הסינגל החדש של הזמרת והיוצרת צליל אברהם "גלח" שיצא השבוע, הוא דוקו מוזיקלי העוסק בחוסר הקבלה של נטייתה המינית מצד סביבתה המסורתית ברמלה בשנות ה-2000. בקליפ, כמו בעבודות מוקדמות יותר שלה, היא יוצרת עולם מוזיקלי חדש הממזג בין רמלה לתל אביב באופן יוצא דופן, נכנסת בכל הפרות הקדושות ומפרקת את הלב שלה לגורמים - ביט אחרי ביט.
"ילדה את מקשיבה, הבטן לא שיקרה, את יודעת הכי טוב", היא אומרת בחמלה אל הילדה שהייתה אז ושוזרת את הסיפור שלה כחלק מהמאבק הלהט"בי להכרה. זה סיפור שסופר הרבה בעבר, אבל צליל מאמינה שכל עדות נוספת היא קריטית למאבק שעדיין מתקיים, במקום אחר, לילדה אחרת.
במשך שנים ניסתה אברהם לכתוב את השיר הזה וכל פעם הוא הפך לשיר אחר. "כנראה שהייתי צריכה זמן עד שזה יבשיל בתוכי. אחרי שגיליתי את הביטים, השיר נכתב כמעט ברגע ובצורה טבעית מאוד", היא מספרת בשיחה עם mako. "הוא עשיר בחומרים אישיים ומציג זווית חדשה על חיי כלסבית לפני עשרים שנה ברמלה, שהייתה מתקדמת וליברלית כמו תל אביב בשנות השמונים".
היו חששות מתגובות שליליות מצד המשפחה ברמלה?
"בעשור שחלף מאז עזבתי את העיר הייתה לי הזדמנות להסתכל על הסביבה שבה גדלתי מהצד וגם לבקר אותה. בזמן שהקלטתי את השיר הייתי עסוקה בתיעוד חיי ורציתי להישאר נאמנה לסיפור, אז לא חשבתי איך הוא הולך להיתפס בעיני הסביבה. אני מודעת לזה שהשיר יעורר ביקורת, אבל עדיין מאמינה שהוא יגיע לאוזניים ויכנס ללבבות של אלה שצריכים אותו".
"ברמלה לא היו לסביות והומואים בכלל"
אברהם (31) עברה לגור בתל אביב לפני עשר שנים והכירה את זוגתה, האנימטורית שחר דגן, לפני 7 שנים. כבר מגיל צעיר, חייה היו רווים קונפליקטים בין זהותה האישית ומימושה לבין החברה בה גדלה, שהכתיבה עבורה חוקים וכללים אחרים. המוזיקה עוזרת לה להירפא מהשנים ברמלה, בהן הדחיקה את זהותה האמיתית.
כלסבית ברמלה סבלת מהסביבה?
"זו עיר שמרנית מאוד והייתי צריכה להפוך את עורי בשביל להשתלב. הייתי במצוקה סביב ההבנה שאני לסבית ולא הכרתי בכלל להט"בים. לא היה משהו כמו איגי או מרחב בטוח לדבר ולשתף על הזהות המינית שלי. כשעברתי לתל אביב אחרי הצבא הרגשתי פתאום בבית, שיש אנשים שדומים לי, שאני לא לבד. עשרים דקות נסיעה מפרידות בין שתי הערים אבל אלו שני עולמות שונים".
איך המשפחה שלך קיבלה אותך?
"זה היה קשוח מאוד, אבא שלי חזן והמשפחה מסורתית. כבר מגיל צעיר שמעתי בשיחות משפחתיות שזה לא מקובל. האמת, ברמלה לא היו לסביות והומואים בכלל. אני גם ככה הייתי ילדה שונה, קראו לי 'פריקית'. כשהייתי בצבא, ההורים שלי גילו עליי דרך מכתב שהם מצאו בחדר שלי. היה פיצוץ גדול וזו הייתה הסיבה שעזבתי לתל אביב מיד אחרי השחרור. לא דיברנו על הנושא בבית במשך שנים".
היום את רואה התקדמות ביחס לקהילה הגאה בעיר?
"ארבע שנים אחרי זה כבר הייתה לי אהבה ראשונה ואז ההורים התחילו להתעניין. היום האנשים הקרובים אלי ביותר מגלים פתיחות וההורים שלי אפילו הזמינו את בת הזוג שלי לארוחת שישי. זה לקח זמן אבל הנה זה הצליח. יש להם עוד המון עבודה לעשות וזה לא קל, אבל הם מתאמצים. בעקבות הקורונה החלטתי לחזור לעבוד בעסק המשפחתי, ומאז אני מרגישה שהנוכחות שלי בעיר מעוררת שינוי חיובי".
"רונה קינן הצילה אותי בילדות"
באלבום הבכורה שלה "לרפא אותי", שהפיק שלומי מנצור ויצא לפני שנתיים, התגלתה אברהם כזמרת שיודעת להגיש סיפורים, תמונות ומצבים רגישים, על גבי לחנים ושירה נגישים ומהפנטים. לפני כשנה הוציאה את הסינגל "חשבונות נפש", שנכנס לבחירות העורכים של כאן 88 וגם לפלייליסט של אקו 99, גלגל"צ ותחנות אחרות. לצד זאת, אברהם נתקלת בקשיים רבים בתעשיית המוסיקה, עליהם היא מנסה לגבור.
"עצם היותי אישה בתעשייה שיש בה רוב גברי זה דבר מאתגר. בפלייליסטים ופסטיבלי מוזיקה שונים אין איזון בין נשים לגברים ואין מישהו שמתעקש על ייצוג נשי. בפסטיבל האחרון בראשון לציון יכולת לספור על יד אחת את הנשים שהופיעו. כך גם היה במצעד השנתי של גלגל"צ בשנה שעברה. כאישה שעושה ראפ אני צריכה להוכיח את עצמי עוד יותר. הנשים נתפסות רכות ועדינות יותר מגברים והמאזין עוד לא התרגל לשמוע נשים שעושות ראפ בישראל".
ובתור אישה מזרחית את נתקלת בקשיים רבים יותר?
"הרקע הכלכלי והתרבותי שהגעתי ממנו מקשה על ההורים שלי לתמוך בי ביצירה. הם גם מתקשים להבין איזה מאמץ נדרש כדי להיות חלק מהתעשייה. היכולות הכלכליות שלי לא בהכרח מאפשרות לי לקדם את המוזיקה שלי ולהוציא אותה בקצב שהייתי רוצה. כל שיר שהוצאתי מאז התחלתי ליצור היה בכוחות עצמי. דווקא הלסביות לא מרגישה לי קושי, אלא נותנת לי הרבה כח ודרייב להמשיך".
הנוכחות של לסביות מזרחיות בתרבות ובמוזיקה בפרט גם חסרה.
"לצערי, לסביות מזרחיות במוזיקה עוד לא קיבלו הכרה ולא פרצו. אני כאן כדי לשנות את המצב ולהשמיע קול שטרם נשמע. אני מאמינה שזה הולך להשתנות בשנים הקרובות".
בחודשים האחרונים, אברהם החלה לקדם כיתת אומן בשיתוף ארגון איגי וארגונים גאים אחרים, שנדחתה בשל מגבלות הקורונה. בכיתת האמן היא תספר את סיפור היציאה מהארון שלה ותנגן כמה משיריה, כולם סובבים סביב הזהות הלהט"בית. במפגש ישתתפו צעירים להט"בים המתמודדים עם קשיים מצד הסביבה בה הם חיים, בפרט הקושי לצאת מהארון.
בשיר החדש את מעודדת לסביות צעירות לצאת מהארון בלי להסס.
"בשבילי לשמוע אמנים כמו רונה קינן ועברי לידר בגיל ההתבגרות היה כמו חלון לעולם מתוקן. הם השפיעו מאוד על התחושה שלי ואפילו הצילו אותי. כיום אני רוצה להיות הדבר הזה בשביל להט"בים בארון שמרגישים שהם לא בסדר, שהם לא טובים ולבד. אני רוצה לעזור לילדות לסביות להקשיב לעצמן כי הן יודעות מה הכי טוב, גם אם קשה לראות את האור כשיש חושך מסביב. מניסיון, אני יודעת - לשמוע על מישהי שעברה אותו דבר והצליחה לנצח את הקושי נותן המון כוח להמשיך".