שמעתי שהומואים נראים טוב יותר מסטרייטים. קודם כל נעלבתי. לאחר שהתאוששתי, התחלתי לחשוב על זה באמת, וניסיתי להיכנס בעובי הקורה. כי זכרתי שעובי חשוב יותר מאורך.
הגברים, שנחשבו תמיד למין הפחות מטופח, בעשורים האחרונים מתמודדים על התואר המגדרי, או במילים פשוטות, הפכו לכוסיות. תעשיית הטיפוח הגברי הפכה מכמה סכיני גילוח למפלצת שמגלגלת מיליארדים ומרוויחה מכל נקבובית גברית שנסגרת. הגברים כבר מודעים לערכים קלוריים, מתחטבים בחדר כושר ומחזיקים בכרטיס ביקור של פדיקוריסטית, מניקוריסטית וקוסמטיקאית. ונשאלת השאלה – מי משקיע יותר במראה החיצוני, סטרייטים או הומואים?
ועכשיו, אם נזרוק את ה"ברור שהומואים, נו, מה הפואנטה" הצידה, נחשוב שוב, וניזכר למשל במגזר ה"אול-איזראלי", (נו, אלו עם החיבה המוגזמת לשוקולד בטיסות), אז המגזר הזה מוציא מיליונים ושעות רבות על מראהו החיצוני. מאות אלפים שמחכים לחשיפת התספורת השנתית של רונאלדו רק כדי לפשוט על כל מספרה מחדרה ועד גדרה בבקשה להפוך לשיבוט: גילוח חזה כסטנדרט, רגליים ובית שחי למחמירים, 400 שקל מחיר ממוצע לטי-שירט חלקה שמכילה לוגו של חיה בקטן קרוב ללב, וכמובן עגיל הפנינה של אייל גולן כתשובה ל"בלינג" של האפרו-אמריקאים בארה"ב. ואם כבר אייל גולן – איפה ההוא שבשנות ה-90' שר על כדורגל עם תספורת מדרגה וחישוק באוזן? מתי ולמה לעזאזל הוא הפך לאב כל המטרוסקסואליות הישראלית?
אבל השאלה היא כמובן כלל מגדרית, ואצלנו במגדר, יש גם "גברים אמיתיים", כמוני, שאומרים לספר "כרגיל" כבר עשר שנים, שנועלים את אותו זוג נעליים במשך שנתיים, פשוט כי הן הכי נוחות, שזמן ההתארגנות שלהם בבוקר עומד על חמש דקות - שתי דקות להתלבש, שתי דקות לטיפוח (צחצוח שיניים ושטיפת פנים) ודקה לרדת שלוש קומות במדרגות. ואני בסך הכול בחור נקי, לא שעיר, מריח טוב רוב הזמן, אז איפה אני עומד ביחס לקיבוצניקים עובדי הלולים והרפתות? מעניין.
ניסיתי לחשוב על הגבר הכי "סטרייט" בעולם, זה שאוכל כבש ושותה נפט לארוחת בוקר. טוני סופרנו כזה שיש לו את כל הסממנים הסטראוטיפיים של זכר בגיל המעבר - קרחת, כרס אימתנית וכמה שיערות עודפות בכתפיים ובאוזניים. אם ננסה לחשוב על הייצוגים הטלוויזיוניים הגאים, כרס ותספורת גורבצ'וב מוזנחת – לא נמצא. ונדמה שכך גם במציאות, ההומואים לא נותנים לעצמם להגיע ל"מצב" הזה. האם באמת כך? חיפשתי תובנות אצל איתן חברי הגאה האהוב עליי (והיחיד).
איתן מסביר את הנושא בפשטות: בעוד שנשים בדרך כלל מקבלות יותר "חוסר שלמות" אצל הגברים שלהן, גברים ביקורתיים כלפי כל גרם עודף או שערה לא במקום אצל הנשים שלהם, והרי כשמחברים גבר וגבר – אין צד "מקבל" ורמת הביקורתיות כלפי מושא תשוקתם נמצאת באינפלציה תמידית. "החיים לא קלים לגיי ה'בלתי-מושלם' בחברה הביקורתית בעולם. וזה מה שדוחף את כולם למצוינות חיצונית", אומר איתן, שהוא אחד הבחורים הרציניים והאינטליגנטיים שאני מכיר, ולמרות הסטיגמה המתבקשת – הוא 'גבר גבר' באופיו, וגם אותו, לא תתפסו עם שערה אחת שלא נמצאת על הראש, משטר אימונים קשוח ודיאטה תמידית.
אז הכל מסתדר בקלות ובהיגיון? החברה הגאה ביקורתית ביותר כלפי תושביה, לכן הומואים משקיעים בעצמם יותר ומכאן נראים טוב יותר מסטרייטים; רבים מהם מנויי חדר כושר, מורחי קרמים ומקיימי אורח חיים נהנתני, שעוזר להפיג לחצים שמביאים בסוף לקרחת. יופי. אפשר לסגור את הנושא ולארוז? לא בטוח.
כי אחרי ההומור והסטריאוטיפים, רגע ברצינות - הרי להומואים לא כתוב על המצח שהם הומואים, והם אינם הולכים עם שלטים (חוץ מביום ההוא בשנה), זאת אומרת שאולי בעצם אנחנו מזהים רק את טובי המראה, המחוטבים, המטופחים והלבושים בסטייל כהומואים, ואת כל אלו שלא תואמים את הטייפקאסט שלמדנו לחפש - אנחנו פשוט לא מזהים?
בעידן שבו טיפוח והשקעה במראה חיצוני חצו את כל גבולות המגדר, קל להתבלבל: יש לא מעט מסירי שיערות ומורחי קרמים שאם תתחילו איתם תסיימו את היום בבית החולים. אני אמשיך לדגול בגבריות לא מתנצלת, ולהחליף נעליים אחת לשנתיים.