"אף פעם לא יצאתי מהארון כאישה טרנסית, תמיד הייתי אנדרוגנית, אבל לא הרגשתי שייכת בשום מקום", מספרת בלאמי בלוצ'י, רקדנית ושחקנית טרנסג'נדרית, במקור מדרום אפריקה, כיום מניו יורק ובקרוב מישראל, שהתגיירה לפני כשש שנים ומפרסמת מאז 7 באוקטובר סרטוני תמיכה בישראל שהפכו ויראליים.
את בלוצ'י (33) פגשנו בבר הניו יורקי "זיזי" שנמצא בבעלות ישראלית, וכך מצאנו את עצמנו, לגמרי במקרה, שותים יין ישראלי ומאזינים ללהקת "טיפקס" שהתנגנה ברקע. היעדר האור במקום המעוצב לא מנע מדמותה הדקיקה והחזקה, בעלת היציבה המושלמת כשל בלרינה, לזרוח כשהיא דיברה על ישראל ועל מה שקורה כרגע בעולם.
למרות נראות חיצונית נשית מאוד, את מסע ההתאמה המגדרית שלה החלה בלוצ'י לפני שנתיים בלבד, לאחר שטיפול שקיבלה להתקפי חרדה ודיכאון עורר בה את ההבנה כי היא למעשה בורחת מעצמה, ולא ממשהו חיצוני. "כגבר הומו, בכל הקשור למיניות מעולם לא הרגשתי נוח, כי אף פעם לא באמת הרגשתי נוח עם הגוף שלי, לכן התמקדתי רק בבלט עד ששחקתי את עצמי לגמרי ולא יכולתי לרקוד יותר", היא מספרת. "בגיל 24 הגוף שלי קרס בגלל הבלט ונאלצתי לעבור ניתוחי החלפת שני מפרקי הירך שלי, שבזכותם יכולתי לחזור לרקוד". בלוצ'י לא מפספסת הזדמנות להתבדח ואומרת שהיא יודעת שכולם ישנאו אותה על זה, אבל "תודה לאל הרופא שלי היה יהודי".
די מהר השיחה גולשת לנושאים פוליטיים, ובלוצ'י לא חוסכת ביקורת נוקבת על הפעילים האנטי-ישראליים ועל האנטישמיות שמתחוללת בעולם. בתור טרנסית, יהודייה, שחורה ומהגרת, היא נמצאת בכל צומת של פוליטיקת הזהויות, ולכן לדבריה תמיד יש משקל רב בקרב האוכלוסיות שמקדשות את תחרות הדיכוי.
"תמיד יש בדיונים האלה איזה מן וואטאבאוטיזם מתיש אבל אני תמיד מנצחת, כי אולימפיאדת הדיכוי לא עובדת עלי - בכל פינה שתפנה אליה אני שם", היא אומרת בחיוך מנצח. "איך אני יכולה להתקיים בתור יהודייה, טרנסית, שחורה ומהגרת, אם כל הדברים הנוראיים האלה שאומרים הם נכונים? הם מנסים להשתמש באפרטהייד בדרום אפריקה כדי להוכיח את הטיעונים שלהם, אבל כושלים כי הם לא מודעים לעובדות: אפילו נלסון מנדלה התכחש למפלגה של עצמו כי היו מושחתים טוטליטריים, ובגלל הקשרים שלהם עם קדאפי ופידל קסטרו הוא הוכנס לרשימת הטרוריסטים של ארה"ב, עד שאובמה הסיר אותו משם ב-2008".
תוך שליטה מוחלטת בנושא, בלוצ'י מפרטת עד כמה הדיון העולמי בנוגע לישראל שטוח ונעדר עובדות, נוסף לאנשים שלא שואלים את עצמם על המורכבויות. "הקהילה הקווירית כושלת להבין את העובדה שמשתמשים בה ככלי נגד עצמה. בגלל זה מכונת התעמולה של פלאפל-סטיין (כך היא מכנה את הפרו-פלסטינים) גאונית - מכרו אתכם נגד עצמכם", היא אומרת. "סימנו דווקא את הקבוצה שבה דיכוי נחגג בתור משהו להתגאות בו ושכנעו אתכם שזה עלול להיות אתם. הפלסטינים זה בעצם אתם. תראו איך העולם מתייחס לפלסטינים וזה בדיוק איך שהוא מתייחס אליכם. כמובן שכל זה פשוט לא נכון".
"טראמפ הוא לא אנטי-טרנס, הוא אנטי-טמטום"
את בלוצ'י פגשנו יומיים לפני ניסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ, אבל כבר כבר אז אי אפשר היה להתעלם מהאקלים הפוליטי הנפיץ ששרר בכל רחבי ארצות הברית. בלוצ'י סבורה שהנטייה של השמאל להחרים ולבטל דעות היא זו שתביא לעליית הימין לשלטון. "כבר לא ניתן לנהל דיון עם אנשים בחוסר הסכמה, הכל מאוד רגשי, אבל אם רוצים להגיע לאנשהו צריך לשים את הרגשות בצד ולדבר גם כשלא נוח".
בלוצ'י רגילה לחטוף ביקורת חריפה על דעותיה, שהתעוררה כבר ב-2020 לאחר שהודיעה כי היא תומכת בטראמפ לנשיאות. בחיוך מריר היא מספרת איך מידע אישי עליה הודלף לרשת בניגוד לרצונה, ובעקבות כך היא פוטרה מעבודתה וחטפה איומים במוות. "חוויתי את תרבות הביטול אז אני מתורגלת", היא מסבירה. "האם אני מסכימה עם כל מה שטראמפ אומר? ממש לא, אבל הוא מביע עמדה חד-משמעית ולא מתפשרת בעד ישראל. עוד ב-2021, בזמן שומר החומות, הייתי מאוד וקולנית בעד ישראל, אבל גרתי בפלורידה והרגשתי יותר בטוחה".
אינך חוששת שאם טראמפ ייבחר הוא יבטל זכויות וחוקים לטובת הקהילה הטרנסית?
"אני ממש לא מפחדת כי טראמפ הוא לא אנטי-טרנס – הוא אנטי-טמטום. שרדנו קדנציה אחת שלו ואני רוצה לדעת איפה הדברים השתנו לרעה. אני יודעת שזו דעה לא פופולרית, אבל אני המתנתי עם תהליך ההתאמה המגדרית שלי עד שהייתי מוכנה. זו בחירה שעשיתי רק ברגע שהייתי באמת בשלה, אז אני בעד שלאנשים יהיה את הביטחון והחופש לבחור. לעולם לא תראו אותי מתנשאת מעל כולם כאילו אני מושלמת, ולעולם לא תתפסו אותי נואמת בעד מתן הורמונים לילדים".
למרות המצב הנפיץ, ולעיתים אף מסוכן ליהודים בארה"ב, בלוצ'י לא חוששת להביע את דעותיה ולהסתובב עם מגן דוד כסוף ענק על צווארה. היא מתגאה בהיותה 'אפרו-אמריקאית אמיתית' שעשתה את כל הדרך מאפריקה לארצות הברית, ולמרות שחוותה אנטישמיות בחייה ולא מעט, היא מעולם לא מצאה את עצמה מגישה תלונה על אנטישמיות במשטרה.
אך יש לכך סיבה טובה: בקור רוח מצמרר היא מתחילה לספר ולפרט איך בשנת 2022 נאנסה בבית מלון בלוס-אנג'לס על ידי עוזר הפקה בפרויקט דוגמנות שבו עבדה. לאחר המקרה היא הגישה תלונה במשטרה ואף עברה את כל התהליך הטראומטי והמשפיל עם ערכת האונס, במסגרתו אוספים ממצאי DNA לאחר התקיפה ואסור היה לה להתקלח. למרות זאת, לאחר תשעה חודשי חקירה והמתנה, הוחלט שלא להגיש כתב אישום, זאת משום שלחשוד לא היו עבירות קודמות ולכן סיכויי ההרשעה נמוכים.
"גדלתי בבית מתעלל, עבדתי כדי לעזור למשפחה"
בלוצ'י נולדה להורים צעירים מאוד, נוצרים אדוקים ועניים ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. עד גיל 9 היא השתתפה בכל שיעורי הכנסייה והייתה ילד נוצרי אדוק כמו משפחתו. בפתיחות היא מתארת שהיא שייכת לדור הראשון במדינה שחווה מדינה ללא אפרטהייד, ולכן נתקלה לראשונה באנשים לבנים רק כאשר ההורים שלחו אותה הרחק לפנימייה מעורבת בגיל 7. "מעולם לא הבנתי למה אמרו לי לפחד מאנשים לבנים, הייתי איתם בכיתה, זה פשוט נשמע לי לא הגיוני. אמנם האפרטהייד בוטל, אבל הטראומה עדיין הייתה מאוד נוכחת".
לאחר שהיא מזכירה את האפרטהייד האמיתי של דרום אפריקה, אנחנו ממהרים להזכיר את הטיעון האנטי-ציוני כי "ישראל היא מדינת אפרטהייד", ולכך היא משיבה מיד בגיחוך. "לקווירים האלה אין מושג מה זה אפרטהייד אמיתי", היא קובעת. "יש תנועה של אנשים שמשתמשים במילים מסוימות כדי להצית משהו רגשי באחרים מבלי לדאוג להיסטוריה או לאיזו אמת מאחוריהן - זו דמגוגיה".
בלוצ'י מתארת חיים על הבמות מגיל מאוד צעיר בתור ילד שחקן שהוריו השאפתניים, ובפרט אימו, שלחו אותו לכל אודישן אפשרי כדי להרוויח עוד כסף. "גדלתי בבית מתעלל, והייתי צריכה תמיד להרוויח כסף כדי לעזור למשפחה, אז הלכתי לעוד אודישן ועוד צילומים ולא תמיד הייתי בלימודים", היא אומרת. "המשחק היה דרך להרוויח כסף, אבל הבלט היה לנשמה. את המשחק עשיתי בגלל אמא, את הבלט בשביל עצמי".
ההחלטה לבחור בבלט השתלמה, משום שדרך הבלט היא קיבלה מלגה לרקוד בלהקה בוושינגטון והדבר הוביל לבסוף להתאזרחותה בתור אמריקאית. היא יצאה מהארון לראשונה בתור הומו בגיל 12 בפני במאי הומו איתו עבדה, והוא קיבל אותה והכריז שאם משפחתה לא תקבל אותה - תמיד יהיה לה מקום אצלו. בהמשך היא יצאה מהארון מול הוריה, אך על אף שבתחילה אביה אמר לה שזה בסדר להתנסות, כשהבין שלא מדובר בשלב שחולף הוא גירש אותה מהבית. "כמו שקרה אחרי שהתגיירתי", היא אמרה. "כולם ציפו שזה יהיה רק שלב שיעבור".
מה היה יותר קשה להורים לקבל - את הגיור או ההתאמה המגדרית?
"ללא ספק, הגיור".
בלוצ'י מעולם לא חשה שייכת לאף קהילה, למעט הקהילה היהודית. כילד היא דיברה אנגלית כשכולם סביבה דיברו רק שפות שבטיות, וגם למשפחה שלה לא חשה שייכת בשל המאבק המגדרי שהתחולל בתוכה, ובשל העובדה שנשלחה לפנימייה בגיל צעיר ולא זכתה לגדול בקרב השבט המשפחתי שלה באמת.
לדת היהודית נחשפה בעת שלמדה בלט בדרום אפריקה. "קהילת הבלט ביוהנסבורג מאוד יהודית, המנטור שלי בבלט עשה עלייה וחי ומלמד בירושלים", היא משתפת. "החזרות לרוב היו בסופי שבוע, אז הייתי מבלה שבת עם המשפחות היהודיות של הרקדניות והרקדנים, חוגגת איתם בר מצוות וחגים, ותמיד רציתי לבלות איתם עוד כי הייתה לי תחושה אמיתית של קהילה ומשפחה. זו אנרגיה שלא הייתה לי כילדה והכמיהה לזה החלה בגיל צעיר".
בגיל 15 בלוצ'י יצאה מהבית בעזרתו של ספונסר שמימן לה את הלימודים, כך שלא תהיה תלויה יותר כלכלית בהורים המתעללים. היא הצטרפה ללהקת תיאטרון-המחול של דרום אפריקה והפכה לרקדן הצעיר ביותר בלהקה. לאחר מכן היא נרשמה לתחרות בלט בינלאומית וכך קיבלה מלגה ללמוד בבית הספר לבלט של וושינגטון הבירה.
בלוצ'י משלימה בימים אלה את תהליך העלייה שלה לישראל ובקרוב היא תגיע לארץ הקודש בפעם השנייה בחייה, אך לראשונה היא תעשה זאת כאישה טרנסג'נדרית. בביקור הראשון ב-2011 היא ביקרה בכותל וחוותה חוויה רוחנית עמוקה, אז גם הבינה שהיא רוצה להתגייר.
את מתפללת בעזרת נשים או גברים?
"אני לא יודעת", היא אומרת בחשש ומספרת כיצד עד לתהליך ההתאמה הייתה חלק מהקהילה הרפורמית 'בית שמחת תורה' בניו יורק, שאינה מבצעת תפילות בהפרדה, ותמיד במקומות אחרים הייתה בעזרת גברים. בביקורה הקרוב בישראל, כך היא אומרת, היא לא יודעת כמה נוח תרגיש בכותל ולא רוצה לעורר מחלוקות או לפעול בחוסר כבוד כלפי הנשים והגברים שמתפללים שם: "זה משהו שאני קצת תקועה עליו, אני לא יודעת בדיוק לאן אני שייכת. אני לא רוצה להפגין חוסר כבוד כלפי הנשים שסביבי, אבל בהחלט לא אלך להתפלל בעזרת גברים".