אלבום השירה הכתובה "גברים ושירים" מכיל 23 שירי אהבה גברית, אותם מלווים תמונות גברים אירוטיות שצולמו על ידי הצלם הצרפתי ג'רום מורו (Jérôme Moreau). אמיתי גינדל (34), שכתב את השירים בחריזה, מספר שהאלבום מעניק הצצה לתוך זוגיות גברית שמצד אחד מתמסדת, אך מצד שני לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. גם כתיבתו הסרקסטית של גינדל רומזת על הצורך לשבור את הנורמות המקובלות הנוגעות ליחסים אינטימיים, לצד החיפוש האינדיבידואלי שלו אחרי משמעות נכונה לזוגיות בחייו.
"אהבה בין גברים קיימת מראשית ההיסטוריה, אך בעבר נעשתה בעיקר בסתר", כתב, "זוגיות חד מינית, ממוסדת וגלויה, הינה התפתחות חדשה. היא מאמצת מאפיינים נורמטיבים, אך גם עורגת לאותו עוקץ מסתורי, פרוע ולא מתפשר. התמונות האירוטיות שמלוות את הטקסט הן קריצה והתרסה לבנאליות ולשגרה המאפיינת כמעט כל זוגיות ארוכה. הן מציגות באופן כמעט בלתי מצונזר משיכה בין גברים, שעדיין נחשבת לטאבו במקומות רבים ברחבי העולם. משיכה כזו, מוסתרת או גלויה, היא חייתית ואינה מושפעת ממוסכמות חברתיות".
המצולמים לרוב מציגים גבריות מאוד מסוימת.
"אני לא מנסה להעביר מסר אלא לדבר על פנטזיה. התמונות מייצגות יצרים בלי פוליטיקלי קורקט ופשרות. החיים האמיתיים מורכבים הרבה יותר והאטרקטיביות נמדדת לפי המון פרמטרים. יש מקום לסוגים שונים של צבעים, גדלים וצורות. התמונות מציגות את הצד הפנטזיונרי והמיני בעיניי, בניסיון להציג רובד נוסף שקיים כחלק או לצד הזוגיות השגרתית. פנטזיות זה פאן, הן מלאות באנרגיה וביצירתיות שכיף להשתעשע בהן, אבל חשוב לא לתת להן להשתלט על הבחירות שלך בחיים בעקבותיהן".
והוא יודע על מה הוא מדבר, כי גם את חייו של גינדל הפנטזיות ניהלו תקופה מסוימת. הוא יצא מהארון בגיל צעיר, אבל זה לא הפך את המסע שלו לזוגיות פשוט יותר. במשך שנים הוא חלם ופנטז על זוגיות ספציפית, אבל זו אף פעם לא הגיעה. "מעולם לא הייתה לי זוגיות ארוכה בישראל, אלא רק קשרים קצרים", הוא נזכר, "אני חושב שזה קשור בעיקר לבשלות ולבגרות הפנימית שלי, שלא הייתה לי בזמנו. מצד אחד פינטזתי על בית קטן רחוק מהרעש וההמולה של תל אביב, אבל מצד שני נהנתי מחיי ההוללות והנהנתנות. אבל החיים לא סיפקו אותי והלכתי במעגלים".
מתי אמרת די?
"הבנתי שאם אני רוצה זוגיות אני צריך לעשות שינוי מהותי. יותר משהייתי חרד שהפנטזיה לא תתממש, פחדתי שהיא דווקא כן תתממש. בעיני היה משהו מבאס במימוש שלה, כי אז הייתי מגלה שהמציאות מורכבת יותר. רק אחרי שהפנמתי שהזוגיות בהכרח תהיה שונה מהפנטזיה שיש לי, הצלחתי להיכנס לזוגיות, ועם השנים גם למדתי שזוגיות טובה היא קודם כל עם עצמך. אפשר להרגיש בודד גם בתוך זוגיות כמו שאפשר להרגיש שלם בתור רווק".
אתה חושב שזה אפשרי למצוא זוגיות בתל אביב?
"אני חושב תל אביב היא אנטיתזה לזוגיות. זו עיר שנמצאת כל הזמן בתנועה, יש המון גירויים חיצוניים וריגושים קצרים מדי. זוגיות היא משהו עמוק יותר, שצריך להשקיע בו לטווח הארוך. לטעמי, באירופה יש מאפיינים שמשתלבים טוב יותר עם זוגיות, החורף הקר שמכנס אנשים בבית, הקצב איטי יותר. ועם כל זה, אני מאמין שאם מישהו רוצה באמת זוגיות הוא יוכל למצוא אותה בכל מקום".
את בן הזוג שלו, כריסטוף, הכיר בזמן שעבד בעיריית תל אביב. הוא החליט להשאיר את כל הפנטזיות מאחור בשביל אהבה ועבר לגור עם עם כריסטוף בנירנברג. "עם הזמן, הזוגיות התבססה והבנתי שאני יכול לחיות בזוגיות טובה ועדיין להנות, לצאת לבלות ולנהל חיי חברה. אני חושב שזוגיות גאה מאתגרת יותר מזוגיות סטרייטית, בגלל שיש פחות נורמות וחוקים על איך היא אמורה להתנהל. מצד שני, זו גם פריבילגיה, כי היא מאפשרת להומואים לעצב אותה כראות עיניהם".
הזוג עבר להתגורר בברן שבשוויץ לפני שנה וחצי, ולפני פחות משנה נולד נח, בנם הראשון, בהליך פונדקאות. אבל לעומת מה שאפשר לחשוב, גינדל מספר כי לשוויצרים יש הרבה מה ללמוד מהישראלים. "לעומת שוויץ, ישראל מתקדמת בנוגע לקבלה של גייז במישור החברתי. היא שמרנית יותר ויש פחות פתיחות לסוגים שונים של משפחות. העניין לכאורה מקובל, אבל לא מדברים על זה – לא ברחוב ולא במדיה. בארץ אני מכיר המון משפחות חד מיניות, אבל בשוויץ ובגרמניה אני לא מכיר אפילו אחת".
