השחקן מתן און ימי עלה בדיוק לפני שנה לבימת תיאטרון הקאמרי בתפקיד בליז, במסגרת החלק הראשון של "מלאכים באמריקה", האפוס המרהיב מאת טוני קושנר שזכה בפרסי הפוליצר והטוני, שעלה בגרסה מקומית מושקעת בבימויו של גלעד קמחי, המנהל האמנותי של התיאטרון.
החלק השני של ההצגה, "מלאכים באמריקה - בנייה מחדש", מעולם לא עלה על בימת תיאטרון בישראל עד כה, ועכשיו תהיה לקהל הישראל הזדמנות ראשונה לצפות בהמשך עלילותיהם של פריור, ג'ו, לואיס, הרפר ורוי, אשר ממשיכים לנוע בין אהבה, אובדן ובדידות, בניסיון לאסוף את השברים ולמצוא נחמה בעולם של תוהו ובוהו.
בניגוד לחלק הראשון הפנטסטי, שהוצג באולם הגדול של התיאטרון, בחר הבמאי הפעם להציג את החלק השני בחלל אינטימי יותר, שיאפשר לצופים להתקרב לדמויות ולצפות בהן ממרחק נגיעה. מתן, אשר מגלם את דמותו של בליז, דראג קווין לשעבר וחברו של פריור וולטר (אותו מגלם השחקן המחונן אלעד אטרקצ'י), מספר כי "בחלק השני בליז מגלם יותר מקום". "הוא מטפל ברוי כהן, שהוא בעצם התגלמות הרוע בהצגה, אך מגלה הרבה יותר בגרות וחמלה, ומשמש בתור גשר של כל הדמויות האחרות", הוא מתאר.
שנה עברה מאז עלה החלק הראשון של ההצגה והתגובות היו יוצאות מגדר הרגיל.
"הייתי בהלם מהתגובות, באמת. זה תמיד מביך לצאת לקהל אחרי הצגות ואני חושב שזאת הייתה פעם ראשונה שהייתי גאה בעצמי. אנשים פרגנו, במיוחד כשההצגה נגעה באותה תקופה בנושאים שהיו מאוד רלוונטיים למצב בישראל, עם המשבר הפוליטי, כמעט כמו שהחלק השני איכשהו רלוונטי למה שקורה עכשיו - בנייה מחדש. צירוף המקרים הזה קצת מפחיד".
אף אחד לא היה יכול לצפות את המלחמה הקשה שפרצה, אבל כמו שאומרים בתיאטרון - ההצגה חייבת להימשך. החזרות, שהתחילו מספר שבועות לפני פרוץ "חרבות ברזל", הופסקו לתקופה קצרה לפני שהשחקנים שבו לחדר החזרות, גם הם מלאי תהיות איך אפשר להמשיך ליצור תיאטרון בזמן שבחוץ התותחים רועמים.
"המלחמה שינתה את המציאות של כולם, וגם את שלי", הוא מספר בכנות. "התחלתי לחיות בפחד, הרגשתי שאני קם כל בוקר לסיוט. לפעמים קמתי בסדר, ולפעמים הרגשתי שאין לי מצב רוח וכל מה שרציתי לעשות היה להתבודד. בזמן החזרות שאלתי את עצמי מה אני עושה פה, רציתי להיות בבית עם בן הזוג שלי עם עם המשפחה".
איך המלחמה השפיעה על תהליך החזרות?
"כשחזרנו לחדר החזרות האורות בחדר היו כבויים, כמו האורות הפנימיים שבכולנו. אבל עם הזמן זה הפך להיות קל יותר, והמפגשים היו כמו תרפיה שנמשכה כמה שעות. הצלחתי גם לחשוב על מה שקורה וגם לתעל את זה לתוך הדמות של בליז שאני מגלם. כל הזמן התחבקנו, דיברנו וניסינו לחזק אחד את השנייה".
כשנשאל אם הוא חושב שיש לקהל הרחב פנאי או ראש לבקר בתיאטרון בימים שכאלה, מתן מזכיר לנו כי לחלק השני של ההצגה קוראים "בנייה מחדש". "זה מה שאנחנו צריכים לעשות כשהמלחמה תיגמר", הוא אומר. "אני מאמין שהקהל שיראה את ההצגה יקבל תקווה להמשך, תקווה ליום שאחרי. זה בדיוק כמו שאחת הדמויות אומרת בסוף ההצגה: 'המגפה הזו היא אולי הסוף של הרבה מאיתנו, אבל לא של כולנו, ואנחנו נמשיך לצמוח ולגדול'".
"אבא שלי הוא חלק ממני - לטוב ולרע"
מתן און ימי (31) נולד וגדל ברמת גן, בן לאם ישראלית ולאב מגאנה, שהתעלל בו באופן יומיומי - פיזית ורגשית. מתן מספר כי אביו שלט בכל היבט בחייו, הכריח את אחותו הקטנה ואותו לאכול דברים שהם לא היו רוצים, כפה עליהם לנקות את הבית ולעשות כל מה שהוא אומר מילה במילה. "הייתי ילד נשי והייתה לי נפגש עדינה, ועדיין יש לי. דיברתי עם הידיים והוא היה מתחרפן מזה", הוא נזכר ומשתף. "הוא לא נתן לנו לחיות. הוא איים על אמא שלי שאם היא תלך, הוא ייקח אותנו והיא תישאר לבד".
כאילו המצב בבית לא היה מספיק גרוע, גם הילדים בבית הספר לא עשו לו חיים קלים וקראו לו בשמות כמו "כושי", "בבון", ו"קוף", ואף שולחים אותו "בחזרה לאפריקה". "ילדים זה עם אכזר והם פגעו בי", הוא אומר. "גם בהצגה יש סצנה שאחת הדמויות מכנה אותי בשמות כאלה, והיה לי קשה מאוד עם זה, זה החזיר אותי שוב לילדות שלי".
כשהיה מתן בן 13 אביו הורשע בעבירות של אלימות במשפחה ונידון לשש שנות מאסר. מתן מתאר איך החזרה לבית ללא דמות של אב מתעלל הייתה אבן ענקית שירדה לו מהלב, והדבר הראשון שעשה אז היה לשבת מול המחשב ולשחק במשך שעות ארוכות, זאת משום שאביו לא הרשה זאת מעולם. למרות הילדות הקשה, מתן משתף שמי שטיפח בו את כישרון הריקוד היה דווקא אביו.
"בבית כל הזמן רקדנו, שמענו מוזיקה אפריקאית, אופרה, רוק - הכל מהכל. החוש המוזיקלי הגיע ממנו", הוא אומר ומודה שאחרי שאביו השתחרר מהכלא הוא חזר להיות איתו בקשר, אם כי הוא היחיד מבני משפחתו שבחר לעשות זאת. "אנחנו מתכתבים מדי פעם, אפילו שלא ראיתי אותו מאז גיל 18", הוא מספר. "אבא שלי הוא חלק ממני, לטוב ולרע, ואני רוצה לפגוש אותו לפני שימות".
אחרי שניסה לצאת עם נשים במשך כמה שנים, התחיל מתן לחפש מערכת יחסים רצינית עם גבר בגיל 24, אך היה לו קשה לתחזק אחת שכזאת לאורך זמן. לאורך זמן. "לא הייתי מוכן לזה ולא הייתי יציב מספיק", הוא אומר. "הרגשתי לא באמת שלם עם זה שאני הומו ובטח שלא רציתי להיראות בציבור עם מישהו".
כשהגיע לתיאטרון הקאמרי בפעם הראשונה, בשביל תפקיד בהצגה "מצחיקונת", התחיל מתן להכיר חברים וחברות מהקהילה הגאה, שידעו לחבק ולהכיל את מי שהוא באמת. "זה עזר לי מאוד כדי להתחיל להיות מי שאני, וצבע העור שלי נתן לי עוד נקודות בקהילה", הוא מודה. "לרוב חושבים שאני סטרייט, ולפעמים מתבלבלים, אבל כשזה קורה היום אני דואג להבהיר שאני גיי".
והיו מקרים שלא רצו להיפגש איתך בגלל צבע העור שלך?
"זה עניין של טעם. אני בטוח שהיו אנשים שפחות נמשכו אלי או שלא הייתי הטעם שלהם וזה בסדר גמור, כל עוד לא באים אליי לפרצוף ואומרים לי את זה. זה יכול להיות משפיל, אבל לי זה לא קרה. אם יש משהו שלמדתי בשנים האחרונות זה שלא כולם יאהבו אותי ואין לי מה לעשות עם זה. אני אוהב את עצמי וזה עולם שלם".
אתה חושב שצבע העור השפיע על הדמויות אליהן לוהקת?
"הכל תלוי בכישרון, אבל אני מניח שלפעמים כשמחפשים גבר שחור שיכול לרקוד ולשחק אז יותר קל לי להתקבל. מצד אחד זה עזר ומצד שני, צבע העור שלי מאוד ספציפי אז לא יקחו אותי לדמויות מסוימות. החלום שלי הוא לשחק את לולה במחזמר 'קינקי בוטס'".
התיאטרון ועבודת המשחק מילאו עבור מתן את החסך באהבה של קיבל מאביו, והוא מספר שלפעמים הוא לא רצה לצאת לחופש כדי לא להרגיש לבד. "יש משהו בתיאטרון, וספציפית בתיאטרון הקאמרי, שנותן לי תחושת משפחתיות", הוא אומר. "כולם דואגים ואוהבים בחדר החזרות. תמיד נעים ומצחיק שם, ואי אפשר שלא לסיים את היום בחיוך. כמובן שגם להיות על הבמה ולעשות את מה שאני אוהב זה תמיד ממלא את הלב".
אבל הדבר שמילא לו את הלב יותר מהכל אירע לפני חצי שנה, אז הכיר לראשונה במסיבת יום הולדת את מי שהיום הוא בן זוגו. אחרי שנים רבות של רווקות, הוא סוף סוף יודע מהי אהבה אמיתית. "תמיד הרגשתי שאני בן אדם זוגי אבל לא הצלחתי למצוא מישהו שבאמת מתאים לי", הוא אומר. "לא שהיה לי קשה להתחייב, פשוט היה מאתגר למצוא בן אדם שמתאים לשגרת החיים שלי. היום אני מרגיש שאני במקום הנכון, דייקתי לעצמי את מה שאני רוצה וצריך, בלי לוותר על עצמי בתוך מערכת היחסים. היה בינינו קליק שקשה להסביר כבר מהדייט הראשון".
ההצגה תעלה בתיאטרון הקאמרי החל מיום חמישי, ה-28.12
ניתן לרכוש כרטיסים באתר התיאטרון