בין חזרות לסיבוב ההופעות הקרוב שלה בארצות הברית, לבין ספיישלים קומיים ברשתות בינלאומיות כמו דיסני+, הצלחנו לתפוס את הקומיקאית האמריקאית-יהודייה ג'סיקה קירסון לשיחת וידאו בזמן שהיא נוהגת בדרך לעוד הפקה היסטרית "בקומדיה אתה חייב להיות אהוב", היא פוסקת עוד לפני שהתחלנו את השיחה. "אני מאמינה גדולה בחופש הביטוי, אבל אני לא מקשיבה למה שאנשים אומרים לי".
אחרי כמעט שלושה עשורים של יצירה קומית, קירסון חווה רק עכשיו הצלחה מטאורית, באמצע שנות ה-50 לחייה. אם הייתה גבר, היא אומרת, ההצלחה הייתה מגיעה הרבה לפני כן. "קומיקאים בתעשייה לא תופסים אותי בתור קומיקאית אישה כי אני עולה לבמה בביטחון של חייל", היא אומרת. "בשנייה שמראים פחד על הבמה הסיפור נגמר – זה הכל באיך שאת מציגה את עצמך".
קירסון יודעת על מה היא מדברת, כאחת שלימדה קומדיה שנים (בין היתר את איימי שומר), והיא מגלה לנו שחצי מהעבודה בקומדיה, אם לא יותר, זה להיות אהובה על ידי הקהל. "הבדיחות שלך יכולות להיות נפלאות אבל אם את לא חביבה על הבמה… את אשת מכירות – את מוכרת את הבדיחות שלך על הבמה". אל תטעו, חלקים מהמופע של קירסון מתבססים על אילתורים ו"ירידות" על הקהל, אבל לדבריה "זה קו דק מאוד". "הרבה קומיקאים רוצים דווקא להיות פוגעניים ולהעליב. להיות כזה 'פאק יו', רק בגלל שהם לא התמודדו עם העניינים שלהם".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
היו אנשים שנפגעו ממך בצורה קיצונית?
"בוודאי. היו זמנים שצחקתי על עצמי, ולסביות ותיקות כאן בארצות הברית נעלבו. אני צוחקת על עצמי, זה הומור עצמי. אנשים שלוקחים את זה אישית זה רק בגלל האישיוז של עצמם. הדור החדש של הלסביות הרבה יותר זורם ונוח, אבל זה רק הגיוני כי הדור הוותיק של הלסביות עבר גיהנום. כשאני יצאתי מהארון אסור היה אפילו ללכת יד ביד".
ואם כבר קומיקאים וקהל שנפגע, אי אפשר שלא לדבר על דייב שאפל, אותו היא מעריכה אך מודה שהיא לא מסוגלת לצפות לצפות בספיישלים שלו מרוב זעם. עם זאת, היא חושפת עובדה אולי לא מפתיעה: בקומדיה בסדר גודל כזה קשה מאוד להיות מובטל - ככל שיותר ינסו לבטל את שאפל כך הוא יקבל יותר ספיישלים. כשהתרעומת שווה עשרות מיליוני דולרים, אין סיבה לעצור שם, וזו גם הסיבה שהיא מתנגדת לתרבות הביטול. "לתרבות הביטול גם יש גבול – קשה לבטל מובילי דעת קהל עם מיליוני עוקבים".
ל-7 באוקטובר הייתה השפעה עלייך בהקשר דומה?
"זה מעצבן אותי נורא ואני נגעלת מהקהילה שלי. אני מאוכזבת ופגועה, לא יודעת איך להתמודד עם זה – עמדתי לצד האנשים האלה כל השנים, בראיונות, על הבמה - והרבה מהם, לא כולם, הפנו אלי את גבם – אלי! לסבית יהודייה! הם כל כך טיפשים ובורים, ואני מרגישה שהרבה מהם פשוט בודדים ורוצים להיות חלק ממשהו".
הנושא בוער בעצמותיה והכעס על הקהילה הקווירית על הפניית הגב אל מול זוועות אוקטובר ניכר. קירסון מוסיפה שהיא לא מרגישה שייכת יותר באף קהילה ומספרת כי סיבוב ההופעות הקרוב שלה הוא הראשון שהיא עורכת מאז תחילת המלחמה, אחרי בריונות רבה שספג ברשת. "תוקפים אותי אונליין כל יום. אפילו אם אני עושה בדיחה על היהדות שלי ולא אומרת כלום על אוקטובר, אני עדיין מקבלת תגובות נאצה שאני ציונית תומכת ברצח עם ורוצחת. זה ממש קיצוני", היא אומרת במלוא הרצינות האפשרית וארשת פניה מתקדרת. "אם יש דבר אחד שאוקטובר עשה לי זה רק להפוך אותי לפי 100 יותר ציונית וגאה ביהדות שלי".
התמיכה של קירסון כל כך בלתי מסוייגת, שהיא אומרת שלא תהיה מסוגלת לנהל מערכת יחסים עם מישהו שלא תומך בישראל. למוחים נגדה היא מתייחסת בתור אנשים בורים שיש לחנך, אין לה שום בעיה לצחוק על אנטישמיות והיא אפילו מודה שהיא חוששת מעוצמות הזעם שלה בנושא. "אם אנשים מנסים להתווכח איתי בנושא אני כל כך זועמת שאני מפחדת שאכנס לכלא או בית החולים".
בלי פוליטיקה
גם שנת הבחירות בארצות הברית היא נושא חם וקשה שלא להתייחס לפיל כתום השיער שבחדר, אבל קירסון אומרת שהיא מעדיפה שלא לדבר על פוליטיקה במופע כי מדובר בנושא מפלג. היא מודעת לכך שבישראל אוהדים את טראמפ וחוששים מקדנציה דמוקרטית נוספת, אבל לדעתה טראמפ הוא הרסני ולא בטוח שיגן על ישראל כמו שכולם מניחים.
"זה נושא מתוח ולכן על הבמה אני לא אדבר על זה, אבל אני מתעבת את טראמפ", היא מודה. "אני חושבת שהוא חולה באמת, לא בקטע מצחיק – מחלת נפש אמיתית. הוא הפך את זה לבסדר לירוק שנאה, ויחד עם זאת, אחרי 7 באוקטובר עלו בי חששות גדולים לגבי המדיניות האמריקאית. אני יודעת שלא משנה מה יקרה – ארצות הברית תמיד תתמוך בישראל – לא משנה מי בשלטון".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
קירסון שמחה שקמלה נשואה ליהודי תומך ישראל והיא לא מודאגת מתמיכתה בנו, אבל היא דואגת מדברים אחרים. "ה-WOKE", היא עונה בצירוף גלגול עיניים עסיסי. "לאנשים צריכה להיות הזכות למחות אבל מה שקורה כרגע - האלימות והוונדליזם - זאת בעיה גדולה. אני מרגישה שאני באמצע המון נושאים, כמו כלכלה והגירה, אבל הזווית הישראלית הכי חשובה לי כרגע".
הממשל האמריקאי מאיים לעצור משלוחי נשק לישראל.
"הם חייבים להגיד את זה כי זו פוליטיקה והם רוצים להיבחר שוב. הם רוצים להביא את הצעירים הליברלים שמוחים, אלה שלא התכוונו להצביע, והרבה מהם יצביעו בשבילה. אני מאמינה לגמרי בקמלה והיא חושבת שהיא תהיה ידידת ישראל. אני מנסה למה ישראלים ויהודים היו רוצים להצביע לטראמפ, אבל אני לא מסוגלת".
קירסון מתארת בערגה איך נסעה להופיע בפני נפגעי טרור מטעם פרויקט של ג'רי סיינפלד ואומרת שאם הייתה יכולה - הייתה עוברת לגור בתל אביב. "הייתי בישראל ביולי בשנה שעברה, ראיתי את ההפגנות ואמרתי אולי זה ישפיע – זה המוני אנשים! אבל באוקטובר פשוט אמרתי 'תעשו מה שצריך'. אם זה היה קורה כאן היינו מוחקים את המדינה הזאת מהמפה. אני מניו ג'רזי, אם מישהו היה עושה את זה לניו ג'רזי אני אומרת לך כבר עכשיו – המדינה הזאת לא הייתה קיימת יותר".
כשקולה מעט רועד, קירסון מזכירה את החטופים. "הם צריכים להיות בבית – וזו בדיוק הבעיה – אני לא חושבת שזה בראש מעייניה של הממשלה. ביבי לא יעזוב מעצמו ולא יתפטר. זה מאוד מעציב אותי כי אני מנסה למצוא תקווה בכל זה. יש לי חברים קרובים שם וזה קורע לי את הלב כשאני רואה משפחות של חטופים מקבלות מכות מהמשטרה. זה כמו סרט אימה – לראות את זה ולא להגיד כלום מאוד קשה לי".
"כשסיפרתי לאמא היא אמרה שהיא יודעת"
במקור מניו ג'רזי, קירסון גדלה בבית יהודי-רפורמי עם אמא פסיכותרפיסטית, וחלק לא מבוטל מהמופע שלה עוסק בחוויה של לגדול עם אמא יהודייה ומטפלת. אחיה החורג הוא השחקן והבמאי זאקרי בראף (ד"ר ג'ון דיראון מ"סקראבס"), ויש לה עוד אחות אחות גדולה ועוד חצי אחות מאותו אבא ואמא אחרת.
מאז ומעולם קירסון הייתה מה שכינו "טום בוי" וזאת לא הייתה הפתעה כשיצאה לקראת סוף הלימודים בקולג' בסוף שנות ה-90. "הצטרפתי בקולג' לאחוות הסטודנטיות היהודיות וחייתי במעונות עם עוד 40 בנות. בשנה האחרונה הגיעה איזו צעירה משנה א' שסובבה לי את הראש, אבל בכלל לא ידעתי אז שאני לסבית והמתח רק נבנה ביננו במשך כחצי שנה", היא נזכרת.
"פעם יצאנו לחופשה בבית של אמא שלי בחגים וכמו בסרט פורנו סוג ז' שתינו ועישנו באותו הערב ואז התחלנו להתאבק ואז התנשקנו. היינו שנתיים בסוד ואז יצאתי מהארון ונפרדנו אחרי חמש שנים", היא ממשיכה. "היה מאוד קשה לשמור את זה בסוד, אבל כשסיפרתי לאמא היא פשוט אמרה לי שזה ברור והיא יודעת לפי איך שאני בוכה בכל פעם שהחברה הזאת שלי הולכת".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
את הקריירה המשגשגת שלה בישלה קירסון בבישול ארוך. היא החלה לעסוק בתחום בגיל 29, בזכות סבתא שלה. קירסון למדה תחילה עבודה סוציאלית במכללה יוקרתית אך לא התחברה לתחום. "ערב אחד סבתי היהודייה הזקנה ראתה אותי מדברת עם האחיות ובנות דודות וכולן צחקו מאוד. היא ניגשה אלי ואמרה לי שאני צריכה להיות קומיקאית".
היא הקשיבה בקולה של סבתא ולקחה קורס בהופעה על במה, שבסופו עלתה לבמה והתאהבה בתחום. השנינות, לצד התמדה רבת שנים, הובילו אותה לבסס מעמד בתור קומיקאית אחריה עוקבים יותר ממיליון אנשים ביוטיוב ורזומה הכולל עבודה עם ג'רי סיינפלד ואיימי שומר. "אני לא מעריצה ענקית של קומדיה", היא מודה. "יש קומיקאים שצופים בספיישלים של אחרים ומנסים כל מיני פרקטיקות – אני פחות כזאת. אני עושה את זה רק כי אני רוצה לגרום לאנשים לצחוק ולהיות מאושרים".
אז מה באמת מצחיק לסביות? איך מצליחים לא לספר בדיחות פוגעניות?
"זו שאלה טובה. אני באה ממקום אוהב ולעולם לא אהיה מרושעת – זו לא מי שאני. אני מאמינה גדולה בחופש הביטוי ואפילו שיש קומיקאים שאומרים דברים נורא מגעילים, אני מאמינה שיש להם זכות להגיד אותם. זו היא דמוקרטיה. אני לא מקשיבה למה שאנשים אומרים לי לגבי מה מותר או אסור לי לומר".
יש לך עצה לקומיקאית לסבית מתחילה?
"עלו על הבמה כמה שיותר. אם תופיעו פעם בחודש זה לא מספיק, אני הייתי על הבמה בכל הזדמנות – הופעתי במכבסה אוטומטית, בחדרי מדרגות, בחנות סופגניות – בכל מקום. זה כמו ללכת לחדר כושר – תתאמנו, תתחזקו, תעלו על הבמה. אתן חייבות להיות שונות ומיוחדות: דברו על החוויות האישיות – כמו נניח האמא המטפלת שלי היהודייה – זה שלי ורק שלי והמטרה היא שאנשים יעזבו את המופע בתחושה שהם רוצים להיות חברים שלך, בפרט אם את קומיקאית אישה – ברגע שאת נכנסת לחדר את חייבת ביטחון עצמי גם אם את מזייפת את זה".
לסיום, כשאנו שואלים אם יש לה מסר לקהילה הגאה בישראל, דמעות עולות בעיניה. "הייתי אמורה לבוא לישראל בשבוע הבא אבל זה לא הסתייע", היא מספרת. "יש לי כל כך הרבה הערכה לקהילה בישראל לאור מה שהיא עוברת מול החושך הדתי שאני יודעת שלא קל. אני רוצה לבוא ולהופיע לכל מי שרוצה לראות. תהיו חזקות".