בסוף השבוע האחרון התקיים בסינמטק בתל אביב טקס חלוקת הפרסים של הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה, שהתקיים השנה בפעם ב-19. בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר זכה סרטו של לוק גילפורד, "ההמנון הלאומי", המספר את סיפורו של דילן. פועל בניין וחקלאי בן 21, שמפרנס את משפחתו קשת היום ומהווה דמות אב לאחיו הצעיר. דילן מנסה לשמור על מראית עין של יציבות נפשית, אבל משהו משמעותי חסר בחייו. כאשר הוא מקבל עבודה זמנית בחווה שיתופית קווירית המנוהלת על ידי בוקרות טרנסיות, הוא מרגיש לראשונה שמצא את מקומו.
"סרט ביכורים נועז, מקורי, מלא בחמלה ואהבת אדם, שמעמיד במרכזו דמויות משולי החברה ומעניק להם רוך וחסד", כתבו השופטים על בחירתם. "מבע קולנועי סוחף שעושה שימוש חכם בצבע, בנופים פתוחים, ודימויים אייקונים מתוך התרבות האמריקאית, הופך את היצירה לחוויה קולנועית עוצמתית.
לצד המנצח, השופטים ציינו לשבח את הסרט "גונדולה" שיצר וייט הלמר - יצירה גרמנית וגיאורגית ללא מילים המתרחשת במערב גיאורגיה ההררית בקהילה כפרית, על זוג רכבלים המחברים בין שני צידי העמק התלולים ורומן אשר נרקם בין שתי נשים שעובדות בתור סדרניות כל אחת בצד אחר. "הישג אמנותי יוצא דופן, ללא מילה אחת, ובעזרת עיצוב פריים מוקפד ומיזנסצנות מפעימות, בורא הבמאי עולם עשיר ובלתי נשכח", הסבירו השופטים. "הסרט 'גונדולה' הוא מחווה מרגשת, מלאת הומור ומעוררת השראה לאמנות הקולנוע".
בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר זכה סרטה של ויקטוריה ורסו "טרנס ממוריה" - יצירה קולנועית אישית, כנה ועמוקה על מגדר ועל השפעת אובדן אדם קרוב. את פרס ציון לשבח בקטגוריית הסרט התיעודי קטף סרטה של הבמאית הצרפתייה-יהודייה יולנד זאוברמן, "היפהפייה מעזה", שפתח את הפסטיבל השנה ומספק הצצה לשוליים של העיר תל אביב ולנשים הטרנסג'נדריות הערביות והפלסטיניות שמנסות לשרוד בשולי החברה.
"סרט הביכורים של ויקטוריה ורסו הוא יצירה חכמה ומרשימה במיוחד, הבוחנת בשפה קולנועית יפיפיה ונחושה שכבות של מציאות מורכבת ומלנכולית של המחיר הנפשי והפיזי שנשים טרנסיות משלמות כדי להגשים את חלומן", הסבירו השופטים את בחירתם. "הבמאית חושפת בפנינו באופן בלתי מתפשר את סיפורה האישי הכואב ויחד עם הגיבורות הנפלאות הנוספות בסרט, הן מציגות נקודות מבט שונות ואמיצות המתייחסות לאופן התיעוד ומשמעותו".
בתחרות הסרט הישראלי הקצר זכו בציון לשבח שני סרטים שמהדהדים באופן ייחודי ומרתק את המציאות הישראלית בזמן מלחמה. הסרט "עכשיו כבר לא כל כך אכפת לי", שיצרה ג'וי ריגר, מעביר את הצופים מרגעי הומור לרגעי עומק ומשתמש בדיאלוגים מבריקים עם רגש עז. לצידו, הסרט "נקודת אחיזה" של הצמד דניאל פייקס ומאיה ביתן מרגיש כמו גל רגשי סוחף שמזמין את הצופה לצלול לתוך העולם שלו. שני הסרטים הוקרנו במסגרת אירוע שהוקדש לסרטי 7 באוקטובר.
"לא ניתן היה לבחור בין שני הסרטים - כל אחד מהם מהדהד באופן ייחודי את המציאות הישראלית בזמני מלחמה, תוך שמירה על פשטות ואיפור שמצליחים לרגש", נימקו השופטים. "הסרט 'עכשיו כבר לא כל כך אכפת לי' מעביר את הצופים מהומור לרגעי עומק ומשלב דיאלוגים מבריקים עם רגש עז, בעוד שהסרט 'נקודת אחיזה' הוא כמו גל רגשי סוחף, המזמין את הצופה להיסחף עם הדמויות, לחוות את החוויות שלהן במלואן ולצלול לתוך עולם של רגשות בעוצמה ובחיות. שני הסרטים הם חוויה קולנועית מוחלטת".
בפרס הסרט הישראלי הקצר הטוב ביותר זכה הסרט "סוף כוכב" של הבמאי רועי משיח, הבוחן את מגפת הקורונה ואינטימיות בין חברים קרובים באופן מרתק. בפרס סרט הנוער הטוב ביותר זכה "ברווז שוקע" של היוצרים בר ניימן ודוריאן צפדיה, שגם משחק בתפקיד הראשי.