"אז יש להם בן הומו, מה קרה?!"
"ביסקסואל", תיקן נתי בשחצנות, כאילו כל החורים בעולם עומדים לרשותו. ומוטי שיחק את המשחק. "נו אתה אפילו לא צריך לצאת מהארון. ובכלל ההורים שלך ממש לא נשמעים אטומים. יש לך גם את יערה, אז תכלס מה אכפת להם? זה לא כמו אצלי. מבחינת ההורים שלי אני עקר. אין כוס – אין נכדים!"
פרסום ספרות להט"בית בעברית הוא מאורע שקשה לנו להתעלם ממנו, בפרט כשמדובר בספרות שבה מככבת האות הביישנית ביותר בלהט"ב – ביסקסואלים. רועי סלמן הוא שם שיתכן ועדיין אינו שגור בפי חבריכם למשרד, אבל אם תשאלו בני נוער הם מכירים אותו כבר מזמן – ואוהבים אותו מאוד.
ספרו הראשון, "כמעט שם" (2016) זכה בפרס שרת התרבות בתחומי היצירה הספרותית על שם דבורה עומר ואף נבחר למצעד הספרים של משרד החינוך. ספרו השני "באמצע הרחוב" (2018) זכה בפרס שרת התרבות לשנת 2022 ובעיטור לספר נוער מצטיין, והוא נלמד בבית הספר לוינסקי להוראה. "קירות", ספרו השלישי שראה אור לאחרונה בהוצאת פרדס, הוצא לאור בזכות מענק שבו זכה עוד בשנת 2020.
סלמן בן ה-41 החל את דרכו כמוזיקאי רגיש שצמח מהשכונה בבת-ים וכתב שירים, אותם שר לבסוף עם סי היימן, בין השאר. הוא מתאר כיצד מעולם לא נאלץ לצאת מהארון באופן רשמי, אבל גם כשלבסוף עשה זאת, זה לא היה עניין גדול. בצעירותו כילד מהשכונה אפילו כסף לגיטרה לא היה לו, עד שחסך כל שקל וקנה אחת בשוק. לאחר מכן הוא לימד את עצמו לבד לנגן ולשיר – וכך בעצם, עם השירה, התפתחה גם הזהות שלו.
"שרתי כמו צפרדע, אבל ככל ששרתי יותר כך למדתי להכיר את הקול שלי – וזה כמו עם הזהות עצמה – כשאתה לומד לשיר אתה מגלה את עצמך, וזה היה השלב שבו באמת התחלתי לצאת מהארון - התחלתי לנגן ולשיר מה שאני רוצה ולעשות דברים אחרים, ובשכונה, אמנם לא גדלנו בסביבה שבה היו אנשים מחוץ לארון, אבל זה לא הפריע לאף אחד ותמיד היו אומרים לי "יא פריק מה אתה מנגן לנו שירים של גארבג' שים לנו יוסי עדן!"
"המורה קשרה אותי לכיסא בחבל"
כשאנחנו מאזכרים את הרקורד המרשים שלו, סלמן מצטנע ומתאר את עצמו באופן כללי כאוטודידקט, מינוח קצר וקורקטי שכלל לא מסגיר את המאמצים רבים שהוא השקיע בעצמו כדי לצלוח את מערכות החינוך הכושלות של המדינה. במהלך הראיון הוא חושף טפח מהכאב הזה ומספר על מקרה מחריד אחד מכיתה ג' ששינה את חייו, בו הבין לעומק שאם הוא רוצה להגיע להישגים עליו ללמוד בכוחות עצמו.
"יום אחד הגעתי לכיתה והייתי מאוד היפראקטיבי, זה היה בדיוק במלחמת המפרץ. המורה לא הצליחה להכיל אותי ובחרה לקשור אותי לכיסא בחבל ולהדביק לי מסקינטייפ על הפה. היא שלחה איתי בסוף היום עם מכתב להורים: 'רועי הגיע היום ברוח קרבית לבית הספר ונאלצתי לקשור אותו לכיסא'. אמנם היום זה נשמע לנו מזעזע, אבל אני מודה למורה הזאת כי הדבר הזה גרם לי בעצם להגיד לעצמי 'לך תלמד לבד - יהיה בסדר', חשוב להבין שציונים זה לא הכל".
בפתיחות רהוטה וחיוך שיתכן ומסתיר גומות ביישניות מתחת לזקן שחרחר, מספר רועי איך יצא מהארון בצורה דומה למה שמתואר בספר, מה שגורם לנו לתהות כמה באמת מתוך הביוגרפיה האישית של סלמן שזורה בספר החדש, שאת כריכתו מעטר ציור אשר רומז ליצירתה של האמנית הבינלאומית מרינה אברמוביץ.
"הייתה לי חברה במשך שלוש שנים עד שנתקלתי בטקסטים של מי שכיום הוא בן זוגי מזה 20 שנה, יותם שווימר, באתר 'במה חדשה'", הוא נזכר. "כתבתי לו כי רציתי להלחין שיר שלו, וככה הגעתי אליו הביתה ולא יצאתי משם יומיים. מאז אנחנו יחד. יום אחד הוא כתב לי מכתב אהבה ואמי מצאה את המכתב, וכך יצאתי מהארון. אני לא מצליח לכתוב דברים שאינם מתוך החיים שלי, אולי אני סתם דרמטי אבל אני מרגיש שכל יום עוברים עלי דברים".
לא קצת מטרגר ספר על מוות של בן זוג במציאות של אחרי 7 באוקטובר?
"תמיד כתבתי על מוות, מאז הספר הראשון שלי, ואובדן זה נושא שמעסיק אותי מאז שאני ילד. חוויית האובדן של חיית המחמד שלי הובילה אותי לכתוב, ואת אבי איבדתי גם לפני מספר שנים וזה השפיע עלי מאוד. מאז 7 באוקטובר אני לא מצליח לכתוב. לא כתבתי ולא הלחנתי. אני גם לא יודע איך אני כותב את הספר הבא, אנחנו בסיטואציה שהכל נראה לי לא חשוב".
אנשים עדיין קוראים ספרים? ועוד ספרים להט"ב?
"זה מפתיע לגלות כמה בני נוער קוראים. אני מקבל מאות הודעות מבני נוער שכותבים בסתר ואנשים שקוראים את הספרים שלי וזה מרגש כל פעם מחדש. לגבי להט"ב - זה מאוד נזיל ולא לגמרי ברור. הוא סטרייט? הוא דו? הוא הומו? אני מקבל המון תגובות מאנשים".
האם יש לך המלצה לסופר להט"בי צעיר?
"זה אולי נשמע כמו קלישאה אבל פשוט לכתוב את מה שאתם מרגישים, בלי תבניות, בלי דפוסים. תכתבו מה שאתם רוצים ואיך שאתם מרגישים. אם אתם שלמים עם זה אתם לא צריכים את האישור של אף אחד".
ומילה על ביסקסואליות?
"תמיד היו לי חברות וחברים ואף פעם לא שמתי על זה יותר מדי משקל, אבל כן זה חלק ממני. אני מתאהב בבני אדם".