גילוי נאות: מעולם לא ביקרתי במזרח הרחוק, ככה יצא, אבל כולנו יודעים כמה התרבות האסייתית מרתקת ועשירה, אז עם המון סקרנות ורצון להעשיר את עצמי בידע, החלטתי לתת גיחה קטנה לצד השני של היבשת והתיישבתי לצפות בסרט הטייוואני "שמך חקוק בליבי", שזמין לצפייה בנטפליקס.
זו לא הפעם הראשונה שאני צופה בסרט בשפה זרה, אבל בניגוד לשפות אירופאיות כמו צרפתית או גרמנית, השפה המנדרינית (המדוברת בטיוואן) מבוססת מצלול ולא הברות, ולכן נשמעת פעמים רבות זרה לאוזן מערבית. לעיתים מחסום השפה יכול לפגוע בחווית הצפייה, במיוחד בסרטים מהמזרח הרחוק, אבל אני יכולה להישבע כי תוך מספר דקות שכחתי מכך והצלחתי להתמסר לעלילה ולדמויות.
הבמאי קוואנג הוי לו (פטריק לו, בשמו המערבי) עשה עבודה רגישה ביותר עם "שמך חקוק בליבי", שהפך גם לסרט הלהטב"י המצליח ביותר שיצא ממדינת האי. הוא היה מועמד לחמישה פרסי "הסוס המוזהב" הטייוואני (האוסקר האסייתי), מתוכם גרף שניים - הצילום ושיר הנושא. השחקן ליאון דאי, המגלם את הגיבור בבגרותו, זכה בפרס שחקן המשנה בפסטיבל הסרטים באוסקה, והבמאי לו זכה בפרס הבימוי בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסאו פאולו. בכך לו מצטרף לרשימה משובחת של במאים גאים העוסקים בעולמם המורכב של נוער להט"ב, ביניהם עמיתו האיטלקי לוקה גוואדנינו, שביים את הקלאסיקות "קרא לי בשמך" ו-"אנחנו מי שאנחנו".
הסרט קטן ואינטימי, ובקלות אפשר לכנות אותו "סרט אוסקרים", משום שהוא אורז סיפור אהבת נעורים בתקופה לא פשוטה ומאתגרת, עם כניעה לתכתיבי תרבות ומסורת מצד אחד, ומצד שני חתירה לאושר והגשמה עצמית. למרות זאת, שמו נעדר מרשימת המועמדים בקטגוריית הסרט הזר בשנה שעברה, ואילו האקדמיה בעדיפה לבחור בסרט הדרום קוריאני "פרזיטים", שגם זכה בסופו של דבר.
אינטימי בלי סצנת סקס אחת
עלילת "שמך חקוק בליבי" מתרחשת ברובה ב-1987, הרבה לפני שמדינת האי הפכה למדינה המובילה באסיה לזכויות להט"ב. בימים ההם הוכרז סיום המשטר הצבאי באי שנפרש על פני ארבעה עשורים, ועידן חדש של דמוקרטיה עמד בפתח.
עם זאת, בבית הספר הקתולי לבנים, בו אנחנו מבקרים בסרט, עדיין חלים חוקים צבאיים נוקשים. אנחנו פוגשים את ג'ה האן (בגילומו של השחקן המבטיח אדוארד צ'אן, שגם נותן הופעה מרשימה ומרגשת), תלמיד חדש בן 16, חולמני ויפה עיניים. הוא מתאהב בבן כיתתו וואנג פו טה, שנקרא בפשטות "בירדי", כשם סרטו המפורסם של אלן פארקר.
נדמה שהסרט "בירדי" השפיע מאוד על הבמאי הטייוואני, שכן "שמך חקוק בליבי" מתכתב בחלקו עם סרטו האיקוני של פארקר. אבל להבדיל מדמותו של השחקן מת'יו מודין בסרט ההוא, בירדי הטייוואני הוא הרבה יותר אמיץ, מרדן ושובר מוסכמות.
לאורך כל 118 הדקות של הסרט (אבל לא מרגישים, באמת), ברור לנו שעוצמת אהבתם של שני הנערים אינה שוות ערך. בעוד ג'ה האן פותח ליבו ומאפשר לבירדי להיכנס, כך בירדי מהתל, מתלבט ושובר את ליבו של ג'ה האן פעם אחר פעם. בירדי רואה בג'ה האן חבר נפש, אבל הוא לא יכול לאהוב את ג'ה האן כפי שהיה רוצה, וככל שהשנים חולפות, כך גם גדלים הפערים בהשקפת עולמם של השניים. המלודרמטיות ביניהם מגיעה לשיא באחת הסצנות המרגשות בסרט, בה ג'ה האן משמיע לבירדי בטלפון שיר אהבה רומנטי, שהוא גם שיר הנושא של הסרט, בזמן שהוא בתא טלפון ציבורי ובחוץ גשם סוער.
בעוד שג'ה האן משלים ומקבל את נטייתו ואף יוצא מהארון מול ההורים ההמומים, בירדי נכנע לתכתיבי המסורת ומתחיל לצאת עם בת כיתתו (זאת לאחר שהמשטר מאפשר לימודים משותפים עם בנות, בעקבות מותו של הנשיא צ'יאנג צ'ינג קו), ואף נישא לה בהמשך. ג'ה האן המיוסר מוצא נחמה בשיחות פרטיות עם האב אוליבר, הוא הכומר והמורה לשירה בבית הספר (השחקן הצרפתי פאביו גרנגאון, בתפקיד הדמות המערבית היחידה בסרט).
הקצב של "שמך חקוק בליבי" איטי, לעיתים אפילו מדי, אבל מה שהיה יכול היה להיות החולשה הגדולה ביותר שלו מתגלה דווקא כעוצמה הבולטת, שכן בבחירה זו הבמאי מבקש לא להאיץ את הרומנטיקה בין הנערים. הבימוי של לו סבלני, רגיש ומלא באורך רוח, מה שאפשר לשחקנים הצעירים לפתח כימיה אמינה, במחוות הקטנות, במבטים ובשקט שבינם.
פעמים רבות סרטים להט"בים מתהדרים בסצנות סקס לוהטות, אבל כאן לא תראו אף לא אחת. יחד עם זאת, "שמך חקוק בליבי" הוא כל כך אינטימי, שסצנה כזו הייתה רק גורעת ממנו. הסרט נפתח במשפט "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" מתוך "שיר השירים", והוא מבטא היטב את הקונפליקט המתמשך של ג'ה האן בין אמונתו הקתולית לאהבתו לבירדי.
הבמאי בחר במודע לשים דגש על האינטימיות והרגש בין הנערים ומיעט להתייחס ליחס החברה לגייז באותה תקופה, אם כי הוא נתן לה מקום כדי להאיר על סערת הרגשות של הנערים. באחת הסצנות, בה ג'ה האן ובירדי נוסעים לעיר הבירה טאיפיי, הם נתקלים באלימת משטרתית נגד גייז מקומיים, מה שדוחף את בירדי עוד יותר עמוק לארון.
בשנת 2021 טייוואן נחשבת למדינה הליברלית ביותר באסיה בכל הנוגע לזכויות להט"ב. זוגות גאים יכולים להינשא מאז 2019, טרנסג'נדרים רשאים לשנות מין בתעודות הזהות ולשרת בצבא, ואפלייה על רקע נטייה מינית ומגדרית אסורה על פי חוק בחינוך ובתעסוקה. מדינת האי גם מתגאה במצעד הגאווה הגדול ביותר באסיה, כל זה כמובן, רחוק שנות אור מהחושך שאפיין את המדינה בשנות ה-80.
בסצנה האחרונה בסרט, אשר מתרחשת בשנת 2020, מנסה הבמאי לסגור מעגל, אבל אני באופן אישי מצאתי אותה מבלבלת. הסרט הופק במימון חלקי של ממשלת קנדה, מה שאולי עשוי להסביר את הסיום המעט מאולץ, אבל יותר לא כדאי להוסיף, כדי לא לעשות ספוילר. עכשיו זה הזמן שלכם לצפות ביצירת המופת הזאת, אבל כדאי מאוד להצטייד בסבלנות ולנשום עמוק. ציון סופי: 3.5 פאות מתוך 5.
