כמעט שמונה שנים אחרי שהלכה לעולמה, יוצא לאור אלבומה הראשון של הטרנסג'נדרית הישראלית גילה גולדשטיין, המכיל את שיריה הישנים והמוכרים, לצד שני שירים שעליהם החלה לעבור בעבר, אך היא מעולם לא השלימה את העבודה עליהם לפני מותה ובעזרת בינה מלאכותית הם רואים אור לראשונה.
על הפרויקט המרגש שנוצר לזכרה ובמטרה להנציח את שמה אחראים אחיינה של גולדשטיין ז"ל, הפזמונאי ארז ברזוליק, שחבר ליניב מיכאל ולעורך הווידאו ומנהל הסושיאל יובל מקסיק, שהקים את עמוד האינסטגרם "את לא נורמלית", המוקדש כולו לקהילה הטרנסית ולנשים הטרנסיות הישראליות.
השניים הפיקו והוציאו לאחרונה את האלבום "מלכה בלי כתר", שבו מופיעים לצד השירים "כולם לרקוד (יאללה גילה)" המוכר ו"שיא גאווה" הנצחי, גם השירים החדשים "בן גוריון ואני" ו"אלף זין", שנגנזו לפני כעשרים שנה אך העבודה עליהם הושלמה כיום בעזרת AI. יחד איתם תמצאו באלבום את "אחת שימשיכו לזכור", שיר שנכתב לזכרה של גילה ומצא את דרכו לאלבום בדואט עם מלכת הדראג קיארה דופלה.
ברזוליק אמנם אחראי על להיטים מוכרים רבים ביניהם "עיר שלמה" של דנה אינטרנשיונל ו"לישון בלי חלום", שאותו כתב עם עופר מאירי עבור להקת מטרופולין, אך העבודה על שיריה החדשים של גולדשטיין ללא ספק הייתה אמוציונלית עבורו הרבה יותר. "אלו טקסטים שאני כתבתי בזמנו וגילה התחילה להקליט, אבל לא סיימנו", הוא מסביר בשיחה עם mako. "הם ישבו 20 שנה שצד וחיכו ועכשיו בעזרת בינה מלאכותית יכולנו להשלים אותם ולהתאים אותם לתקופה".
ברזוליק בן ה-56 מספר כי שיריה של גולדשטיין, אלו שיצאו לאור ואלו שלא הספיקה להשלים, היו צוואתה הרוחנית לחיים של גאווה חסרת פשרות. הוא מוסיף שישנם עוד שני שירים נוספים של גילה שלא ראו אור מעולם, אחד מהם כנראה יצא לקראת יום הולדתה בחודש הבא ומספר כמה חשוב לו להנציח את זכרה של דודתו המנוחה. "כל אדם צריך סוכן זיכרון, אחרת הוא מתפוגג", הוא אומר. "אני הסוכן של גילה, חשוב לי להביא את הדמות שלה ואת הדברים שהיא אמרה, שפתאום מקבלים משנה תוקף אקטואלי, בפרט היום שאין לקהילה הנהגה".
הוא ממשיך ונזכר בנוכחות דמותה של גילה בחיי הקהילה הגאה ובתרומה הרבה שלה לאורך השנים, שהייתה לרוב נסתרת. הוא מספר איך תרמה סכומי עתק לפעילויות קהילתיות ונוער להט"ב שנזרק מהבית ואיך היוותה השראה לצלמים, ציירים, מוזיקאים ויוצרים כמו הבמאי עמוס גוטמן בסרט "בר 51", או שלמה בראבא בתפקידו במופע "סטרפטיז האחרון". כעת, לאחר מותה, ברזוליק ומקסיק היו רוצים שיצירתה תגיע גם לבני הדור הצעיר שלא הספיקו להכיר אותה.
"החברה הצעירים הכירו את גילה רק בשנותיה האחרונות. אני הכרתי אותה מאז שנות הזוהר שלה, אז כל אחד מאיתנו מכיר גילה קצת אחרת, באופן טבעי", הוא אומר. "אני מעדיף לזכור אותה בשנות הזוהר, כשהיא הופיעה יותר והייתה פעילה מבחינה אמנותית.היא הייתה אדם טוטאלי, הלכה עם האמת שלה עד הסוף, לטוב ולרע, והיא הייתה מוכנה לשלם את המחיר על כך. אני חושב שהיא הקדימה את זמנה וזו מהות הזיכרון שאנחנו רוצים להנחיל. היינו רוצים שאנשים מהקהילה ישמעו ויאהבו את האלבום, כי הוא מוקדש רק לקהילה הגאה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"יש לי הזדמנות לספר את הסיפור מחדש"
על האלבום עבד יחד עם ברזוליק מקסיק בן ה-35, שמספר כי האלבום מהווה עבורו סגירת מעגל לסיפור שהחל לפני עשור. "גילה הכירה ביני לבין ארז, סיפרה שהוא כותב שירים והציעה שנעשה משהו ביחד", הוא מספר. "השנים חלפו ובעקבות עמוד האינסטגרם שאני מנהל הקשר חודש והוא הציע שנפיק לה אלבום. חשבתי שזאת יכולה להיות דרך טובה להנציח אותה, כי השירים של גילה לא נמצאים בפלטפורמות סטרימינג. רצינו שגם הדור הצעיר יוכל להיחשף אליהם גם".
לצורך הפרויקט הקימו השניים את חברת הפקות הדיגיטל "תרימי ישראל", שנמצאת בתחילת דרכה ומיועדת לשרת את הקהילה הגאה בישראל. במסגרת הפרויקט מקסיק סייע בכתיבת, עיבוד והפקת השירים החדשים, לצד יצירת קליפים ל"בן גוריון ואני" ו"אלף זין". אך עוד לפני כן, לפני בדיוק שנה, הקים מקסיק את עמוד האינסטגרם "את לא נורמלית" (וגם בטיקטוק כמובן), שבו הוא מבקש לתת ייצוג ראוי לתרבות טרנסית ישראלית ולהנציח נשים טרנסיות ישראליות שכולנו מכירים - מהחלוצות גולדשטיין וננסי שניידר המנוחות, דרך דנה אינטרנשיונל ובל אגם, ועד נשים טרנסיות שפחות מוכרות לציבור הישראלי כמו ג'וליאנה לב וליאל.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אם ברזוליק רואה עצמו כסוכן זיכרון של גילה, מקסיק מבקש להפוך לסוכן התרבות של נשים טרנסיות. "הרעיון התבשל אצלי בראש הרבה זמן", הוא מספר על עמוד האינסטגרם שהקים בעקבות המלחמה. "חיפשתי מוצא יצירתי, פרויקט שאוכל להשקיע בו כדי לא לשקוע בחדשות ושכול. הרגשתי שחסר ייצוג ראוי של תרבות טרנסית, כי אם יש איזה עמוד כזה בדרך כלל הייצוג נלעג. במידה מסוימת גדלתי על נשים טרנסיות וידעתי שאם הן לא יהיו ברשתות הן ייעלמו".
הצעד הראשון בפרויקט היה לצלול לאוסף ארכיוני עצום שצבר מקסיק לאורך השנים. "הצטבר אצלי אוסף ארכיוני היסטורי אדיר והשלב הראשון היה לאסוף חומרים", הוא מספר. "היה חשוב לי לתת ייצוג מעצים. אפשר לעשות צחוקים ולבדר, אבל רציתי לשים במרכז נשים טרנסיות. הרבה פעמים אני מעלה סרטונים שבהם מראיינים שואלים שאלות מגעילות או מציגים אותן בצורה טרנספובית, אבל יש לי הזדמנות באמצעות עריכה לספר את הסיפור מחדש".
לשמחתו של מקסיק, העמוד זכה לתגובות חיוביות מהרגע הראשון. באופן טבעי, האנשים הראשונים שהחלו לעקוב אחרי העמוד היו חברי וחברות הקהילה הטרנסג'נדרית, שפירגנו מההתחלה. "קיבלתי אישור שהם אוהבים את מה שאני עושה ומזדהים עם זה, והתחילו לשלוח לי סרטונים וחומרים חדשים. נוצרה קהילה סביב העמוד וזה נפלא כי נוצר 100% בשביל הקהילה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
במסגרת התערוכה STAR, שתעלה בשבוע הבא במרכז הגאה בתל אביב לזכרה של ננסי שניידר ז"ל, חלוצת הקהילה הגאה שהלכה לעולמה בשנה שעברה, יציג מקסיק סרט שיצר וכולל ראיונות וקטעי ארכיון אייקוניים בכיכובה של שניידר.
"זאת ההיסטוריה שלנו והתחלתה של הקהילה הגאה בישראל. של כולנו, לא רק של הטרנסיות", אומר מקסיק ומבקש להצביע על חשיבות הקשר בין הקהילה הגאה לקהילה הטרנסית. "אף מאבק בעולם לא יצליח בלי שותפים. כמו שמאבק השחורים בארצות הברית לא היה מצליח בלי שיתוף פעולה עם לבנים, כך גם אנחנו צריכים לעבוד ביחד עם טרנסיות, כי המאבק שלנו הוא אותו מאבק. אנחנו כהומואים פריוויליגים בקהילה הגאה, אז אם יש לי את היכולת לעשות משהו בשביל להעצים נשים טרנסיות, שהן המגזר שסובל הכי הרבה מאפליה ואלימות, אני אעשה את זה".