ביום שגרתי למדי מצאתי עצמי יושב בתא השירותים של ביתי ומשוטט להנאתי בפיד הקסום של הרשת החברתית. הדברים המעניינים ביותר צצים לעת בוקר, עם הזריחה, לשם מתנקזים כל הפוסטים שלא הספקתי לקרוא או להבחין בהם בין משימה למשימה במהלך היום שלי. לפתע צד את עייני פוסטר שנוי במחלוקת שגרם לי להשתהות מולו דקות ארוכות בתא השירותים. מי מכם שיודע במה מדובר, או מי מכם שלא, אספר לכם בקצרה: פוסטר של ליין 'הדרעק', שידוע בין היתר בהברקות הקופי שלו, עורר סערה ודיון ברשת. בפוסטר עצמו הוצג גוף חשוף בלי ידיים, רגליים וראש ומעליו הכיתוב: מאות ג׳ונג׳ים מחכים רק לך. בג׳ונג׳ים הכוונה לבולבולים. לא הציפור, אלא איבר המין הזכרי. הורדתי המים ויצאתי מתא השירותים עם בחילה בלתי מוסברת שערבבה לי את הבטן וגרמה לי לאי נעימות גדולה. בהמשך אותו יום משעמם מצאתי את עצמי חושב מפעם לפעם על מה שעיניי פגשו בשעות הבוקר המוקדמות עד שביקשתי לעצור ולספק לעצמי תשובה כנה לגבי העניין שמציק לי. הרי אין סיכוי שזה טמון במיניות המשפריצה של הפוסטר המדובר, שכן - אני טיפוס מאד מיני וכל חגיגה מינית, מוחצת ככל שתהיה, היא מבורכת בעייני. אני לא נמנה מבין ההומואים שיש להם סלידה מהמיניות של עצמם, אין לי התנגדות למופעי ראווה של אוחצ׳ות מרקדות על משאיות בחוטיני עת חוגג לו מצעד הגאווה ואני יותר מהכל חושב שאם יש משהו שראוי לחגוג אותו זה את המיניות שלנו ואין בזה בושה כלל ועיקר.
אבל משהו בכל זאת הציק לי ואני פחות מדבר על הכיתוב המצועצע והבוטה, כי אם על עבודת הפוטושופ הדעאשיסטית שחתכה לגוף המוצג את הראש, הידיים והרגליים והפכה את הטורסו והחזה הגברי לקודש הקודשים של הקהילה הלהטבית. אני באופן אישי פחות מרגיש עם זה בנוח, והסיבה טמונה בכך שיש בייצוג הזה משהו שמבקש להדיר מהמרחבים ההומואיים את מי שאינו עולה בקנה אחד עם הגדרת הגוף המושלם. התופעה הדעשיסטית-הומואית לחיתוך הראש ושאר איברי הגוף היא נפוצה מאד, כמעט עניין שבשגרה. היא מובילה בעיקר באתרי ההיכרויות, כמעט כדרך מקובלת להכיר האחד את השני.
השלם מעולם לא היה שווה לסכום חלקיו כמו במה שהוצג בפוסטר המדובר. השלם, קרי - אנחנו, הוא לא מעניינו של אף אחד, כך מבקשים אותנו ללמוד ולהפנים. לנו, לאישיות שלנו, להשקפות שלנו ולמי שאנחנו, אין באמת קשר לאחד מאיברי הגוף המקודשים ביותר - החזה והבטן הריבועית והחטובה. במובן זה, סכום חלקי גופנו לא שווה לשלם שאנחנו. כל איבר מקודש או מוחפץ באופן שרק ייחודי לו, וכמה קל להפריד את הראש מהצוואר, את הידיים מפלג גוף העליון ואת הרגליים מהבטן התחתונה שלנו או מהתחת. בפעם הבאה שתיגשו ללחוץ יד למישהו, תביטו לו בפטמות או תבחנו את עבודת הבטן הריבועית שלו תוך התעלמות מוחלטת מפניו.
מה שקיים בעולם הוירטואלי או בפרסומות לא נשאר על לוח המודעות ולא נשאר רק במרחבי האינטרנט. הוא מאיים לפלוש לאזורים הבין אישיים שלנו, הוא מעצב את תפיסתנו בבואנו לייצר קשרים אנושיים עם אנשים. אני עצמי אינני מתנגד למראה גברים חשופים, ערומים ככל שיהיו, ואני מברך על כל דבר שיש בו מיניות מתפרצת. זה עושה לי את זה, זה מבורך והשמרנות היא ממני והלאה. העניין היחיד שמדיר שינה מעייני הוא הפירוק האגרסיבי של חלקי גופנו, המסגור שלהם תחת פרסום ושיווק מסיבתי והפיכתם לתוכן המרכזי של חיינו.
הבעיה השנייה, ואולי זו העיקרית שטמונה בפרסום הקלוקל (אגב, לא רק של הליין המדובר, אלא של רוב הליינים שמייצרים עולם תוכן קהילתי) קשורה לעיוורון המוחלט של אלה שמתיימרים לייצג את הקהילה ולנהלה. אני יודע שזה לא הולך להיות קל, אבל חייבים לשים את זה על השולחן ולדבר על זה גלויות. בשבוע שעבר התכנסו כמה וכמה ראשי מועדונים וליינים גאים סביב יוזמה מבורכת ששמה לעצמה למטרה להגביר המודעות לשימוש מופרז בסמי מסיבות. יותר ויותר אנשים משתמשים בסמים מהסוג הזה, לעתים באופן מוגבר, מה שהביא בחודשים האחרונים למותם של ארבעה בליינים. הללו אכן נפגשו לשם מטרה חשובה, שכן שימוש בסמי מסיבות ידוע בהפרזתו ובסיכונים הכרוכים בכך בעיקר במרחבים כמו מסיבות. למי מכם שלא יודע, מדובר בג'י. כלומר, סם אונס. אל תתבלבלו, לא מדובר באנשים שמכניסים סמים לכוסות של אחרים, אלא לאנשים שמבלים במסיבות ולוקחים את הסמים האלה על דעת עצמם.
אין לי עניין להטיף למי שמשתמש בסמים. יש לי עניין לצייר את הקשר בין לחץ תרבותי שמופעל על בליינים לבין השימוש המוגבר והמופרז שלהם בסמים שמסכן חיים. ועל הלחץ הזה צריך וראוי והגיע הזמן לדבר - הוא דומה מאד לאותו לחץ שקשור לתרבות סקס ולקידוש הגוף והשניים הולכים אחד עם השני צמודים זה לזה. קחו לדוגמא את הפוסטר הנ"ל - במרכז עומד גוף בלי ראש כאילו היה חתיכת בשר, ובצמוד לזה כיתוב שמשווק את המסיבה באמצעות איבר המין שלנו. יכול להיות מצחיק, אותי זה לא מצחיק. לא כי אני לא אוהב מין, אני מת על מין, אבל אני פחות מת על זה שמשתמשים במיניות שלי או בגוף שלי כדי לקדם מסיבה, ואני פחות אוהב את הלחץ שמפעילים עליי בכל הקשור לסקס או לתרבות סקס.
האם אף אחד מבעלי המועדונים לא מבחין בקשר ההדוק שבין פרסומים שמחפיצים גברים הומואים וביסקסואלים כאילו הזין שלהם הוא חתיכת קבנוס מפתה שאמורה למשוך קהל, לבין הלחץ שזה יוצר ואותה תרבות סמים מופרזת? הג'ונג' שלי מעולם לא חיכה לאף אחד במסיבה, גם כשרציתי סקס וגם כשיצאתי למסיבה במטרה למצוא סקס (שזה לגיטימי לחלוטין). העניין הוא שהגוף שלי הוא לא מוצר שבאמצעותו ניתן לשווק מסיבה כדי לזמן אליה אנשים. זו תרבות שלוחצת עלינו ללכת עם המכנסיים פתוחים והג'ונג' בחוץ. אולי כי יותר מדי מזיינים לנו את השכל עם סקס סקס ועוד סקס כאילו היינו מחויבים אליו, והופכים את הגוף שלנו למוצר מוגמר ומשווק, ואפילו לא מצליחים לראות הקשר בין זה לבין המרחב הפרוץ, כשנוגעים לי בתחת במסיבות, או כשממששים אותי בניגוד לרצוני או כשגורמים לי להרגיש חרא עם עצמי שלא דפקו אותי בשירותים של האומן.
זה נחמד להוציא הודעות לתקשורת על קיומן של פגישות חשובות כמו זו שציינתי למעלה, אבל זה פחות נעים כששמים את זה על השולחן ובאמת נכנסים בעובי הקורה ומדברים על זה - אני אמשיך לחגוג את המיניות שלי ואהיה גאה בה, אדבר עליה בפתיחות ואשים קצוץ על כל מי שזה לא נאה לו, אבל לא אתן שישתמשו בה כאילו הייתה חפץ שבאמצעותו ניתן לשווק מסיבה.