"תעזבו אתכם שטויות, אין על ישראליות!", שרה הזמרת וכוכבת הרשת לישי סלמאן בשיר Israeli Girls, אותו יצרה עם המפיק המוזיקלי הנרי ושיחררה בשיתוף mako לכבוד חודש הגאווה. "אני אוהבת נשים ישראליות, הן החזקות ביותר בעולם", היא שרה על בסיס הפקת דאנס מקפיצה עליה אחראי הנרי, שתחת הרזומה שלו כמה מהלהיטים הגדולים ביותר שידעה ישראל.
"זהו שיר גאווה לאומי", מסביר הנרי בשיחה עם mako על פרי יצירתו החדש עם לישי. "הוא בא לחזק נשים באשר הן ולהביא מסר של אחדות". את דבריו מחזקת לישי ומוסיפה כי הם רצו להביא שיר מרים עם מסר חיובי, דווקא בתקופה שבה המלחמה מביאה עמה חדשות קשות ותחושות שליליות. "הגאווה השנה היא לא נישתית, אלא גאווה ישראלית. רצינו שיר עם מסר של תקווה וחוסן לאומי, לא שיר מדכא על מלחמה".
היא, כוכבת רשת עם מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות וזמרת-יוצרת לסבית גאה. הוא, מפיק אגדי עם עשרות להיטים מאחוריו, ביניהם "בחום של תל-אביב", "חגיגה", "מרוץ החיים" ו"חופשייה" עם שרית חדד, "שביל הבריחה", "עבד של הזמן" ו"תפתח חלון" של ריטה, ועוד שיתופי פעולה עם עברי לידר, רוני סופרסטאר ושירי מימון. הוא גם חצי מהצמד האייקוני הנרי וניקה, שהביאו לעולם שלל להיטים, ביניהם "על המסך שלי", Finally והקאבר האהוב לשירה של ריטה "בגידה".
לדבריהם של הצמד החדש, החיבור ביניהם היה "קליק מידי". "הייתה לי סקיצה ודיברתי עם חבר משותף שאמר לי לדבר עם הנרי", מספרת סלמאן. "אמרתי לו שהוא חי בסרט, שהוא לא יענה. בסוף הוא באמת ענה ולקח לי כמה דקות לעכל". את הפגישה הראשונה הנרי יתקשה לשכוח. "היא באה אליי לאולפן וחירבה אותו עם הכפכפי מיקי מאוס שלה", הוא אומר בהומור. "היה חיבור מושלם, שנינו עברנו פרידה קשה באותה התקופה ועל רקע זה התחברנו במקום שהוא יותר נשמתי".
בעזרת ביט דאנס והוק פשוט אך קליט, הצמד הצליח להביא להיט לאומי שלא נכנס לפוליטיקה ומשתדל להציג מנעד רחב של ישראליות. "בקליפ מופיעה טרנסית ערבייה, יש ספורטאית אולימפית לבקנית בעלת לקות ראייה, אישה רוסיה, אישה אסיאתית, פלאס סייז. היה לנו חשוב שגם לקויי שמיעה יוכלו ליהנות וכל הקליפ מלווה אותנו שירלי פנקר בשפת הסימנים. רצינו להראות את המגוון האדיר בחברה הישראלית", לישי מסבירה בהתרגשות.
הבחירה הזו מגיעה גם לאור הביקורת המופנית ברשתות כלפי החברה הישראלית בחודשים האחרונים, שמנסה לצייר את העם הישראלי בתור "לבן פריוילג וכובש". "כל אנשי הפרי-פלסטיין מנסים לגרום לנו להיראות כמו חברה לא מקבלת. יש סטיגמה שאנחנו לא מקבלים את מי ששונה מאיתנו, וזה כל כך רחוק מהאמת. הקליפ בא גם לבטל את זה", מסבירה לישי.
למרות שהשיר מתרכז בגאווה לאומית, האספקט הגאה לא נעלם ממנו. "אי אפשר להתעלם מאישה שאומרת שהיא אוהבת נשים ישראליות", אומרת לישי. "בהיותי לסבית ברור שזה מצביע על כך שמדובר בשיר גאה, אבל הוא יותר מתמקד בעובדה שהעולם אוהב נשים ישראליות. אני רוצה לראות סרטוני טיקטוק בכל העולם שמרימים לישראל ונשים ישראליות. אני רוצה שאיראנים שתומכים בישראל יפרסמו סרטונים עם השיר".
השאיפה הזאת אולי נשמעת מופרכת אבל היא לא רחוקה מהמציאות. כבר מתחילת המלחמה סלמאן פרסמה סרטוני הסברה קומיים, והיא מספרת כי קיבלה הודעות מעוקבים מכל רחבי העולם שמביעים תמיכה בה ובישראל. "מתכתבים איתי מכל העולם, גם מאיראן, ושואלים לשלומי. אומרים לי שרוצים לתמוך בישראל אבל לא יודעים איך", היא מספרת. "יש לי תחושה שהשיר הזה יתן פוש לאנשים להראות שהם בעדנו ולחשוף את מה שהם מרגישים".
מצד שני, סלמאן מספרת כי ניסתה לפנות לגורמים שונים המפיקים אירועי גאווה מרכזיים ברחבי העולם, אליהם שלחה את השיר על מנת לתאם הופעות, אך היא קיבלה דחייה לאור המצב הפוליטי. "מפחדים לתת במה לשיר כזה בעולם. ניסיתי ליצור קשר עם מפיקים בניו-יורק וברלין והיה משא ומתן שירד מהפרק. אפילו היה מפיק שביקש להחליף את כל האזכורים לישראל. סירבתי, כי השיר נועד להרים לישראל".
"ככל שנפסיק לשים תוויות, כך נתקדם למקום טוב יותר"
כבר יותר מעשור שעם חודש הגאווה מגיעים גם להיטי גאווה. כל שנה שעברה הביאה יותר ויותר שירים, אבל נדמה שהפעם, בעקבות המצב, המגמה הפוכה ואת שירי הגאווה מוציאים הפעם בעיקר אמנים גאים בצורה עצמאית. גם הנרי וגם לישי יצרו בעברם מספר מכובד של שירי גאווה, אך יותר מעשור אחרי שיר הגאווה הראשון שלו, הנרי נזכר בהפקה שהתחילה את הטרנד - "תל אביב" שכתב והלחין דורון מדלי, וביצע עומר אדם עבור ליין המסיבות "אריסה".
"דורון פנה אליי ואמר לי שהביאו זמר מזרחי לליין גייז. שהם רוצים להוציא שיר גאווה מיינסטרים", נזכר הנרי. "לא אני ולא דורון ציפינו שהוא יגיע למימדים כאלה, זה חצה את גבולות ישראל. בעבר אמנים מהשורה הראשונה לא הסכימו להופיע על במת מצעד הגאווה, אבל מאז 'תל אביב' נפרץ הסכר וכולם עושים שירי גאווה".
השנה אולי לא נרגיש אינפלציה בשירי גאווה, אבל הנרי דווקא היה שמח לראות עוד. "כל המרבה הרי זה משובח. ככל שיהיו יותר שירים, כך נראה שיש מקום לכולם, שיש עוד צבעים ושיש לנו עוד המון עבודה", הוא אומר, ומסביר שאותה "עבודה" עליה הוא מדבר נוגעת לחוסר הקבלה שעדיין יש בחברה ובייצוג גאה. "חלק מהאוכלוסייה, כמו גייז דתיים או גייז מהעולם הרוחני, כמוני, עדיין לא מתקבלים על הדעת. לטרנסיות עדיין אין מקום בחברה. אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות אזרח סוג ב'".
הנרי ממשיך ומדגיש את מה שאמור להיות מובן מאליו. "כולנו רוצים אהבה, חיים טובים ומשפחה. כולנו אזרחים של המדינה הזאת ואוהבים את המדינה הזאת", הוא אומר. "גם מבחינת אימוץ ילדים או גיוס לצבא, כולנו צריכים להיות אזרחים שווים. אנחנו מומחים בלשים תוויות - הומו, דתי, טרנסית. דווקא מזה אנחנו צריכים להתפשט. ככל שנפסיק לשים תוויות על העדפה מינית או אורח חיים דתי, כך נתקדם למקום יותר טוב".
גם עבור סלמאן שירי גאווה באו לפני כן ממקום כואב יותר. בין אם בשיר "בראש אני בסדר", שבו היא מגוללת את הקשיים שיש ביציאה מהארון בתור לסבית, או בשיר "חולשה כזאת", שבו היא מספרת על החיבה שלה, הבריאה או הלא-כל-כך בריאה, "להפיל סטרייטיות" - שירי הגאווה שלה תמיד נגעו בזהות המינית. אבל דווקא עכשיו, ומתוך המציאות הקשה שאנחנו חיים בה, היא מבקש לשמח.
"הגאווה שלנו לא נישתית השנה ואנחנו רוצים להעצים", היא אומרת. "זה חודש גאווה בסימן גאווה לאומית, לצד הלחימה על הזכויות שלנו. אנחנו גאים כל השנה, אבל השנה במיוחד, אנחנו צריכים לדבר כעם אחד ומאוחד, אז אנחנו מקדישים את השיר והחודש הזה לאחדות וגאווה ישראלית".