אוריאן ספיבק הספיקה לצאת מהארון במהלך חייה לא רק פעם אחת, אלא פעמיים. כשהייתה עוד תלמיד קטן בכיתה ה' היא הבינה שהיא נמשכת לגברים, ויצאה מהארון בהמשך מול ההורים שלה כגבר הומו. רק מאוחר יותר בחיים שלה, היא הבינה שכל התחושות האלה בכלל נוגעות למגדר שלה.
אצל ספיבק (23) אין חוכמות וכבר בתחילת השיחה היא צוללת למים העמוקים. "הייתי נשית מהיום שיצאתי מהבטן של אמא שלי. הייתי ילד מאוד עדין, רק עם בנות סביבו, וכל הבנים היו קוראים לי כל הזמן הומו", היא אומרת, "לא הבנתי מה זה בכלל, הייתי צריכה לחקור וללמוד כדי להבין שזו לא סתם קללה, אלא שזה גבר שנמשך לגבר. בהתחלה הייתי אומרת שזה לא נכון, אבל בכיתה ה' כבר הבנתי שזו מי שאני".
הגילוי העצמי בגיל כל כך צעיר לא עבר לכולם חלק בגרון, והיא מספרת שחוותה התנכלויות מילוליות ופיזיות על בסיס יום יומי. למרות זאת, ספיבק לא הייתה מוכנה להפוך לקורבן. "לא הייתי פראיירית, הייתי מחזירה. אבא שלי לימד אותי שלמי שאין כוח בידיים, יש כוח בחפצים, ואם מישהו מרביץ לי אז שאני אחזיר לו". בינה לבין עצמה, היא תוהה אם זה משהו שבגלל כדאי לה לשתף: "היו מקללים אותי ומרביצים לי. אז מי שהיה נותן לי כאפה - הייתי זורקת עליו תיק. מי שבעט בי - קיבל בחזרה כיסא. הייתי נכנסת באנשים".
ההתמודדות המורכבת הזו בגיל כל כך צעיר, השפיעה באופן ישיר על התפקוד של אוריאן במסגרת החינוכית. היא מספרת על מרד נעורים חריף, סכסוכים רבים וקשים עם חבריה לספסל הלימודים והברזות תכופות משיעורים. "המערכת לא הצליחה להתמודד איתי. כיתה ח' הייתה השנה הנוראית בחיי", היא נזכרת. "פחדתי להיכנס לשיעורים, הייתי מגיעה לאחד מתוך שבעה. זה הפך לכדור שלג שלא הצלחתי לעצור, עד שהעיפו אותי. בבית הספר חשבו שתתאים לי מסגרת חינוכית אחרת, מלוכדת ופרטנית יותר, שתצליח להקדיש לי יותר תשומת לב".
וכך היה. ספיבק עזבה את הלימודים, עברה לתיכון טכנולוגי "עתיד פלמחים" ויצאה לדרך חדשה. "זה בית ספר נוקשה יותר עם משמעת, אי אפשר להבריז. בהתחלה הרגשתי לא מתאימה, אבל הצוות לא ויתר לי ועשה איתי תהליך מדהים", היא מספרת, "הם עזרו לי לגבש ביטחון עצמי וסיימתי את בית הספר בהצלחה, עם ציונים גבוהים בכל המקצועות".
כשסוף סוף היית במסגרת תומכת, הצלחת להבין עוד כמה דברים על עצמך.
"כשהתחלתי להסתובב עם הומואים התחלתי לדבר על הנש וללבוש מה שבאמת בא לי. הייתי הולכת כמו עם תחפושת, אבל הייתי בשיא שלי. הייתי לובשת ג'ינסים צמודים, טייצים וחולצות בטן ומתאפרת עם אייליינר ומסקרה לעבודה. הנשיות שלי התחילה להתפרץ החוצה, למרות שהייתי עם זקן אז".
מתי את מתחילה להבין שאת לא עוד גבר שנמשך לגברים.
"בגיל 18 טסתי לברלין עם חברה. רצינו לקנות עקבים ופאות ולעלות על הנש, אבל בסוף זה לא קרה. כשחזרתי לישראל המחשבה הזאת לא יצאה לי מהראש. לבינתיים, אותה חברה התחילה את התהליך להתאמה מגדרית, ולילה אחד עלינו יחד על הנש ויצאנו למסיבה. כולם התייחסו אלי כמו אישה וזה היה הרגע ששינה את חיי. כשחזרתי הביתה הסתכלתי במראה, הורדתי את הפאה ואמרתי לעצמי שאני לא רוצה לחיות ככה. הבנתי שאני רוצה להיות אישה".
לצאת מהארון כטרנסית היה קשה יותר?
"סיפרתי לאמא שלי כבר באותו היום, אחרי כמה שעות. בהתחלה היא חשבה שזה צחוקים, שזה משהו שהומואים עושים, אבל אני התעקשתי. חשבנו על זה יחד ברצינות, ואחרי כמה ימים כבר קבענו תור לאנדוקרינולוגית, שיכולה לתת לי מרשם להורמונים".
לא בזבזת זמן.
"המתנתי חודשיים עד התור וזה נראה לי כמו נצח. כשהגענו, ביקשו ממני לעשות בדיקות דם, ואז הייתי צריכה לחכות עוד ארבעה חודשים עד שהתחלתי לקבל הורמונים. אני בחורה אימפולסיבית עם פתיל קצר וכל יום של המתנה עבר לי כמו סיוט. התקופה הזאת גרמה לי להבין כמה אני באמת רוצה את זה".
את מייצרת תחושה שהמשפחה שלך קיבלה אותך בלי הרבה בעיות.
"כמובן שהיו קשיים והרבה חבלי לידה. קשה לאנשים בני 40 פלוס להגיד לחברים שלהם 'הבן שלי קוקסינל', ואני בכוונה משתמשת בטרמינולוגיה הישנה הזאת, של אנשים מבוגרים. כשאני מסתכלת אחורה על התהליך שעברתי עם המשפחה שלי אני מבינה שהפחד היה יותר פחד ביצוע מאשר פחד מהתגובה. ההורים שלי ואחותי הרעיפו עלי אהבה וגרמו לכל המשפחה המורחבת לקבל אותי, גם בשם החדש וגם בלשון נקבה. הם תומכים בי ועומדים מאחורי. בסופו של דבר חשוב להם שאני אהיה מאושרת. הם רואים אותי מצליחה ופורחת, אז איזו סיבה יש להם להתנגד? תאמין לי, בורכתי בכל המובנים. החיים שלי מושלמים".
ההורים של ספיבק, גדי ושירלי, התגרשו כשהייתה ילדה והיא בעצמה מודה שלא עשתה להם חיים קלים. "הייתי צריכה מלא תשומת לב והפלתי עליהם מלא אחריות", היא מודה, "כעסתי על כל דבר שאפשר לכעוס. ניסיתי להאשים אותם בכל דבר. אני מסתכלת אחורה ויודעת שהם עשו בשבילי מעל ומעבר. את התחתונים שלהם הם מכרו בשביל שיהיה לי אוכל בפה. אני מעריכה את כל מה שהם עשו בשבילי, אבל יודעת שעשיתי להם זמנים קשים".
"כתבו לי 'את נראית כמו בן'"
ארבע שנים חלפו מאז תחילת השינוי של ספיבק, מעצבת שיער שלומדת בימים אלו איפור, ובזמן הזה היא הצליחה למצב את עצמה כאחת מכוכבות הרשת הבולטות של הקהילה הטרנסית. היא מתחזקת במקביל עמוד אינסטגרם מרשים עם 42 אלף עוקבים ועמוד טיקטוק היסטרי עם לא פחות מ-118 אלף עוקבים.
ספיבק היא לא כוכבת הרשת הסטנדרטית. היא לא מתייפייפת, לא עושה חשבון לאף אחד, עונה לעוקבים חצופים ומעמידה אותם במקומם. היא דעתנית, חשופה ומציגה את הקהילה הטרנסית באור חדש, מרענן וגם בוטה, תוך כדי שמירה על חוש הומור מצוין. היא מעידה על עצמה שהיא כמו "ספר פתוח" והיא לא יכולה להיות יותר קרובה למציאות, כי אין שום שאלה שגורמת לה להרגיש לא בנוח.
מתחילים איתך הרבה ברשתות החברתיות?
"פעם היו מתחילים איתי הרבה יותר מהיום. אני חושבת שזה בגלל שהמספרים התחילו לאיים עליהם. גברים שרוצים לשלוח הודעה מפחדים שאני אעשה צילום מסך, אשחיר אותם ואעשה להם שיימינג. אני לא אשקר, אם מישהו כותב לי שהוא נשוי ורוצה אותי זה לא בא לי בטוב. אבל גם בחורים בגיל שלי שחושבים שיש להם סיכוי איתי רואים את המספרים ולא שולחים הודעה. במציאות, במועדונים, מתחילים איתי הרבה, אבל עכשיו אין מסיבות".
הייתה לך זוגיות?
"הייתה לי אחת בגיל 18. זה נגמר יחסית מהר ומאז לא היה לי מישהו רציני. אני חושבת שאחד הקשיים היחידים שיש לי כטרנסג'נדרית זה הקושי במציאת בן זוג. אני רואה את הדברים אחרת היום. אני מלאת ביטחון, מוכשרת, מצחיקה וחזקה. אני יודעת שמי שיצא איתי רק יזכה. חשוב לי שאנשים יידעו שאני טרנסית לא מנותחת ואני אישה לכל דבר ועניין. אני חושבת כאישה וחיה כאישה".
את לא מצנזרת את עצמך. יש מי שיגיד שהתוכן שאת מייצרת לא מתאים לצעירים, כי את יכולה להיות בוטה.
"שיגידו. אני לא מתכוונת לשנות את עצמי או את האג'נדה שלי בשביל אף אחד, בטח שלא בשביל קמפיינים. היו כמה שיתופי פעולה ממומנים שהפסדתי בגלל התוכן שלי וזה בסדר גמור מבחינתי. אני מעדיפה להיות אמיתית מאשר ליצור תוכן מצונזר שהחברות הגדולות יהיו מרוצות ממנו".
זאת אומרת שאת מצליחה לייצר הכנסה מהעמודים האלה?
"טיקטוק לא מייצר לי הכנסה, אבל הוא מייצר לי חשיפה נהדרת. בנוגע לקמפיינים ממומנים ועבודות ברשת החברתית אני עובדת יותר חזק באינסטגרם, שם אני נמצאת כבר 8 שנים. בסיס העוקבים שלי מאוד נאמן ואני מפרסמת בעיקר מוצרים שקשורים לאופנה וטיפוח".
בניגוד לפרופיל האינסטגרם שלה, שגדל לאט ובבטחה ככל שהזמן עבר, מעצמת הטיקטוק של ספיבק נוצרה בין לילה. היא הצטרפה לרשת החברתית קצת לפני הכניסה לסגר הראשון, כי רצתה לפרסם את תחפושות הפורים שלה, וזכתה למבול של תגובות מטרידות וטרנסופוביות. "בהתחלה כתבו לי 'אתה נראית כמו בן' והעירו הערות מגעילות על החזה שלי", היא מספרת, "אבל מאז קהל העוקבים גדל ואני מקבלת בעיקר תגובות תומכות ואוהבות".
ספיבק המשיכה בשלה, עד שסרטון קצר וסתמי שלה שמה בושם רץ בטיקטוק והוסיף לה 30 אלף עוקבים בין לילה. עד כתיבת שורות אלה יש לאותו סרטון יותר מ-2.5 מיליון צפיות, וגם היא לא מצליחה להסביר את זה. כך או כך, כל גיהוק של ספיבק ברשתות מצליח להגיע לעשרות ומאות אלפי עיניים שצופות בה. "אני מקבלת באופן קבוע תגובות מרגשות של צעירים שמספרים שנתתי להם אומץ לצאת מהארון", היא מספרת, "אין דבר יותר מרגש מזה ששיניתי לאנשים את החיים".
על אף ההצלחה, את עדיין מקבלת תגובות שהשתיקה יפה להן?
"באופן קבוע אני מקבלת תגובות מכוערת על הקול שלי ועל האף שלי, אבל אלה סתם הודעות מציקות. אני מעדיפה ביקורת בונה על הלבוש, האיפור, הבדיחות או האמנות שלי, הערות שבאמת אפשר לקחת לתשומת הלב. בסופו של דבר אני ניזונה מהקהל ומקבלת כל תגובה רעה או טובה".
איזה מסר חשוב לך להעביר לעוקבים שלך?
"שיש אחד מכל אחד בעולם וכל אחד הוא מיוחד. כל בנאדם צריך להבין שהוא מיוחד ומושלם בדרך שלו. אני רוצה שכל אדם יעשה מה שטוב לו ומה הוא רוצה כל עוד הוא לא פוגע באחרים , לקום בבוקר להנות ולמצות את החיים ולפזר אהבת חינם. אני גם רוצה לעשות לקהילה שם טוב בכל מקום ולשנות את המחשבה של אנשים על טרנסיות, במיוחד טרנסיות שלא עשו את הניתוח התחתון, שהן נשים לכל דבר. שהן יכולות לעשות הכל ולהתפרנס בכבוד".
איפה נפגוש אותך עוד כמה שנים?
"אני שואפת להתפרסם במקצוע שלי ולהיות מוערכת בזכות האמנות והאישיות שלי. אני מאמינה בתהליך. כל יום שאני לומדת, עובדת ומתאמנת, אני צוברת עוד ניסיון ואהבה למקצוע. אני רוצה להמשיך להתפרנס בכבוד ומקווה לעשות לעצמי שם מכובד ולפתוח מותג איפור שאני אהיה גאה בו. אבל החלום הכי גדול זה להיות מאושרת בחלקי".