העונה השישית של "בואו לאכול איתי" חוזרת הערב למסך ב"כאן 11" (א'-ה' בשעה 22), וכמו תמיד, יופיעו בה מגוון רחב של ישראלים ממקומות שונים, אבל לא רק גיאוגרפית, אלא גם מנטלית ומגדרית. אחד מהם, שמככב בסבב הראשון שמתחיל הערב, הוא שמרי שקד מאור (45), הגבר הטרנסג'נדר הראשון שמופיע בתוכנית.
שמרי, מטפל רגשי-תודעתי מפרדס חנה-כרכור, יצא מהארון בנעוריו כלסבית ולפני שנתיים פעם נוספת כטרנסג'נדר. למרות זאת, הוא מספר בשיחה עם mako כי מבחינתו מעולם לא היה ארון שמנע ממנו להיות מי שהוא באמת, גם לא בילדות בטבריה, שמרי תמיד הרגיש כאילו הוא "אחד מהבנים", אבל אז הגיע לגיל ההתבגרות. "עד אז הייתי רק עם הבנים, אבל פתאום כבר לא הייתי אחד מהחבר'ה, פתאום נהייתי בת", הוא נזכר. "לא הזדהיתי עם הגוף שלי ועם מה שקרה לו".
אנחנו אמנם חיים בעידן בו הקהילה הגאה זוכה לייצוג שופע במדיה וברשתות החברתיות, אבל שמרי, היום נשוי לנורית ואב לליבי בת ה-8 חודשים, לא נחשף ללהט"ב כשהתבגר בשנות ה-80 וה-90. "לא היה אינטרנט ולא היה את אסי עזר בפריים טיים", הוא מסביר. "בתפיסה שלך אתה יחיד ומוזר בעולם. רוב גיל ההתבגרות הייתי עסוק בלנסות להתאים את עצמי חברתית. הייתי אאוטסיידר, מאלה שהולכים בטבריה עם שרוואל, נעלי קיפי וחולצה גזורה. קראו לי 'פריק'".
ההגדרות היחידות ששמרי הכיר בתור נער היו "הומו" או "לסבית", ולכן מיהר להגדיר את עצמו בהתאם. "בפעם הראשונה שהבנתי שאני נמשך לבנות חשבתי שזה טריוויאלי לגמרי, כי אני בן שנמשך לבנות", הוא אומר, "אבל הבן הזה היה בעולם הפנימי שלי והייתי בת רק כלפי חוץ. מבחינת העולם הייתי לסבית, ולהיות לסבית בטבריה של שנות ה-90 היה דבר קשוח".
את הארון המחניק שנקרא טבריה עזב שמרי עם הגיוס לגרעין הנח"ל, שם מצא סביבה מחבקת יותר, אבל למרות החיפוש העצמי, עצבות לא מוסברת המשיכה לרדוף אותו והוא השלים איתה כחלק מהחיים. "אתה מבין שלא טוב לך אבל אתה לא יודע למה, אז אתה חושב שזה פשוט מי שאתה - בן אדם עצוב", הוא מנסה לתאר את התחושה שליוותה אותו שנים. "אני בן אדם שמח וקליל שלא נופל לדיכאונות, אבל לאורך כל החיים לא היה לי טוב. לא הייתי מסכן, אבל גם לא מצאתי את עצמי. היום, אחרי ההתאמה המגדרית, אני כבר לא כזה".
מתי הגיע הרגע שבו הבנת שאתה גבר טרנסג'נדר?
"לא מזמן, לפני שנתיים. בסגרים כולם היו נעולים בבית ואי אפשר היה לברוח מעצמך. לפני זה כבר למדתי שיש דבר כזה 'א-בינארי', ומצאתי את עצמי בתוך ההגדרה הזאת. בגיל 43 מצאתי סוף סוף מונח שנותן ביטוי לתחושה הפנימית שלי, נורא התרגשתי ואפילו בכיתי מהגילוי הזה. שאלתי את עצמי אם אני א-בינארי בגוף של בת, למה אני לא יכול להיות א-בינארי בגוף של בן?. נורית, זוגתי, אמרה לי שהיא לא יכולה לראות אותי סובל יותר מהשאלות האלה ודחקה בי למצוא תשובות, אז יצאתי לחפש".
מאותו רגע והלאה, לדבריו, הדרך להתאמה מגדרית הייתה מהירה מאוד. "גברים טרנסים תמיד ריתקו אותי ותמיד חשבתי שהם אמיצים מאוד, מבלי להבין שזה מבעבע גם בתוכי", נזכר שמרי. "אני בן אדם מאוד סקרן שאוהב לחקור, אז פניתי לארגון 'מעברים לקשת הטרנסית', שאלתי מיליון שאלות ולמדתי שיש מה שנקרא 'ניתוח עליון' שמשטיח את החזה".
שבועות בודדים בלבד לאחר מכן שמרי כבר היה על שולחן הניתוחים והחל בטיפול הורמונלי. "בהתחלה לא הבנתי איך מגיעים למצב שמורידים איבר מהגוף וכל מה שהטריד אותי היה איך יראו הצלקות, אבל כבר מגיל ההתבגרות לא התחברתי לחזה שלי, כי זה הגדיר אותי - יש לך חזה, אז אתה אישה", הוא מסביר. "ברגע שנכנסתי לבית החולים לניתוח נחת עלי מן שקט כזה. ההחלמה הייתה מאתגרת, אבל מהר מאוד התחברתי לנראות החדשה שלי, לאיך שיושבות עלי חולצות. הבנתי שאני לא צריך ללבוש יותר חזיות, שאני פשוט יכול ללבוש חולצה. עפתי על זה ממש".
איך הגיבה המשפחה שלך לשינוי הזה?
"אמא שלי צחקה. היא אמרה 'תמיד ידעתי שאת אישה גברית' ונורית תיקנה אותה ואמרה שמעולם לא הייתי אישה. אמא שלי הייתה בשוק, היא לא חשבה שאני אלך עם זה עד הסוף. זה לקח לה כמה רגעים אבל היא הסתנכרנה מהר מאוד אליי. אמא שלי היא אישה מדהימה".
הרגשת גם שינוי ביחס של הסביבה?
"היום אני יודע איך גבר מרגיש בחברה. כשאני נכנס לחנות יש כבוד, אומרים לי 'מה קורה אחי? מה קורה גבר?" וזה חברי. כשאתה אישה אז אומרים 'מה שלומך גברת? איך אפשר לעזור לך?', עם איזשהו ריחוק. גם שמתי לב שגברים הולכים זקופים, עם חזה בחוץ. לפני שעשיתי את הניתוח לא הבנתי שאני יכול להזדקף, שאני הולך כפוף. אם אישה הולכת זקופה כולם יחשבו שהיא תופסת מעצמה, ונשים הולכות בדרך כלל יותר מכונסות, כפופות. בפעם הראשונה שישבתי זקוף כאב לי הגב וכל השרירים נמתחו. בחיים לא התאמצתי ככה".
בטח גם שמת לב שזה לא מרגיש אותו דבר להסתובב ברחוב.
"זה מיינד פאק, הדברים הקטנים. במשך 43 שנה התרגלתי שתמיד יש איזה מבט מקריפ בסביבה, גם אם אין סיבה. פתאום אף אחד לא מסתכל יותר. בתור אישה פחדתי ללכת לשירותים ציבוריים, אבל בתור גבר אני הולך לאן שבא לי, גם לשירותים הכי מרוחקים בשיא החושך. לשחרר את כל התפיסות הישנות זה מטורף".
שינוי גדול נוסף בחייו של שמרי הגיע לפני שמונה חודשים, אז הפכו נורית והוא להורים לליבי."חיכיתי לה כל כך הרבה שנים ואפילו הייתי בטיפולי פוריות במשך חמש שנים", הוא מספר. "תמיד רציתי להיות הורה, אבל לא דמיינתי את עצמי בהריון. אני מלווה לידות כמקצוע, אבל כשנורית ילדה זה תפס אותי אחרת. למרות שהייתי רגיל לחדרי לידה וחדרי ניתוח, כשראיתי את אשתי שוכבת שם הפכתי להרבה יותר פגיע ורגיש".
וכלפי נורית, כך שמרי מספר, הוא מרגיש הערכה רבה, משום שליוותה אותו לאורך כל דרכו - מטיפולי הפוריות, דרך הניתוחים להתאמה מגדרית ועד השינוי החיצוני והפנימי שעבר. "מי שאני זה הרבה בזכות נורית", הוא אומר. "מה שהיא הצליחה להעביר אותי זה שמיים וארץ. בשלב כלשהו היא אמרה שהיא התחתנה עם מישהי אחרת, כי התחתנו בתור נשים, אז היא הציעה שנתחתן שוב, ואולי מתישהו זה יקרה. נעשה חפלה שמאנית, עם נשרים ומדורה בירח מלא".
לטובת אלו שלא בקיאים בסדרת הקאלט נספר ש"בואו לאכול איתי" הקפידה לתת במה לנוכחות גאה מגוונת (אביב וגיא, ליאל וליאור, עוז ואהרון), מה שהפך אותה לתוכנית אהובה על צופים להט"ב. מעבר לזה, יש בה את כל האלמנטים שקווירים אוהבים: עריכה מוגזמת, קריינות אייקונית של שי אביבי ומשפטי מחץ שישארו לכם תקועים בראש לנצח, כמו "אני לא נוגעת בבשר יפה שלי".
הצטלמת לתוכנית קצת אחרי שהחלמת מקורונה. איך הייתה החוויה הזאת?
"כל פעם שהגיעו מצלמות, הייתי צריך לאזור כוחות. באותם ימים לא חזרו לי לחלוטין חוש הריח וחוש הטעם וגם לא היה לי קול, אז שתיתי כל הזמן תה והייתי צריך לתפוס את עצמי בידיים. נורית לא הבינה איך שרדתי את כל ימי הצילום האלה. הייתי קם בבוקר צרוד, מול המצלמות אומר שהכל בסדר, ואז כשכיבו אותן הייתי נשפך".
שמרי לא ידע איזו השפעה יש לתוכנית כשהוא החליט להשתתף בה, אבל לדבריו הוא מבין כעת את המשמעות שיש לדבר. "לא הבנתי שזו סדרת קאלט", הוא מודה ומספק לנו ספוילר קטנטן. "יש שני דברים שאסור לשאול טרנסג'נדרים: מה השם הקודם, כי זה לא רלוונטי, ומה יש לך למטה. אחד המשתתפים, בשולחן האירוח בבית שלי, שאל. אני לא כועס עליו, אני מבין שזה מסקרן הרבה אנשים, אבל אני פוחד שבלט לי וריד במצח. לא עניתי בצורה מתלהמת, אבל הייתי מאוד נחרץ, וזה הדבר הכי משמעותי שקרה לי שם. אני רואה בזה שליחות".
"בואו לאכול איתי" משודרת בימים א'-ה' בשעה 22:00, בכאן 11 ובדיגיטל