התיאטרון הישראלי עובר בשנים האחרונות מהפך חשוב והכרחי, עם עלייתן של הצגות רבות אשר חושפות את הקהל לדמויות להט"ביות וגם לסיפורים העוסקים בקהילה הגאה. בעוד שישנם שחקנים ושחקניות, להט"בים וסטרייטים כאחד, שחוששים לקחת על עצמם תפקיד גאה ו"להיתקע בטייפקאסט", השחקן אלעד אטרקצ'י (שאולי מוכר לכם מהסדרה "כפולה"), דווקא קופץ בשמחה על ההזדמנות להנכיח גאווה על הבמה.
"אני יכול להבין למה הרבה שחקנים לא רוצים שישימו אותם בתבנית של תפקידים גאים בלבד", הוא משתף בשיחה עם mako לרגל עליית המחזמר החדש "החבדניקים" בתיאטרון הקאמרי, שם הוא מגלם את דמותה של מלכת דראג בעלת סלון בוטיק לכלות. "בשנה הראשונה של הלימודים המחשבות האלה עברו לי גם בראש והייתי בטוח שאני אצטרך להסתיר את הנטייה המינית שלי, אבל יצא שדווקא שם הרגשתי הכי חופשי ומשוחרר להיות מי שאני באמת".
והתחושה הזאת עזרה לתהליך היציאה שלך מהארון?
"במובן מסוים כן. יצאתי מהארון בפני חברים בגיל 18 וכשסיימתי את לימודי המשחק סיפרתי גם למשפחה. קיבלו אותי הרבה יותר טוב ממה שחשבתי. שמחתי לגלות שהפחד היה רק שלי ופחות קשור למציאות סביבי".
אחרי לא מעט שנים של עשייה, בהן השתתף בהצגות ילדים רבות והפך לשחקן קבוע בקאמרי, החשש שיזכה לגלם רק תפקידים של הומואים כבר לא תופס מקום בחיים שלו. "דמויות, בדיוק כמו אנשים, הן הרבה יותר מורכבות מנטייה מינית", הוא מסביר. "אם אני משחק דמויות גאות באותה הצורה, אז הבעיה היא בגיוון שיש לי להציע בתור שחקן ולא בבחירה של החומרים. מה שחשוב זה שהתפקיד יהיה כתוב טוב, שאני אהנה ממנו. אם הדמות גם גאה על הדרך, אז למה לא? זה פותח עולם רחב ומעניין, לא צריך לצמצם".
ואטרקצ'י באמת לא מצמצם. מאז נכנס לתיאטרון הקאמרי הוא הספיק להיכנס לנעליים של דמויות גאות רבות, בין היתר הייטקיסט שנמצא בהליך פונדקאות, משורר א-בינארי והומו צעיר ונשי שגר בעיירת פיתוח. גם על המסך הוא סיפק מספר דמויות צבעוניות כמו קוקי, הרקדן שליווה את נועה קירל במשך ארבע עונות בסדרת הנוער "כפולה", או עידן, הבסטי של דנה לימוני (רותם סלע) בקומדיה הרומנטית "בלאדי מורי". "יציעו לי לרקוד עם נועה קירל ואני אגיד לא?", הוא אומר בחיוך גדול. "לא היה כיף כזה. נועה ורותם שתיהן פשוט מהממות, מבפנים ומבחוץ. הן מקצועניות ומוכשרות. זכיתי לעבוד איתן".
את דרכו בתיאטרון הקאמרי הוא התחיל בהצגה "רומיאו ואמא", אותה יצרו גור קורן וגלעד קמחי. הוא גילם בה את שטרית, "הומואית צעירה מזרחית", שגר בעיירת הפיתוח תקוות, בה כולם אוהבים ומקבלים אותו כמו שהוא. "הקסם בהצגה הזאת הוא שזה לא אישיו עבור אף אחד שהוא גיי", אטרקצ'י מספר. "באחת הסצנות שטרית נבחן לתפקיד רומיאו והמנחה אומר לו שזה נראה כאילו הוא מזדהה יותר עם הדמות של יוליה. ברגע הזה אני יוצא עליו ואומר 'מה אתה רומז? שאני מבלבל אותך מגדרית? שכל מי שגר בתקוות צריך להיות ערס?' זה רגע חשוב שאני מאוד אוהב בהצגה".
איך הקהל מגיב לדמויות הגאות שאתה מביא?
"בהרגשה שלי הקהל מחבק ולא שופט, וכשיש נושאים שזרים לו הוא מגלה סקרנות. בהצגה 'פיקוח נפש' (מאת תומר רוזנמן ובבימוי הדר גלרון) אני משחק משורר פאנג'נדר שרוצה שיפנו אליו רק בלשון רבים-נקבה. בהתחלה הקהל נורא צוחק מזה שאני מדבר כך, אבל ככל שההצגה מתקדמת אני מרגיש שזה נהיה חסר חשיבות עבורם. אנשים על הקשת הא-בינארית צפו בהצגה וכתבו לי שהם שמחים על הייצוג הזה. דרך הדמות הזאת אני נותן הצצה לעולם שלא מקבל ביטוי, ועוד בתיאטרון רפרטוארי. זה כיף שיש לי הזדמנות להשמיע את הקול הזה".
אבל לא תמיד הכל ורוד על הבמה ואטרקצ'י נזכר איך במהלך ההצגה "תחושת בטן", שכתב עמית גור וביים ניר ארז, הקהל נע באי נוחות אחרי שחלק נשיקה עם השחקן אבישי מרידור, שמגלם את בן זוגו. "ממש שמעתי אנשים נעים באי נוחות ומתלחששים", הוא מספר. "אבל למרות האי-נעימות הזאת, שהרגשנו גם על הבמה, אמרתי לעצמי שזה טוב שאנחנו כאן, עושים את מה שאנחנו עושים. לא תמיד אנחנו מקבלים חיבוק וגם זה בסדר".
"על הבמה אני יכול להיות מי שבא לי"
בסוף השבוע האחרון עלה בתיאטרון הקאמרי מחזמר ישראלי חדש, "החבדניקים", אותו כתב אודי גוטשלק, שביים את ההצגה יחד עם גלעד קמחי. המחזמר עוקב אחרי יהודה וחיים (עופרי ביטרמן ורפאל עבאס), אחים תאומים לא זהים, שמקבלים הזדמנות אחרונה למצוא שידוך בגיל 23 המופלג. השניים מגיעים לראשונה לתל-אביב, שם הם פוגשים שדכנית (אותה מגלמות לסירוגין שתי שחקניות: טלי אורן ושני שאולי) ומסתבכים עם מנשה, ראש משפחת פשע (אותו מגלמים לסירוגין יניב סויסה ושלומי קוריאט).
מי שעושה לתאומים סיור בתל-אביב הליברלית הוא - איך לא - אטרקצ'י, שמגלם את רון, בעל סלון בוטיק לכלות שמשלים הכנסה בתור מלכת דראג. "רון גדול מהחיים ועף על עצמו ועל העיצובים שלו", מספר אטרקצ'י על הדמות החדשה. "הוא פשוט לא דופק חשבון וחי את החלום. הוא עוקצני, אבל הפה שלו הוא רק מגננה. גם אני יכול להיות עוקצני אם אני מרגיש פגוע, אז אני הכי מבין לליבו".
במהלך השיחה שקיימנו איתו לפני מופע הבכורה, אטרקצ'י היה בהתרגשות שיא. "אני יודע שזה נשמע קלישאתי, אבל כמות הכשרון של כל היוצרים במחזמר באמת בלתי נתפסת", הוא אומר. "תזמורת 'המהפכה' שמופיעה איתנו הצטרפה לחזרות ואחרי שסיימתי את השיר שלי בליווי שלהם בכיתי, וזה בכלל שיר מצחיק - אני עושה ניקי מינאז' על הרצפה של הקאמרי 1 עם עקבים של 16 ס"מ. לפעמים אני עדיין צובט את עצמי כדי לראות שכל מה שקורה לי אמיתי. חבר אמר לי 'אני חושב שאתה גוסס והחליטו להגשים לך את כל המשאלות'".
זו הדמות הכי אקצנטרית שלך עד כה. אתה מוכן לזה?
"בשיר שאני שר בהצגה יש לי שורה שאומרת 'תל אביב זה קשת בענן ואתה שחור לבן'. כיף לי להיות הקשת בענן הגדולה והצבעונית הזאת. אני מאוד רוצה לשחק את ההומו הנשי, הם חלק מהקשת שלנו, הם מהממים ומגיעה להם במה. במקרה של רון זה מי שהוא והוא פשוט לא יכול אחרת. הוא פומפוזי, הוא מוגזם והוא נלחם באומץ בשביל אהבה. הוא עורר בי צד שגם מאוד רוצה אהבה. אני מקנא באנשים כאלה. על הבמה אני יכול להיות מי שבא לי בלי להתנצל על זה, בדיוק כמוהו, אבל ביומיום אני יכול להיות מאוד ביקורתי כלפי עצמי".
לרכישת כרטיסים למחזמר "החבדניקים"
