בואו נדבר שניה על טלוויזיה. טלוויזיה זה חשוב, כולם רואים טלוויזיה. זה משהו שאנחנו מזמינים לתוך הבית שלנו, לתוך הסלון שלנו, ולתוך המחשבים שלנו. טלוויזיה משפיעה על איך שאנחנו חושבים, איך שאנחנו צוחקים, בוכים ומדברים. בגלל כל הדברים האלה, בגלל שסדרות טלוויזיה נוכחות בחיינו כל הזמן בין אם אנחנו צופים בהן או שמישהו חופר עליהן בסטטוס בפייסבוק, לטלוויזיה יש אחריות. וכשבטלוויזיה מראים לנו באופן קונסיסטנטי קלישאות פוגעניות כלפי פלחי אוכלוסיה מסוימים, זה יכול לעשות נזק אמיתי.
אז לא ברור איך, אבל הקלישאה המייגעת ביותר בעולם הדמויות הלסביות בטלוויזיה – קלישאת הלסביות המתות, שזכתה לכינוי Bury Your Gays, מסרבת למות בעצמה, לצערנו. למעשה, עם הפופולריזציה של הריגת דמויות בטלוויזיה לצרכים דרמטיים תודות לסדרות כמו משחקי הכס, המצב רק הולך ונעשה גרוע יותר. אבל על מה אני מדברת בכלל? דמויות מכל הנטיות והמגדרים מתות כל הזמן בטלוויזיה, למה נראה לי שללסביות מגיע יחס מיוחד?
המצב משתפר, וזה עושה אותו גרוע יותר
טוב, הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה. אפילו לא הייתי צריכה לחפש עמוק מדי כדי למצוא אותה. לסביות טובות וממורמרות ממני כבר הרכיבו רשימה של כמעט 150 דמויות טלוויזיוניות לסביות וביסקסואליות, שמצאו את מותן לאורך השנים. מ"באפי" ועד "בית הקלפים"; מסרטן, כדורים תועים, פצצות, שריפות, תאונות דרכים, ליקוק מעטפות רעילות, תליה, עריפת ראשים וכמובן התאבדות (הרי הן לא מסוגלות להתמודד עם מר גורלן על כך שהן לסביות). יוצרי טלוויזיה הצליחו למצוא כל דרך אפשרית למנוע מהדמויות הלסביות שלהם לקבל סוף שמח וכשאני אומרת סוף שמח אני מתכוונת ללהישאר בחיים. כמות בלתי פרופורציונלית של נשים שאינן סטרייטיות נוטות למות בסדרות טלוויזיה יותר משהן נוטות להופיע מעבר לשני פרקים. בהתחשב בכך שעד לפני שלוש שנים היה אפשר לספור את כלל הנשים הלסביות בטלוויזיה על פחות מיד אחת, המספרים האלו פשוט מדהימים.
בשבועיים האחרונים מתרחשת סערה באינטרנט סביב הנושא, אחרי שנהרגה דמות לסבית אחת יותר מדי, לסבית בעלת בסיס מעריצות חסר רסן, שסוף סוף מתחילות להילחם חזרה ביחס הנצלני והמזלזל של יוצר הסדרה. מדובר בסדרת הלהיט לנוער The 100, למי שרוצה לחפש (ולא חושש מספוילרים). לאחר המוות, הרייטינג של הסדרה צנח, השחקנים והכותבים איבדו אינספור עוקבים בטוויטר, ורשת השידור נמצאת תחת מתקפה.
ונכון אמרתי שהמצב נעשה גרוע יותר? אז זה דווקא בגלל שנראה לנו שהוא מתחיל להשתפר. בשנים האחרונות יש עליה חדה במספר הדמויות הלהט״ביות בסדרות, ואלה גם דמויות מורכבות ומעניינות יותר. אם עד עכשיו לסביות היו דמויות שוליות שהיו מגיעות לפרק וחצי כדי לפתות איזו סטרייטית, כדי להתוודות שאבא שלהן אנס אותן או כדי לנסות למצוא תרומת זרע, אז היום יש לנו דמויות ראשיות, שחשובות לעלילה וחשובות לסדרה. אלה דמויות שמתפתחת סביבן תרבות הערצה מטורפת, שנערות ונשים שואבות מהן השראה ומרגישות איתן הזדהות עמוקה שרק לעיתים נדירות מזדמן להן לחוות. וסוף סוף נראה שיוצרים וכותבים לוקחים אחריות על הצורה שבה מיעוטים, שסובלים מאינספור גילויי אלימות בחיי היום-יום שלהם, מיוצגים בפורמט הבידורי הפופולרי ביותר.
אבל נראה שכבר כל כך התרגלנו לראות נשים, ונשים לסביות בפרט, כקורבנות, שאיכשהו נראה שהן תמיד הראשונות למות כשמחליטים שצריך קצת דרמה בסדרה. כי בכל זאת, הן בתחתית הסדר החברתי. הרי אי אפשר להרוג את הגבר הראשי, או את בת הזוג שלו. ומה, נגיד, יסחט הכי הרבה דמעות? הלסביות! כולם ממש אוהבים את הלסביות!
אז לא רק שממשיכים להרוג לסביות בטלוויזיה, הורגים עכשיו לסביות שהיו חשובות לנו יותר מאי פעם. דמויות שפותחו במשך עונות שלמות נהרגות בשניה רק כדי לקדם את המסע הרגשי של חבריהן הסטרייטים למסך.
ומעבר לכך, היוצרים והכותבים של הסדרות הקטלניות האלו מנצלים את הקהל הלהט״בי שלהם לקידום ברשתות החברתיות, שכן מדובר בקהל מעריצים אדוק ותומך. אבל היוצרים האלה מסרבים להכיר בעוול שהם גורמים לו כשהם מחסלים דמות אהובה, שנתנה לנשים לסביות וביסקסואליות תחושה של קיימות ושייכות בעולם ההומופובי-ברובו שאנחנו חיות בו. יוצרי סדרות מנופפים ומשוויצים בדמויות הלסביות שלהם כדי למשוך קהל ולייצר באזז, ואז פשוט משליכים אותן הצידה, יחד עם התקוות והחלומות שלנו.
לסביות הן טרגדיה שמחכה לקרות
אבל בסדר, לא כל החיים זה טלוויזיה. אפשר לחשוב שהרגו את אבא שלי, נכון? טוב, מעבר לעובדה שהורגים לי דמויות שאני אוהבת, ומעבר לעובדה שאני באופן נצחי חוששת לחייה של כל דמות של אישה שמפתחת עניין רומנטי באישה אחרת, כמו שאמרתי כבר - נעשה כאן נזק אמיתי. לסדרות טלוויזיה יש יכולת יוצאת דופן לעצב דעה ולשקף קיום, להראות לנו חוויות שלא חשבנו או לא ידענו שנתחבר אליהן.
והשורה התחתונה של כל מקרי המוות האלו היא שנשים, ובמיוחד נשים לא-סטרייטיות, הן פחות חשובות. אפשר לוותר עליהן. הסדרה תמשיך בלעדיהן, וכך גם החיים עצמם. לחיים שלהן יש ערך נמוך יותר, והתרומה הגדולה ביותר שלהן לעולם הזה היא לגרום לסטרייטים וסטרייטיות להצטער עליהן. לסביות הן פשוט טרגדיה שמחכה לקרות, ובואו נראה איך זה משפיע על כל מי שסביבן במקום לראות ולהבין את החוויות הייחודיות שמלוות אותן במהלך חייהן. נשים לסביות סובלות ממספיק קשיים ואפליה והטרדה ומכשולים בחיים, שהדבר האחרון שהן צריכות זה סיפורים שיראו להן שוב ושוב שהעולם יביס אותן. סיפורים שמראים להן שחוץ מלמות האופציות היחידות שלהן בחיים זה להתאבל על בת זוגתך שכמובן מתה, להיות מאוהבת במישהי שלא רוצה אותך חזרה, או לחפש תרומת זרע לשארית חייך הבוגרים.
זו לא רק כתיבה עצלנית וחוסר הבנה מוחלט של חוויה אנושית של קבוצת אוכלוסיה שלמה, זו פגיעה אנושה בצורה שבה העולם מתייחס ללסביות ולאיך שלסביות מתייחסות לעצמן. אם כמעט לא מראים דמויות שמשקפות את הקיום שלך בטלוויזיה, ואם כן אז כנראה שהן ימותו עד תום העונה, איזה סיכוי כבר יש לך להתקיים בכבוד בעולם האמיתי? אפילו בעולמות מומצאים אנחנו לא שוות ערך לגברים סטרייטים, נשים סטרייטיות וגברים הומואים.
וזה נמאס. לכולנו. כי מגיע לנו יותר. מגיעים לנו סיפורים מעצימים ומחזקים, רגישים ומורכבים. מגיעים לנו סיפורים שהם לא רק על יציאה מהארון ולא רק קשיים וטראומות וטרגדיות, ומגיע לנו שלא ינצלו נראות לסבית כדי לחרמן את הצופים בזמן שמודדים את הרייטינג ואז להיפטר מאיתנו. מגיע לנו להיות בעלות ערך, מגיע לנו להיות שוות ערך.
