לא כל יום עולם המשחק והתיאטרון הישראלי זוכה לראות בפרונט שחקנים ושחקניות על הקשת הטרנסית, ואלן ווקר יודע כי ההופעה הקרובה שלו, בתפקיד ראשי בהצגת הילדים "להקת הבית" בפסטיבל אסיטז' לילדים ונוער, עלולה להרים כמה גבות. זה כמובן לא מה שיעצור אותו מלעלות על הבמה, אם כי החשש שהוא עלול לחוות דמוניזציה בתור גבר טרנסג'נדר קיים שם.
"יש המון חוסר ידע, בורות ומידע לא נכון על הקהילה הטרנסית שמופץ ומעצב לה תדמית שהיא מאוד שגויה ושלילית", מסביר ווקר בן ה-26 על מצבה של הקהילה הטרנסג'נדרית באקלים הפוליטי הנוכחי, ומוסיף שהוא חושב שהנוכחות שלו בהצגת ילדים עלולה לחטוף ביקורת, למרות שההצגה עצמה כלל לא עוסקת בנושא. "אני משחק בהצגה ובמקרה גם גבר טרנסג'נדר. ההצגה עצמה לא עוסקת בנושא טרנסי וזה יהיה מגוחך בעיניי אם יגידו דברים כאלה".
ווקר התחיל לשים לב לשונויות הטמונות בו כבר בגיל צעיר מאוד, אך מכיוון שחי בסביבה קיבוצית, הוא מסביר, היא קיבלה אותו בברכה גם כשזה נגע לצבע עורו. "אני כהה עור, אבל בתוך הקיבוץ התייחסו לזה בחיוב". בתחילה, חשב כי השונות שהרגיש נבעה בעיקר מצבע העור, אבל בנעוריו המאוחרים נחתה עליו ההבנה שהשונות שלו היא דווקא מגדרית. "בגיל 17 הבנתי שאני מרגיש שוני מגדרי, ויצאתי מהארון כלפי הסביבה הקרובה בגיל 18".
היציאה של ווקר מהארון לא לוותה בטרנספוביה או אלימות כזאת או אחרת, אלא דווקא בחוסר הבנה מהסביבה שהוביל להתעלמות מהפיל שבחדר. "זה נושא שהם לא הכירו ולכן לא דיברו עליו, וזה היה הקושי שלי בעיקר", הוא אומר, ומסביר שבגלל שמדובר בזהות טרנסית, ההתעלמות הוסיפה קושי נוסף. "בניגוד לזהות מינית או רומנטית, זהות טרנסית דורשת את שיתוף הפעולה של הסביבה, שתדבר אלי בלשון פנייה אחרת או השם אחר".
אבל עם הזמן הוא למד איך להסביר לסביבה את החוויה שלו, והחל להעלות מודעות לקהילה הטרנסית בתוך הקיבוץ. הנחישות וההתמדה שלו הובילו להבנה עמוקה יותר של הסביבה שלו, ובכך גם שיפרה את החוויה שלו כגבר טרנס. "ביוני האחרון התחלתי לעשות הרצאה ושיחה פתוחה על השינוי האישי שלי ועל טרנסיות עם אנשים בקיבוץ", הוא מתגאה. "כבר עשיתי שלוש שיחות כאלה, כי לשמחתי היה הרבה ביקוש".
ווקר חי בפתיחות לגבי הזהות הטרנסית שלו ולא מהסס להסביר וללמד על הקהילה, אבל הוא עדיין מוצא את עצמו יוצא בכל יום מחדש מהארון. "כשבן אדם נכנס לחיי, תהיה יציאה מהארון", הוא מסביר. "גם אם לא תהיה 'הכרזה דרמטית' על הטרנסיות שלי, זה יהיה קיים ואני אצטרך לציין את העובדה שאני טרנס בפני הבן אדם".
למרות שהוא משתייך לשני מגזרים מוחלשים, הן בגלל צבע העור והן בגלל הזהות הטרנסית, ווקר מרגיש מאוד פריוילג. "אני מגיע מחינוך טוב ומכל מיני אלמנטים שאפשרו לי לקבל בסיס סטנדרטי", הוא מתאר. "נחסכו ממני המון קשיים שהיו יכולים להיות לי. הייתי יכול להיוולד לסביבה לא מתפקדת, שמרנית או קשת יום. המצב שאליו נולדתי נתן לי נקודת פתיחה אופטימלית להתחיל את התהליך שלי, ולחוות את החיים שלי כראוי, בין אם זה כלכלית, רפואית, חינוכית וכן הלאה".
אותן פריווילגיות הן שמילאו את ווקר תחושת שליחות עבור הקהילה הטרנסית, אם כי הוא מדגיש שהוא יכול לייצג אך ורק את עצמו. "אני אמנם רוצה לנצל את המעמד שלי כדי להוסיף לייצוגים שיש היום, אבל אני לא 'נציג רשמי'. יש בי תחושה שיש לי קהילה שאני רוצה לייצג, אבל בסוף אני רק אדם אחד והסיפור שלי הוא סיפור מאוד מסוים. התהליך של כל אחד ואחת הוא אחר".
מבחינתו של ווקר, חוסר הנראות של הקהילה הטרנסית בעולם המשחק, הקולנוע, הטלוויזיה והתיאטרון, הוא חלק מהסיבות שבגללן קיימת בורות גדולה לגביה. "אני לא יודע למנות מספיק שמות של שחקנים טרנסים בתעשייה. הקהילה הטרנסית עסוקה כל הזמן בהישרדות, וכל הזמן מוצבים בפניה כל מיני מחסומים שמונעים ממנה השכלה גבוהה, גם בתחום המשחק", הוא אומר ומדגיש כמה נראות שכזאת הייתה משפיעה לחיוב על ילדותו. "אני רוצה שהילד הקטן בקריות שהוא גם טרנס ידע שאפשר לצאת מארון ולהיות שחקן, או כל דבר אחר, או שמישהי טרנסית מאילת תדע שהמציאות הזאת אפשרית, שידעו שהם לא לבד".
הוא עצמו אמנם סיים את לימודי המשחק בבית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי" רק לפני שנה, אבל ווקר מצא את דרכו לבימת התיאטרון די בזריזות. "כשסיימתי את הלימודים פנו אלי מתיאטרון 'משקפיים' ושאלו אותי אם ארצה להיכנס להחליף את אחד השחקנים בהצגה 'להקת הבית'", הוא נזכר ומספר שהסכים לקחת את התפקיד ויצא לדרך עם ההצגה, שתעלה בפסטיבל בתיאטרון הבימה ב-20-24 באוגוסט.
בהצגה ווקר מגלם את דמותו של איתן, ילד שמגלה יום בהיר אחד שהוריו מתגרשים. ביחד עם אחותו, רותם, והחבר שלהם נמרוד, הילדים מחפשים דרכים לגרום להורים שלהם לרצות להישאר ביחד ולשמור על הבית מאוחד. "ההצגה מעלה שאלות על טיב התא המשפחתי", מסביר ווקר על ההצגה. "התרחיש של הורים שנפרדים הוא לא משהו חריג במציאות, אבל מבחינת הייצוג שלו בהצגות תיאטרון, ובפרט הצגות ילדים, הוא לא סיפור שקיים כל כך".
ווקר מרחיב ומתאר איך נושא הגירושין הוא נושא מאתגר בפני עצמו כשמדובר בהצגת ילדים. "ההצגה מעלה שאלות כמו אם זה שווה לשמור על התא המשפחתי מאוחד, או שאולי כדאי לנסות ולקבל את זה שהבית הוא אחר והמשפחה מתנהלת קצת אחרת", הוא מסביר. "תיאטרון 'משקפיים' יצרו הצגה על גירושין ופרידה בתוך התא המשפחה, בין היתר כדי להעלות שאלות כאלו".
עכשיו ווקר מקווה שבעתיד הקהילה הטרנסית תצליח לשבור תקרות זכוכית נוספות בעולם המשחק, ושיותר שחקנים ושחקניות מהקהילה יצליחו לזכות בתפקידי מפתח. "יש שחקנים טרנסים, אבל הם לא מקבלים את ההכשרה שרוב השחקנים מקבלים", הוא אומר. "גם אחרי שהם עברו לימודי משחק, עדיין לא פותחים בפניהם מספיק תפקידים. שחקנים סיסג'נדרים עדיין יתקבלו לתפקידים של טרנסים, אבל אנשים טרנסים לא יקבלו לתפקידים של סיסג'נדרים, ואפילו לא יקבלו תפקידים של אנשים מהקהילה".
לרכישת כרטיסים להצגה בכיכוב אלן ווקר ב22.8.23 בשעה 10:00 בתיאטרון הבימה