דרשה יותר משיחה טלפונית אחת כדי לגרום למאי סייג, צעירה בת 24 שעשתה בעשר שנות קריירה מה שאנחנו לא עשינו בחיים שלמים, להתראיין. היא אומנם מתחזקת פרסונה של אושייה כבר עשור, אך נדמה שמדובר במישהי דווקא ביישנית.
כך, במפתיע, בתחילת השיחה היא משחררת צחוק עצבני קל ומבקשת לנהוג במקביל,כדי להפיג את המבוכה - לא משהו שהיינו מצפים מקומיקאית מצליחה, שחקנית, יוצרת קולנוע ותסריטאית, שהיא גם אחת ממנהלות העמוד "סטטוסים מצייצים" ומתחזקת פרופיל אינסטגרם עם כ-11 אלף עוקבים.
הקומיקאית הצעירה, שבימים אלו מצטלמת לסרט ומנפצת על הבמה בכל פעם מחדש את הארון באמצעות מערכונים קורעים, שבהם היא מספרת בהומור על הבית העיראקי הקולני והשמח לאם חד-הורית שממנו באה בראשון לציון, ובו היא חיה יחד עם סבתא שלה ושני אחיה (הגדול והקטן).
"אני מקווה שאמא שלי לא תקרא את זה, אבל חשוב לי לעשות את הראיון הזה - זה נושא שאני אומנם לא שלמה איתו עד הסוף, אבל אני מדברת על זה בהופעה שלי, אז יאללה נעשה את הצעד", היא אומרת בשיחה עם mako ולוקחת אוויר לפני החשיפה: "יצאתי מהארון בפני המשפחה, אבל אני עוד לא כל כך מדברת על זה בפרהסיה".
ראיונות בתקשורת לא זרים לסייג. על פי עמוד הוויקיפדיה שלה, היא הגישה פינות בתוכניות ב"כאן חינוכית" והשתתפה ב"דוקותיים". בנוסף היא ביצעה הופעות אורח בתוכניות הקומדיה המובילות בישראל, כמו "קופה ראשית", "המרדף" ו"גב האומה".עם זאת, זו הפעם הראשונה שהיא נחשפת בראיון על הנושא הביסקסואלי.
את דרכה בעולם הבמה החלה סייג כתרפיה. "באתי מבית קצת בעייתי", היא אומרת בהתייחסה לעובדה שאמה היא אם חד-הורית והמשפחה חיה עם סבתה. היא ממשיכה ומספרת איך בתיכון הייתה ילדה שקטה ומופנמת, כזו שכותבת שירים, שומעת איימי ויינהאוס ומחפשת להתנתק, אף פעם לא המצחיקנית או המקובלת של השכבה. "האומנות שלי - הכתיבה, המשחק וגם הסטנד-אפ לימים, גרמו לי לבטא את עצמי, בניגוד למקומות שלא יכולתי, כמו בבית או בבית הספר. הייתי מאוד לא-מקובלת, אבל על הבמה כולם צחקו ממני, אז זו הייתה חוויה מרפאת".
המניע הזה בעצם התפתח אצל סייג למעין צורך נפשי וגרם לכך שעל כל במה שהיו מוכנים שהיא תעלה עליה, כך היה. "אני מניחה שהרבה אומנים לוקים בצורך הזה – שיראו אותך, שיקשיבו לך, שישמעו את מה שיש לך להגיד, כי לא היה לך את זה בהכרח בבית".
אז איך הניגוד הזה בין הילדה השקטה שאת לפרסונה הבימתית שלך מתקיים?
"פעם מישהו נפרד ממני כי הוא אמר שאני לא מדברת בחיים האמיתיים כמו על הבמה. אמר לי פעם סטנדאפיסט מצליח שאומן אמיתי זה מי שלוקח את הטרגדיה האישית והופך אותה לקומדיה: בית מפורק, הומופוביה מופנמת, הפרעות אכילה - אני הופכת את זה לאומנות ועוזרת לאחרים להירפא מזה כמוני".
מהארון הביסקסואלי יצאה סייג בפני המשפחה לפני 3 שנים, בגיל 21, אך מאז השתדלה להצניע זאת, חוץ מאשר בהופעות, שם היא מספרת בפתיחות על בנות זוג שהיו לה והמפגש עם המשפחה. היא אומרת שבמשפחה מזרחית עם הרבה צרחות - אין באמת סודות. "אני לא כל כך טובה בלהסתיר דברים שאני מרגישה, אני חסרת טאקט לגמרי, אז רואים עלי הכל, אבל לא דיברתי על זה כי לא רציתי לצער. הרבה אנשים כשהם יוצאים מהארון הם פתאום נפתחים, ואני דווקא נסגרתי, בגלל זה חששתי מהראיון הזה".
מה בכל זאת גרם לך לרצות להיחשף?
"הגעתי לשלב בחיים שאני רוצה יותר מעצמי. אני לא רוצה חיים של פחד. אני כותבת ויוצרת, איזה אדם אני רוצה להיות? יוצרת חלק מהעולם, אבל מסתירה חלק ענק ממי שהיא? אני מאמינה שיש חשיבות גדולה בלתת משהו מעצמך".
"אני לא יכולה לחנך אנשים - אני יכולה להיות שלמה עם עצמי"
למרות שאפשר לחשוב אחרת, סייג מספרת כי ההומופוביה שהכי הפריעה לה בקריירה הייתה דווקא הומופוביה עצמית. "זה פשוט היה לי בתוך הראש ולא בהכרח קשור למציאות", היא מספרת. "באחת ההופעות במסגרת הסט שלי סיפרתי משהו על הביסקסואליות שלי, ושמעתי פתאום מהקהל מישהי צועקת 'איכס!'. ממש נכנסתי לחרדה ואכלתי סרטים, עד שאחד הקולגות שלי אמר לי שזה בכלל לא קשור אלי אלא למשהו שקרה לה בשולחן. המוח שלי פירש את זה כאילו זה קשור אלי, לקחתי את זה קשה".
איזו עצה הייתה נותנת לקומיקאית לסבית צעירה?
"אפשר שיתנו לי עצה? אני גם צריכה אחת. אני אתן עצה לעצמי העתידית: תרגישי טוב את עם עצמך קודם כל, והעולם יתיישר. הרי אני לא אחנך אף אחד ולא אגרום עכשיו לאנשים להעריץ את הקהילה הגאה, אבל מה שמרגישים בפנים זה משמעותי, וזה מה שעושה את ההבדל".
על המיעוט של נשים בתחום הסטנד-אפ היא אומרת שלדעתה זה קשור לתחושה הפנימית. "את יכולה להגיד לעצמך שזה תחום של גברים וזה קשה, או שאת יכולה להיות מצחיקה", היא קובעת. "תהיי מצחיקה וטובה והכל יהיה בסדר. האם חוויתי אפליה בגלל שאני אישה? להפך - זה רק קידם אותי יותר בתחום. אני מאמינה שאם אני טובה או מצחיקה זה מה שקובע, בין אם אני אישה, מזרחית סורית, או נהג אוטובוס".
סייג מזכירה בשיחה שהתפקיד שלה בצבא היה "סטנדאפיסטית צבאית". למעשה, היא המציאה את התפקיד לאחר שהחלה בכלל כמדריכת אב"כ, אך כיום משרתת במילואים כאשר היא מצחיקה את קהל הלוחמים - אומנות של ריפוי לכל דבר ועניין. "הומור מגיע ממקום לא צפוי. הוא דבר מפתיע", היא אומרת. "פאנץ' זו סטירה שבאה בהפתעה, ולכן זה לא משהו שאפשר לתכנן אותו זו שליחות להצחיק אחרי 7 באוקטובר, בוודאי בצורה מכובדת".
קרה לך שהקהל היה צרצרים?
"לא חסר לי מקרים קשים. אני יכולה לספר שעתיים על כאלה, אבל יש מקרה שהפך ויראלי שבו אני מדברת בהופעה על זה שיש לי אף גדול. השעה הייתה 2 בלילה, ואיזה שיכור מהקהל שקצת הרשה לעצמו יותר מדי פתאום צעק 'את חייבת ניתוח אף!'. רואים אותי לרגע נפגעת, אבל מיד עניתי ש'אני מניחה בהחלט שהוא יותר גדול מהבולבול שלך'. מקרים כאלה יש המון, אבל צריך לדעת להתמודד איתם".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
סייג משתפת במקרה נוסף, שבו הופיעה מול קהל לוחמים. "הנתונים לא טובים: אני, בשטח פתוח, על-האש שעשו ללוחמים. אף אחד לא ידע בכלל שהולך להיות סטנד-אפ. בנוסף, הם אחרי תרגיל ורעבים, וכל האוכל על השולחנות מאחוריי, אבל המפקדים שלהם אומרים 'תקשיבו להופעה ואז תאכלו'. הם הביטו בי כאילו אני שווארמה. בשלב מסוים פשוט שאלתי אותם אם הם רוצים ללכת לאכול, וכולם קמו בלי יוצא מן הכלל. אז כן, יש חוויות מצלקות".
תגובות