הם בכל מקום – מודפסים על טי שירטים ועל עטיפות חטיפים וממתקים, הם מככבים גם בשוברי הקופות הכי גדולים שהוליווד מנפיקה בשנים האחרונות ובסדרות טלוויזיה. גיבורי העל, מי שנחשבו בעבר לתחום עניין בלעדי של גיקים, חדרו כבר מזמן לערוצים המרכזיים בתרבות הפופולרית.
כמו לא מעט תופעות שעברו מהשוליים (היחסיים, כן? אין אמצעי תקשורת בישראל שלא היה מתחלף בן רגע עם התפוצה של חוברות הקומיקס האמריקאיות), קומיקס גיבורי העל הפך לאחד המדיומים היותר ידידותיים לקהילה הלהט"בית, בעיקר מבחינת ייצוג. שתי הוצאות הקומיקס המרכזיות בארצות הברית, די.סי (ההורים של באטמן, סופרמן, וונדר וומן) ומארוול (שעומדים מאחורי ספיידרמן, קפטן אמריקה וסוכני ש.י.ל.ד), מוציאות מהארון עוד ועוד גיבורי על, שהופכים למודלים לחיקוי עבור עשרות אלפי קוראים נאמנים, להט"בים וסטרייטים יחד.
מעיין פריאל, שכותבת לפאנזין בועת מחשבה ולבלוג עלילון כותבת לא מעט על נושאים להט"ביים ובייצוג של דמויות קוויריות בקומיקס. היא גם פעילה בקהילות מעריצים מקוונות, וחובבת קוספלֵיי, לבישת תחפושות מושקעות של דמויות קומיקס, מנגה, גיבורי סרטים, טלוויזיה ועוד. בשיחה, ניסינו להבין יחד את הקשר ההדדי שבין שתי הקהילות – הגיקית והגאה.
לדעתך, הקוויריוּת בקומיקס מושכת אל המדיום הזה קוראים להט"בים, או להפך – העובדה שיש לא מעט קוראים להט"בים משפיעה על התוכן בקומיקס?
"אני חושבת שזה גם וגם. בשנים האחרונות ייצוג הופך למילת מפתח בכל המדיומים, ובמיוחד בקומיקס, שנחשבו במשך שנים למעין all boys club. ייצוג נשי, אתני וגם קווירי הפכו לחשובים יותר, גם לקוראים אבל גם לחברות עצמן, שרוצות להגיע לכמה שיותר מקהל היעד".
יש גם מעריצים ויוצרים שנמאס להם מכך שקומיקס הפך ל"יותר מדי" פוליטיקלי קורקט?
"כמובן! רק השנה, כשבריאן מייקל בנדיס [מהכותבים החשובים והמוכרים של "מארוול"] הודיע על כך שבובי דרייק, אייסמן מ"הנוקמים", הוא הומוסקסואל, האינטרנט התפוצץ בהאשמות שהוא מוותר יותר מדי למעריצים להטב"ים. ברגע שיש ייצוג גדול מדי של נשים, שחורים, קווירים או כולם יחד, קמות קבוצות של מעריצים שצועקים על כך שמדירים אותם מהקומיקס. זה פשוט הכי בולט בתחום הייצוג הקווירי, כי בדרך כלל התעשייה לא יוצרת דמויות קוויריות חדשות, אלא מוציאה דמויות קיימות מהארון, וזה מעורר את חמתם של כל הגברים שניכסו לעצמם את הדמויות הללו".
גיבורי הקומיקס הגאים מהתקופה האחרונה:
קיימות היום סדרות קומיקס מצליחות עם דמויות ראשיות להט"ביות?
"יש, אבל מעט מאוד. רוב הדמויות הקוויריות הקיימות הן דמויות מאוד משניות, ורובן לא מקבלות כותר משל עצמן"
אז המצב בעצם לא כזה טוב.
"בשנה האחרונה חברת די.סי הוציאה את סלינה קייל, קאטוומן, מהארון כביסקסואלית, ויש לה גם כותר רץ בכיכובו של מידנייטר, גיבור הידוע גם כ"באטמן ההומוסקסואל". דווקא מארוול, שבשנים האחרונות הובילה עם ייצוג קווירים (במיוחד בסדרת הנוער Young Avengers), לא הוציאה השנה אף כותר עם דמות קווירית ראשית, רק בתפקידים משניים".
עדיין פוחדים מחרמות
מארוול אחראית, כאמור, גם לכמה מהמותגים הקולנועיים הכי חזקים כרגע – איירון מן, הנוקמים ואקס-מן, ובקרוב תרחיב את היריעה עם גיבור העל דדפול, שסרט בכיכובו יעלה למסכים בחודש הבא. בדומה לטרוניות הרבות שנשמעו בעקבות רשימת המועמדים לאוסקר, גם מארוול סופגת לא מעט ביקורת על גיבוריה הקולנועיים, שבאופן גורף הם גברים לבנים והטרוסקסואליים. לאחר הכישלון של שני סרטי ספיידרמן האחרונים והוחלט ללהק מחדש את הדמות, הודלף מסמך שדורש ממלהקי הסרט הבא של הדמות לשמור עליה לבנה וסטרייטית.
הטריילר ל"דדפול":
מה לדעתך הסיבה לפערים הענקיים בייצוג בין הקומיקס והסרטים?
"אין מה לעשות, מבחינת מארוול הרבה יותר מסוכן להציג דמויות קוויריות בסרטים. עלות הסרטים גדולה בהרבה מעלות סדרת קומיקס, ולכן הם חייבים להחזיר את העלות הזו בצופים. הם פשוט לא יכולים "להסתכן" ולהוציא סרטים שעלולים להיות מוחרמים, לא רק על ידי אותם מעריצים ממורמרים שהזכרתי קודם, אלא גם על ידי קבוצות שמרניות בארה"ב ובאירופה. הסרטים של מארוול פונים לכל המשפחה, ועדיין יש הרבה הורים שיעדיפו לא לקחת את הילדים שלהם לראות סרטים שבהם מככבים מודלים "בעייתיים" לחיקוי".
למרות התהליך ההדרגתי והאיטי של שילוב דמויות להט"ביות במותגים קולנועיים מצליחים, התחושה היא שהשטח, שהקהילה הפעילה בכנסים ובאינטרנט כבר לגמרי שם. מחקרים רבים נכתבו על החיבה של להט"בים לקומיקס, בעיקר לכזה שעוסק בגיבורי על. חלק מהחוקרים טוענים שגיבורי העל הם דימוי חיובי אפשרי משום שהם חזקים, מושכים ומצליחים, אבל גם נאלצים לא פעם לשמור על זהות סודית, מה שמהדהד למעריציהם הלהט"בים חוויות מחייהם האישיים. וכן, יש גם מי שטוענים שבסופו של יום כולנו רוצים רק לרייר על דמויות חתיכות שלובשות בגדים צמדים.
זה נראה כאילו יש המון להט"בים חובבי קומיקס, והנוכחות שלהם מורגשת גם בלא מעט קהילות מעריצים אחרות. זה נכון?
"מניסיוני, זה לאו דווקא שיש הרבה להט"בים בפאנדום [קהילת מעריצים] אחד, אלא שאנחנו נוטים להתרכז ביחד באותן הפינות בפאנדומים שונים, בעיקר הפינות של הפאנפיקים והפאנרטים". פריאל מזכירה שתי שיטות מקובלות להבעת הערצה או הנאה ממוצר תרבותי מסוים. פאנפיקים הם יצירות כתובות, שחורגות מהקאנון של המוצר התרבותי, ומאפשרות למעריצים "לשכתב" את היצירות האהובות עליהם (תחשבו על הארי פוטר ורון ויזלי שיוצאים להרפתקאות שלא מופיעות בספרים, ועל הדרך מתאהבים). פאן ארטים עושה אותו דבר באמצעים ויזואליים. "בגלל הייצוג הכל כך מועט של דמויות קוויריות במדיה בכלל ובקומיקסים בפרט, אנחנו נוטים ליצור את הייצוג הזה בשביל עצמנו", היא מסבירה.
"כן, טוני סטארק וסטיב רוג'רס [איירון מן וקפטן אמריקה, בהתאמה] לא היו מעולם במערכת יחסים הומוסקסואלית, אבל לכותבים ולציירים של הפאנדום זה לא מפריע. בגלל שהנוכחות הקווירית בפאנדום מאוד אקטיבית זה מרגיש שיש הרבה מאיתנו, אבל אני לא חושבת שניתן לקבוע שאנחנו הרוב באף פאנדום".
והקבוצות הגיקיות סבלניות יותר כלפי קבוצות שוליים?
"ספציפית, בקהילת הקומיקס ממש ההפך הוא הנכון. מעולם לא נתקלתי ביותר שוביניזם והומופוביות מאשר בקהילות חובבות קומיקס".
באמת?!
"הקהילה בארץ מאוד השתפרה, במיוחד בשנה האחרונה, אבל אני יכולה לחשוב על כמה וכמה הערות דוחות שקיבלתי, ביניהן "תחזרי למטבח עם הפמיניזם שלך" או "מה את, באטמן סקסי?" כשלבשתי קוספליי של באטגירל. בקהילה בחו"ל לא חסר שובניזם דוחה, גם מאנשי התעשייה עצמה. המקרה אולי הכי קיצוני היה כשהאמן טוני האריס טבע את המושג fake geek girl בעודו מדבר על נשים שמתחפשות לדמויות סקסיות כדי "למשוך גברים"".