בשלב יציאה מתקדמים ממערכת יחסים הרסנית עם וטרינר מצודד. אחרי ריב סוער עם בן הזוג הוא מרגיש אבוד ומחליט לחזור למקום שאליו מגיעים עירוניים שלא מוצאים את עצמם: הבית הפריפריאלי של אמא.
זהו למעשה הסרט, אותו כתב וביים מורי, שגם מככב ביצירה המוקרנת בימים אלה בסינמטק (מטעם TLVFest). אין בו פיתולים עלילתיים מסובכים או מלודרמה גדולה במיוחד. הדמות הראשית מבלה את זמנה בבית הכפרי, ונותנת לצופים הצצה לעולמה. זה אולי לא החומר שממנו עשויה דרמה גדולה, אבל זאת שעה וחצי בחברתה של דמות עגולה, מרגשת ואנושית, במהלכה אנחנו לומדים גם על הדרכים שבהן הומואים נשיים לומדים לשנוא את עצמם, ואת הרכות שהופכת אותם למי שהם. וזה לא מעט.
הבמאי האגדי האוורד הוקס נשאל פעם מה הופך סרט לטוב. הוא אמר שהנוסחה היא פשוטה: "שלוש סצנות גדולות ואף לא סצנה גרועה אחת". ובכן, אין סצנות גרועות ב"החלק הטוב שבי", ויש לפחות שלושה רגעים מרגשים: באחד פוגש ז'רמי קבוצת נזירות, בשני הוא יושב לדרינק עם אמא שלו ובשלישי הוא חולק בירה עם בחור סטרייט חתיך במיוחד.
אבל בסרט יש גם כמה בעיות והעיקרית שבהן היא התחושה שז'רמי לא עובר מסע משמעותי. הפרידה שלו אינה שוברת לב, אלא כזאת שכל צופה בר-דעת מבין שהיא אמורה לקרות מהרגע הראשון, והדבר הכי קרוב להתאהבות שהוא עובר מרגיש מרומז מדי ולא מנומק.
אפשר להניח שהסיבה לכך היא באג של יוצר, החתום על סרט באורך מלא בפעם הראשונה בקריירה שלו. ואכן, לפעמים "החלק הטוב שבי" מרגיש כמו דייט ראשון - מבולבל וקסום עם בחור מתוק ולא-מושלם, שמגיע לו שיאהבו אותו עד השמיים ובחזרה. ובעוד רוב הקולנוע הבורגני-צרפתי שמגיע לארץ מספר על סטרייטים שאוהבים לשכב זה עם זה, "החלק הטוב שבי" יותר מתוחכם - והרבה יותר קווירי מזה.
לסרט יש עוד שני בונוסים. הראשון הוא השחקן הצעיר תיאו כריסטין בתפקיד מנקה בריכה נאה במיוחד, שכבר בדיאלוג אחד מבהיר לצופים כי הוא לא הגיע לסרט רק כדי לספק סט קוביות, אלא מעביר את הסצנה באופן מקצועי. השני לחלוטין משדרג את הסרט ומעניק לו עוד כוכב אחד חיוני: השחקנית נטלי ביי, בתפקיד אמו של ז'רמי, נותנת תפקיד מאופק ומרגש כאישה לא פשוטה אבל טובת לב, שמכירה את הבן שלה ויודעת מי הוא יותר טוב ממנו.
ניקולה מורי הוא שחקן מנוסה, ועל אף שהיצירה הזו מרגישה לעתים בוסרית, טוב שהכוכב הצרפתי החל ליצור לעצמו את התפקידים. התרבות שלנו זקוקה לעוד אמנים קווירים עם קול משלהם, ונראה שמורי הוא לגמרי האחד שיכול להביא לנו סרט גדול באמת. יש לקוות שגם אותו נזכה לראות בבתי הקולנוע בארץ - ואולי גם מחוץ לגבולות סינמטק תל אביב.
קוד הנחה לגולשי mako גאווה: TLVFEST30
לצפייה בסרט
