בדרך כלל, חובבי דראג מגיעים לצפות במופע המרהיב בבר קטן או במועדון, ולמרות שהאמנות הזו הפכה בעשור האחרון פופולרית מאוד גם בטלוויזיה, עדיין נדיר לראות אותה על במות גדולות במיוחד. היא אמנם לא חדשה בנוף, אבל מאז ומתמיד הקהל היה מגיע לצפות בגברים (ובנשים ומה שביניהם) דופקים ליפסינק על החיים שלהם בשעות מאוחרות יותר, הרבה אחרי השקיעה.
אלא שבשנים האחרונות ועם הכניסה של תרבות גאה למיינסטרים, אמנות הדראג הצליחה גם היא לצאת מברים ומועדונים אפלוליים ולבנות לעצמה גם בשעות הבוקר המאוחרות, עם אירועים כמו "דראג בראנץ'", מופע שעולה בימים האלה במועדון הזאפה, ובו אפשר ליהנות ממלכת דראג עושה שפגט, קצת אחרי הקפה והמאפה של הבוקר.
"הדראג בראנץ' הוא מופע בוקר לכל המשפחה, בו אפשר למצוא אוכל, סטנד-אפ, הופעות ליפסינק, שואו חי, חיקויים ולוקים מרהיבים", מספר בשיחה עם mako אחד ממפיקי האירוע, דקל לזימי לב. "הקונספט של דראג בשישי בצהריים זה משהו שראיתי בארה"ב באחד הטיולים שלי ושאלתי איך אין דבר כזה בתל אביב?"
לשם כך, פנו דקל ושאר השותפים, דניאל מריומה וגל זיגל, למלכות קריסטינה פוקס, טלולה בונט, מילקי ויניל, קימברלי סוואן וסלין לה דיווין, והקבוצה הקימה את "דראג בראנץ'". "יש משהו מאוד ישראלי בשישי בצהריים, לבוא בבוקר, לאכול משהו ולראות מופע", אומרת קריסטינה, שמנחה את האירוע. "שאלתי את עצמי איך לא עשינו מוקדם יותר, והשאר זה היא-סטוריה".
אבל "דראג בראנץ'" היא לא רק הזדמנות לקרואסון שקדים עם קפה קר במחיר מופקע, אלא גם מרחב שמוציא את מלכי ומלכות הדראג לחגוג את האמנות שלה כשהשמש עוד זורחת, באור היום, מול אנשים שלאו דווקא יגיעו לבר הגאה המקומי בשעות לא שעות. "זה להוציא את הדראג מתרבות המועדונים ולהתאים אותו לכל המשפחה", מסביר דקל. "אפשר לראות הומואים ולסביות עם עגלות, צעירים סטרייטים וגם נשים מבוגרות מאור יהודה. לפעמים קריסטינה שואלת את הקהל אם יש אנשים שזאת פעם ראשונה במופע דראג והמון מריעים לה. זה תמיד מפתיע".
המופע כבר הספיק לכבוש עוד מחוזות מחוץ לתל אביב, התארח בחיפה ובאר שבע ואפילו זכה למופע משלו בזאפה: "היו מופעי דראג לפנינו וגם ליינים לסטרייטים. אבל זה שזאפה לקחו שותפות ואמרו שהם שמים דראג לצד אמנים כמו תום יער, מירי מסיקה, וקרן פלס, מראה שדראג זה באמת של כולם", משתף דקל. "זה היה מהלך תקדימי ולא הייתי בטוח שזה יעבוד. כשהתחלנו בשבלול עם קהל של מאה איש, לא דמיינתי שנצליח להגיע לזאפה".
אם לפני כמה שנים היינו אומרים שדראג כבר במיינסטרים, היום הוא כבר מסתובב ברחובות באור יום. אפשר לתת קרדיט לסדרות טלוויזיה כמו "דראג רייס", שהפכה ממזמן למעצמת ריאליטי ומנפיקה כוכבות בפאות בקצב מסחרר, וחלקן אף הופיעו בישראל במופעים גרנדיוזיים שכולם סולד-אאוט. אבל בנוסף לנוכחות של רופול, כוכבות ענק כמו אריאנה גרנדה וניקי מינאז' מעניקות נראות מעצימה של אמניות ואמני דראג בפרויקטים שלהן, דבר שמעמיק את ההצלחה שלהן במיינסטרים. גם כאן בישראל כוכבות כמו נועה קירל, עדן בן זקן ואגם בוחבוט כבר חברו למלכות דראג, שנראות היטב בקליפים רבים שלהן.
"אנחנו תמיד נלחמות על כך שדראג זה אמנות, וברגע שזאפה אומרים שזו אומנות - זה מדהים", אומרת קריסטינה. "יש מקום לדראג בכל פינה, לאו דווקא רק סביב חודש הגאווה. המון מהקינגים והמלכות בארץ עובדים בעיקר סביבות פורים וחודש הגאווה, והמטרה שלנו זה לקחת את זה שלב אחד קדימה. שנהיה בכל מקום, בכל שעה, כמה שיותר צבעוניות וכמה שיותר בפרונט".
מלכי ומלכות דראג הן לא רק אנשים עם פאה ותלבושת נוצצת, אלא מכונות עבודה יצירתיות ומשומנות שמעבר ליכולת הטבעית שלהן לבדר, חלקן מסוגלות גם לשיר, לרקוד, לעצב, לאפר, לספר בדיחות וולגריות ואפילו לפצוח בליפסינק מדויק להפליא ל"אתה חייב למות עליי" של להקת חמסה. אבל יותר מזה, מדובר בכוח שיכול לחנך, כדמויות שכל כך הרבה מחברי הקהילה מסתכלים עליהן כמודל לאומץ והערצה.
אבל לא תמיד ניתנת להן האופציה להיות המודל הזה, ולא פעם הן נתקלות בכאלה שקוראים להסיר אותן מהמרחב הציבורי. רק ביוני האחרון, בשיא חודש הגאווה, קמה מחאת התנגדות הומופובית בטכניון למופע של מלכת הדראג סוזי בום. "כשהגעתי לטכניון ראיתי את הצבעוניות והאנשים שמילאו את המושבים והבנתי שקורה משהו טוב. אומרים 'ככל שיענונו, כן נרבה וכן נפרוץ'. הם רוצים להוריד אותנו, אבל אנחנו רק נשמח", סוזי שיתפה את mako לאחר התקרית.
דווקא בגלל הפגנות שנאה שכאלו, אירועים כמו "דראג בראנץ'" הכרחיים כל כך לשיח, והנוכחות של דראג באור יום חשובה, אמיצה ופורצת דרך. לא רק בגלל שהן צריכות להיסחב עם תחפושת כבדה ואיפור כבד בשיא החום באוגוסט, אלא גם כי מדובר בנראות גאה בדיוק איפה שצריך אותה – במרחב הפתוח ולעיניי כל, כדי שכולם יוכלו ליהנות, גם הילד של השכנה וגם הסבתא השמרנית.
ל"דראג בראנץ'" יש גם חסרונות, בעיקר עבור האמנים עצמם, שצריכים להתעורר לפני זריחת השמש כדי להתחיל להתאפר, להתארגן על עקבים ותלבושות, ולהגיע לטריטוריה שבה לא לגמרי ברור מי יהיה הקהל. אבל היתרונות חזקים יותר מהכל. "דראג תמיד יהיה עם אווירה פוליטית, לא משנה מה תגיד או תרצה", מספרת קריסטינה. "אבל המטרה שלנו היא לא שינוי תודעתי, אלא להוציא אנשים יותר שמחים. לתת להם שעה וחצי של כיף, צחוקים ואסקפיזם".
ואולי, השלב הבא הוא נוכחות של אמני דראג גם במופעי פורים בבתי ספר, שיהיו מהנים הרבה יותר מעוד ממופע חצי אפוי של קוסם מקומי, או תחרות תחפושות בה תנצח הבת של המורה לערבית. לבני נוער בארון תהיה הזדמנות להרגיש שרואים אותם, וכולם יחד יעברו שיעור חשוב בקבלת האחר. כי בסופו של דבר, מאחורי האיפור והתלבושות המוגזמות, מסתתר אדם שרק מעוניין בחופש להיות מי שהוא, בכל שלב של היום, ולא רק בבוהריים.