הקומדיה הרומנטית הגאה "אין גברים כאלה" יצאה היום לאקרנים בישראל, והיא אמורה, לכאורה, להיות מאורע היסטורי, משום שזו הפעם הראשונה בה אולפן הוליוודי גדול משחרר לבתי הקולנוע קומדיה רומנטית על זוג הומואים. עד כה, קומדיות רומנטיות גאות יצאו לשרתי הסטרימינג למיניהם, בעוד שהאולפנים ההוליוודים העזו לצאת רק עם סרטי דרמה גאים קשוחים. 

הרבה היה תלוי בפרויקט הזה, אותו הוביל השחקן הראשי והתסריטאי בילי אייכנר. לכן, כשהסרט עלה לאקרנים בשבוע שעבר והרוויח רק ארבעה מיליון דולרים, התחושה הייתה שמדובר בכישלון. אלו לא סכומים ששובר קופות אמיתי עושה, והציפייה הייתה ש"אין גברים כאלה" ישבור קופות, כי עברו הימים בהם הצופה הסטרייט הממוצע נרתע מגברים מתנשקים. מה, לא? 

אייכנר הוא דמות בולטת ומוכרת בתרבות האמריקאית. הוא הוביל את השעשועון הקומי "בילי ברחוב" במשך חמש עונות, התארח בסדרות ובסרטים רבים, ומיצב בעיני הציבור האמריקאי את הפרסונה הציבורית שלו: גיי ממורמר, מצחיק ודעתן שלא מהסס לומר בקול רם ובמעט מאוד נימוס את מה שהוא חושב. זה גם מה שהוא עשה, עם הכישלון היחסי של הסרט, שמספר את סיפור אהבתם של בובי האינטלקטואל (בגילומו של אייכנר עצמו) ואהרון החתיך. "הקהל צחק מהרגע הראשון ועד האחרון, הריעו בסוף, וחלק גם מחה דמעה ביציאה מהאולם", כתב אייכנר בציוץ ארוך בטוויטר. "אני מאוד גאה בסרט הזה". 

בהמשך הציוץ, אייכנר הזכיר את הביקורות המצוינות שהסרט זכה להן, את הדירוג הגבוה שקיבל מהקהל ב"רוטן טומטו", ואת העובדה שרשת בתי קולנוע אחת כמעט סירבה להקרין את הטריילרים לסרט בגלל התוכן הגאה הבולט שבו. "למרות הביקורות הטובות, סטרייטים - בעיקר בחלקים מסוימים במדינה - פשוט לא באו לראות את 'אין גברים כאלה'. זה מאכזב, אבל זה מה שזה. כל מי שאינו ווירדו הומופוב - לכו לראות את 'אין גברים כאלה', הערב!".

אייכנר ולי חשב שהוא מרים לסרט, אבל הציוץ דווקא הניב תוצאה הפוכה לחלוטין. "אם אתה צריך להעליב את הקהל שלך כדי שהוא יראה את הסרט שלך, כנראה שלא מדובר בסרט טוב במיוחד", ענה לו אחד הצייצנים. "תנו לי את הכסף שלכם או שאתם הומופובים", פירש מגיב אחר את דבריו. 

גם מחוץ לאותו ציוץ בעייתי, רבים החלו להצטרף לביזוי הקולקטיבי של אייכנר; אולי מדובר בשחקן ותסריטאי שאמריקאים רבים מכירים, אבל זה לא אומר שהם אוהבים אותו במיוחד. "כולם אומרים שהסרט נכשל בגלל הומופוביה, אבל זה בגלל שאף אחד לא אוהב את בילי אייכנר", מגיבה עוקצנית אחת כתבה, ואחרת הוסיפה עוד קיסם למדורה: "בילי אייכנר חושב שאמריקה לא רוצה לראות גברים הומואים מוצאים אהבה, כשלמעשה אמריקה לא רוצה לראות את בילי אייכנר מוצא אהבה".

בילי אייכנר, "אין גברים כאלה" (צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט, יחסי ציבור)
בילי אייכנר, "אין גברים כאלה" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט, יחסי ציבור

ייתכן והסיבה לכישלון הסרט היא אכן הומופוביה, ויכול להיות שהבעיה דווקא נעוצה בתזמון: בארה"ב, "אין גברים כאלה" יצא בתחילת אוקטובר, חודש שדווקא מוקדש בעיקר לסרטי אימה ברוח ליל כל הקדושים, ואכן, סרט האימה "סמייל" תפס את המקום הראשון בטבלת שוברי הקופות באותו השבוע. בנוסף, השיווק של הסרט הבהיר ש"אין גברים כאלה" הוא הישג היסטורי לקהילת הלהט"ב, ולא התעכב על כך שמדובר, בסופו של דבר, בסרט מאוד מצחיק. 

סרטים (שאינם קומיים) על להט"ב כבר ידעו הצלחה קופתית מהי: "כלוב העליזים" הכניס בארצות הברית לבדה 124 מיליון דולרים ו"הר ברוקבק" הכניס 178 מיליון דולרים ברחבי העולם. הסבר אחר לכישלון של "אין גברים כאלה" (לעומת ההצלחה של השניים הנ"ל) היא הכוכבים: הית' לדג'ר, ג'ייק ג'ילנהול, רובין וויליאמס – כולם כוכבים שהקהל האמריקאי שמח לראות על המסך הגדול. בילי אייכנר, כפי שהציוצים הארסיים מדגימים, אינו כוכב אהוב על ידי כל, אלא שחקן ויוצר נישתי שמעורר לא מעט אנטגוניזם בקרב מי שכן מכירים אותו. השחקן לוק מקפרליין, שמגלם את מושא אהבתו של אייכנר בסרט, הוא שחקן חתיך שיכול למשוך קהל, אך הוא אינו מוכר לכולם. 

השחקן גיא ברנום, שמופיע בסרט בתפקיד קטן, נחלץ להגנתו של אייכנר וסיפר שהיוצר קיבל צ'ק פתוח ממפיק הסרט, ג'אד אפטאו (אחד השמות החשובים בקומדיה האמריקאית בשני העשורים האחרונים), והיה יכול ללהק כל שחקן מוכר ואהוב לככב לצידו, כמו כריס אוונס. אבל אייכנר, מצדו, העדיף שהסרט החלוצי שלו יהיה מלא בשחקנים להט"ביים מוצהרים וגאים, כמו מקפרלן.

קומדיות רומנטיות הן כבר שנים לא החומר שממנו עשויים שוברי קופות, וקולנוע גאה נוטה להיות נישתי במקרה הטוב. היו תקלות בשיווק של "אין גברים כאלה", שניסה לפנות גם לקהל הטרוסקסואלי וגם להבהיר לקהל הגאה שמדובר באבן דרך בייצוג הקולנועי של הקהילה. זה לא מונע ממנו להיות אחד הסרטים הכי מצחיקים של השנה, וקומדיה רומנטית מתוקה ומרגשת.