אחרי שעלה על דראג ושיחק עם המגדר בקליפ הקודם, הזמר והיוצר הצעיר תום שנייד יצא עם שיר חדש, "כפרה די", שבכלל הוקלט בהתחלה בצחוק, אבל הפך די מהר לסינגל מקפיץ עם אווירה של להיט בינלאומי.
"השיר הזה הוא בסימן של ספונטניות", מספר שנייד ל-mako. "בקיץ האחרון עברתי על סקיצות ורעיונות עם המפיק תם רוזנברג ופתאום שלפתי את הפריסטייל הקומי הזה, שכתבתי עוד לפני הקורונה. הרגשתי שזה זה. היה בשיר משהו מאוד חצוף וישיר, אז הקלטתי אותו והוא שכב במגירה כמה חודשים בזמן שעבדתי על חומרים אחרים".
במהלך הסגר השני, שנייד טס לנקות את הראש ביוון, שהייתה אז נקייה מקורונה, אבל מצא את עצמו נשאב לצילומי הקליפ, שהצליח לסחוף גם את אנשי הצוות המקומיים איתם שיתף פעולה. "אתונה זה בייסיקלי פלורנטין, רק ביוונית", הוא נזכר. "ערב אחד יצאתי לסיבוב בכיכר המרכזית של העיר והיה שם צלם שצילם סקייטרים. השמעתי לו את השיר והוא התחבר לקונספט".
משם, הדרך לצילומי הקליפ הייתה קצרה. שנייד הקים צוות הפקה מקומי ומצא את עצמו מצלם את הקליפ בשוק בשר ובכנסייה נטושה הסמוכה לאקרופוליס. "הכי מצחיק היה ללמד אותם את המילים בעברית", הוא נזכר. "אף אחד מהם לא הכיר את השפה והייתי צריך ללמד את השחקנים והרקדן את ההבהרות של 'כפרה די'. שבועות אחרי הצילומים הם עוד היו שולחים לי הקלטות שלהם שרים את השיר".
השיר עצמו הוא דיס-טראק, שמדבר באופן ישיר על הבחור המעצבן במועדון שכולנו מכירים. "האנרגיה בשיר הזה קשוחה יותר וצינית, שזה משהו שלא הבאתי ביצירה שלי עד עכשיו", מספר שנייד. "אפשר להגיד שכתבתי אותו על בחור ספציפי, אבל זה לא באמת היה במכוון. רק אחרי שסיימתי לכתוב היה לי די ברור במי מדובר. מי מאיתנו לא מכיר את הבחור שנורא חשובה לו הגבריות שלו עד כדי כך שזה נראה מגוחך. אלה שחייבים להגיד 'אחי' ולא אוהבים גייז מוחצנים, אבל כולם יודעים שזה לא מי שהם באמת. בסוף הם הכי חסרי ביטחון ומנסים לשחק ולחיות משהו שהם לא. פעם עוד הייתה לי סבלנות לזה - עכשיו זה כבר נמאס".
עד לא מזמן סצנת הפופ הגאה בישראל כמעט ולא הייתה קיימת, ובחודשים האחרונים היא מרימה ראש ונשמעת מצוין.
"אני חושב שיש עכשיו אביב קווירי בכל העולם, לא רק בישראל. זהויות ונרטיבים שהתרגלו לשבת בשוליים דורשים עכשיו את המקום שלהם בפרונט, בועטים ומבעבעים, אחרי שנדחקו הצידה מחוץ למיינסטרים. התרגלנו למוזיקאים גאים שברירת המחדל שלהם היא ליצור מוזיקה הטרוסקסואלית. גם מוזיקאים גאים עטפו את האותנטיות שלהם באמצעי זהירות, כדי שחס וחלילה היצירה שלהם לא תצרום לאף אחד. עכשיו יש תחושה של שחרור מלא של כל העכבות האלה. זה קצת מרגיז אנשים, אבל אין לי בעיה עם זה, זה אומר שאני כנראה עושה משהו נכון".
איזה אמני היפ-הופ מעוררים בך השראה?
"בארץ אני מאוד מעריך את סטטיק, יש לו פריסטייל חריף. גם עדי אולמנסקי וחן אהרוני הם שני יוצרים מוכשרים בטירוף עם עומק מלודי ומילולי. בחו"ל העשייה של ליל נאס X נהדרת, בייחוד כשהעולם רואה את התהליך שהוא עובר. בהתחלה היצירה שלו הייתה עדינה, כזאת שיורדת בגרון, אבל כשהוא צבר כוח הוא הביא משהו נוקב ובועט יותר. אני מתחבר לניקי מינאז' בטירוף, כי אין דבר יותר מוערך בעיניי מאמן שעושה הכל בעצמו. היא סללה לעצמה את הדרך בתוך עולם קשה וגברי ושברה לחלוטין את המיינסטרים, אבל מעל הכל היא ורסטילית - יודעת לתת גם ראפ קשוח ופריסטייל רחוב וגם פופ מתקתק. אין הרבה ראפריות שמתקרבות לשם".
