השנה היא 2022 ו"העצמה" כבר נחשבת לדבר הכי סחי בעולם. "גירלבוס" הפכה למילה אירונית, ביונסה מאבדת מהרלוונטיות שלה והיחידות ששרות "המנוני העצמה" הן אגם בוחבוט ואנה זק - וגם השירים שלהן נכתבו במלואם על ידי גברים. אז ברגע שקים פטרס, כוכבת הפופ הטרנסג'נדרית, משיקה EP אלקטרוני מלוכלך בשם "Slut Pop" ("זונת פופ") קשה לקרוא לזה העצמה, לא כי זמרת פופ (ועוד טרנסית) ששרה שירים בוטים היא לא תוצר של המהפכה הפמיניסטית, אלא בגלל שזה לא ההקשר הרלוונטי לבחון דרכו את המוזיקה שלה.
תקציר העניינים, למי שלא בלופ: פטרס בת ה-29 היא זמרת גרמנייה שעברה התאמה מגדרית בגיל 16, מה שהפך אותה בזמנו לאחת הנשים הטרנסיות הצעירות ביותר עד אז שעברו את ההליך. כתבנו עליה לפני שנה וחצי, אז טענו כי העתיד של המוזיקה מצוי באמנים טרנסים, בעיקר בזכות מפיקות פורצות דרך כמו סופי (ז"ל) וארקא (שתיבדל לחיים ארוכים). את פטרס הזכרנו דווקא בתוך דוגמה הפוכה: מוזיקאית טרנסית שעושה מוזיקה מיינסטרימית לגמרי, לא מטעינה את השירים שלה במודעות פוליטית ונותנת לעובדה שהיא מי שהיא לעשות את כל העבודה.
View this post on Instagram
אבל למרות שהמוזיקה של פטרס פופית לחלוטין, היא לא חלק מהקליקה של אריאנה גרנדה וטיילור סוויפט. היא שייכת יותר לסצנה של אמני אנדרגראונד שעושים מוזיקה אלקטרונית בוטה כמו צ׳רלי XCX, סלייטר, דוריאן אלקטרה וקאפקייק, שלא זוכים להצלחה מסחרית בעולם הסטרייטי, אבל נהנים מקהל מעריצים אדוק בקהילה הגאה.
מי שנחשף רק לאחרונה לפטרס ושמע בפעם הראשונה את "זונת פופ", הכולל שבעה שירים המסתכמים בסך הכל ב-15 דקות, יכול להזדעזע, אבל רק בגלל שאין לו מספיק הקשר. נכון, מדובר ביצירה מאוד בוטה עם אריזה פרובוקטיבית, הכוללת כותרות שירים כמו "Treat Me Like a Slut", "Throat Goat" ו-"They Wanna Fuck", בהם מילים קיצוניות עוד יותר, ואפילו האתר של הזמרת עוצב מחדש כך שייראה כמו גרסה ורודה של פורנהאב. אבל מי שרגיל לשמוע מוזיקה בוטה לא יתקל בהרבה חומר שבאמת מצליח להפתיע והדבר היחיד שמתקרב לכך היא השורה "לעשות שורה על הזין שלך", מתוך השיר "XXX".
אבל בקליקה המוזיקלית של פטרס ובפרט קהל המעריצים של כבר רגילים לשמוע שורות כמו "אני מצילה זין, עושה לו החייאה" (קאפקייק, הראפרית שהפכה לתופעת טיקטוק), או "שים אותי בכלוב, אני לא אתלונן, אני אגיד תודה רבה בזמן שאתה מזיין לי את הפנים, במשך מאה ימים, אני אגיד תודה רבה" (דוריאן אלקטרה, שהמוזיקה המטורפת שלו זכתה למאמר שלם ממש כאן).
פטרס עצמה גם סיפרה בראיון ל"פייפר מגזין" ש"אנשים לא לוקחים ברצינות אנשים ונשים בעיקר, ששרים שירים זנותיים או שירים על סקס. הם מתעלמים מהם בטענה שהם לא חשובים. אני חושבת שזה מטומטם. אני לגמרי מאמינה שזה דורש אותה מיומנות כמו לכתוב כל שיר אחר".
מהבחינה הזו, השירים שלה אמנם פופיים, קליטים וכיפיים, אבל לא מספקים מילים מבריקות ומצחיקות כמו להיטים בוטים מוכרים אחרים: "יש לי 3 חורים בשביל הזין שלך, כמו פרעצל" (”CPR" של קאפקייק), או "תביא דלי ומגב בשביל הכוס הרטוב הזה" ("WAP" של קארדי בי ומייגן די סטאליון). מה שדווקא כן יש במוזיקה של פטרס זה פאן - והרבה מאוד ממנו. "Treat Me Like a Slut" הוא אחד השירים הכי מרקידים ששמענו מזה חודשים, ובכלל, האי-פי כולו מתנגן ברצף אחיד של אנרגיה גבוהה אך קלילה, ובניגוד ללא מעט שירים אחרים על סקס (כן, "WAP", אנחנו מדברים עליך) הוא באמת מחרמן.
אבל יחד עם הכיף, הקלילות והחרמנות, ל-EP החדש של פטרס יש גם כמה צדדים אפלים ולא נעימים. המילים אולי מלוכלכות ובוטות, אבל הדבר הכי מלוכלך בו הוא העובדה שהמפיק שחתום עליו הוא ד"ר לוק - אותו מפיק על שהואשם על ידי הזמרת קאשה כי סימם ואנס אותה, מה שהוביל לשמות בולטים ומרכזיים בתעשייה כמו דוג'ה קאט וליידי גאגא לצאת נגדו ולשמור מרחק. יותר מזה, ב-EP החדש של פטרס היא אפילו עשתה משחק מילים עם שמה ליידי גאגא באחד השירים, מה השאיר הרבה מעריצים עם טעם רע גרון, תרתי משמע.
זאת לא הפעם הראשונה שפטרס עובדת עם ד"ר לוק והיא גם התייחסה לכך בעבר. בשנת 2018 היא כתבה בטוויטר "בעוד שהייתי פתוחה וכנה לגבי החוויה החיובית שלי עם ד"ר לוק, זה לא שולל או מקטין את החוויה של אחרים, או רומז שחוויות שונות לא יכולות להתקיים במקביל". בראיון לבאזפיד בשנה שעברה היא הגיבה בצורה מתנערת מאחריות: "אני מרגישה שהרבה מזה מושלך עליי. הרבה אנשים אוהבים להאשים נשים. אני חושבת שלפעמים שופטים אותי לפי סטנדרטים שונים מאמנים אחרים".
קולות אחרים העלו תהיות האם היצירה החדשה של פטרס בכלל עושה שירות טוב לקהילה הטרנסית: נשים טרנסיות גם ככה לא נלקחות ברצינות ופעמים רבות נתפסות כאובייקט, שבמקרה הטוב הוא מיני ולא מעבר, והאי-פי הזה עוסק כולו בסקס ומין קשוח למדי ("תתייחס אליי כמו שרמוטה, אני כלבה מלוכלכת שאוהבת להזדיין"). וכמובן, איך אפשר בלי טענות על העתקה - מילים, מוזיקה ואווירה שמזכירות מאוד את איישה ארוטיקה, מפיקה שידועה בזכות העבודה שלה עם סלייטר, זמרת אחרת שמגדירה מחדש את גבולות הבוטות, ובזכות הרבה מאוד חומרי סולו שנשמעים דומים מדי לאי-פי החדש של פטרס.
אבל אם לומר את האמת, כל זה נשמע כמו הרבה יותר מדי מחשבה להקדיש לאוסף שירים קצרים שבסך הכל רוצים להיות קלילים, מקפיצים, כיפיים ומחרמנים - ולא יותר מזה. למה קים פטרס הוציאה אלבום בשם "זונת פופ"? כי היא יכולה, ורק עצם העובדה שהיא יכולה נושאת בתוכה משמעות חברתית ופוליטית, אבל זה לא אומר שצריך לכפות אותה על השירים עצמם. אז בוולנטיין הזה אתם מוזמנים להקשיב לטיילור סוויפט אם אתם במצב רוח רגשני ומאוהב - ואם אתם סתם חרמנים, קים פטרס כאן בשבילכם.