אף פעם לא הייתי בארון. זאת אומרת, כן הייתי, אבל לא בדיוק. אנשים תמיד הניחו מראש את זהותי המינית, ואפילו לא שיערו בנפשם שאני עשוי להיות סטרייט. במידה מסוימת, הם כמעט בחרו בשבילי את מה שאני עצמי הייתי צריך לבחור. כבר בגיל העשרה, כילד שמראהו השתווה למראה עלמה צעירה וביישנית, אלה ששהו במחיצתי כולל בני משפחה וחבריי לבית הספר, תמיד הניחו שאני הומו. במבט לאחור, כנראה שמעולם לא הייתי בתוך הארון, והיציאה שלי ממנו לא הייתה יציאה של ממש - אפקט ההפתעה נעלם מהמשוואה. אם כבר לצאת מהארון, חשבתי, זה לבוא בהצהרה שאני סטרייט. נתנאל הוא הומו, וזה ברור כבר במבט הראשון, ואחרי שהוא פותח את הפה זה כבר חתום וגמור. מכאן, שמעולם לא הייתה לי את הפריבילגיה לשקר ולהתחבא בארון מבריח - אין סיכוי שאני עוברת כסטרייטית.
במובן מסוים זה חסך ממני את שלב ההיחבאות והמחנק של הארון, זוגיות מדומה עם אישה, מחבואים אינסופיים ומערבולת של השקרים הידועים, ויחד עם זאת נחסכו ממני השיחות האישיות עם חברותיי לכיתה וקלישאת ה"אבא, אמא - אני הומו". אפשר לראות בסיפור הזה כמזל לכל דבר ועניין, ועם זאת גם סוג של טרגדיה.
זה כבר שבועיים שלמים שאני מתכתב עם בחור באפליקציית היכרויות סתמית, שהתעקש שאענה לו על אף שאין לו תמונת פנים גלויה. "אני בארון", הסביר לי, "ויש לי מסנג'ר". לא יודע מה עבר בראשי כשנתתי את הסכמתי למפגש בינינו. אולי כי סוגיית הארון מעניינת אותי מאוד, בתור אחד שאף פעם לא היה שם, או אולי כי נשגב מבינתי האפשרות להעביר שנים בארון חנוק ומדכא. אני מניח שרובנו נתקלנו באותם בחורים מוחבאים בארון, שמתחננים על נפשם לקבל מעט יחס ומציעים לנו תמונה בתוכנה אינטרנטית מסוף הניינטיז, ואנחנו אפילו לא טורחים להשיב להם בהודעה חוזרת, כי כמה מופרך זה בחור שהוא בארון אבל מבקש לקיים חיי קהילה בסתר ועוד יחד איתך. אני חושב שיותר מכל, זה מאיים עלינו ומפחיד אותנו, כי זה מזכיר לנו שישנם עוד רבים כמותנו שבוחרים באפשרות של שקר על פני אמת, ואולי הסיבה לכך קשורה במה שקורה בחוץ ולא מה שקורה אצלם בפנים - יש אנשים שהסביבה שלהם היא סיבה מספיק טובה להישאר בארון, ואם כבר להפנות אצבע מאשימה, אז לא כלפיהם כי אם כלפי אלה שמאיימים לאמלל אותם.
ובעודי יושב עם הבחור, שלא הפסיק להרביץ מבטים חטופים ימינה ושמאלה מחשש שמא יתפסו אותו בשעת מעשה, ניסיתי כל זמן שהבטתי בו להבין את נסיבות חייו. "אני בארון", אמר לי והוסיף לכך הסבר: "אבל נוח לי ככה. לא מרגיש חלק מהקהילה ולא מרגיש הומו. זה משהו שקיים רק במיטה שלי". והנה נחתה עליי ההבנה על אודות מקור הבושה והזיהוי המעוות שהרוב נוטה לעשות בהקשר של הומוסקסואליות - הומואיות נתפסת בעיני רבים כפרקטיקה במיטה, מין, זיון בתחת. לא כזהות, לא כמכלול.
אני תהיתי כל הזמן הזה ביני לבין עצמי איך אפשר להפריד בין משיכה מינית לזהות אישית ולשאר המשתנים שהופכים אותנו למה שקרוי בני אדם? הלא אין זה הגיוני שהומואיות היא רק זיון בתחת, והאמת היא שהמקרה של הבחור דנן היא דוגמה קיצונית למה שרובנו נוטים לחשוב - הומוסקסואליות כנראה מתייחסת רק לאקט עצמו, למה שקורה בחדר המיטות, ותו לא. קוראים לזה, לדידם של רבים, "הומו בנטייה ולא בהתנהגות", משפט שרווח במחוזות האטרף דייטינג ומוזכר לא אחת בדייטים שלכם ושלי, ומאיים לצמצם אותנו מבני אדם לטיפוסים מיניים בלבד, שמרכז חייהם נמצא במיטה. האם הומוסקסואליות היא רק נטייה מינית או שמא גם זהות ומכלול של הרבה היבטים ונדבכים בחיינו?
התפיסה הקדומה הזו התחילה 150 שנה אחורה בזמן - קראו לו קרל מריה קרטבני, והוא היה הראשון לתבוע את המונח "הומוסקסואליות" בשנת 1869. עד לאותה שנה, יחסי מין בין גברים לא נקראו בשם, על אף שידוע שהומוסקסואליות הייתה עוד משחר ההיסטוריה, ויש עדויות רבות לקיומם של אפטרים ודרעקים מרימים ביוון העתיקה, שם חגגו להן הלוחמות הגבריות מעוטרות העור והשריון עם בחורים כלבבם. שירזי ועופרה בסך הכול חוזרות על ההיסטוריה, ואין חדש תחת השמש, בדגש על תחת ובדגש על שמש (והעובדה שעופרה לא מזדקנת אמורה להגיד לנו משהו). אותו קרל קרטבני היה עיתונאי אוסטרו-הונגרי, ולמרבה האירוניה גם סטרייט, ולמרות העובדה שהמילה החדשה "הומוסקסואליות" נתנה תוקף והכרה אנושית לתופעה, היא למעשה צמצמה אותה לפעילותו המינית של אדם.
בכך גם טמונה הבעיה, כאשר הומוסקסואליות מופרדת מהזהות שלנו, והופכת להיות רק לפרקטיקה במיטה. לכן אנשים תמיד יקשרו בין הומואים למין, ואחת העדויות לכך היא במגע הראשוני של סטרייטים איתנו שממצה את עצמו בשאלות פולשניות שקשורות אך ורק לחדר המיטות - "מה, וזה לא כואב תגיד?", "מי משניכם הגבר", שואלת הסטרייטית המתעניינת גם נפגשנו רק לפני חצי שעה. גם ספקטרום הקללות לא פוסח על ההנחה השגויה על אודותינו יצורים מיניים שכל הווייתם מינית בלבד - "אוכל בתחת", "בוחש בשוקו", "אגזוזן", "נושך כריות" (והעורך שלי מגביל אותי במספר המילים, אחרת הייתי ממשיך), הם דוגמה מובהקת להקשר הכמעט אוטומטי שסטרייטים עושים במפגש הקוסמי הזה בינם לבין ההומו מהחלל החיצון. וההקשר הזה תמיד מעמיד במרכזיותו את מה שהולך בחדר המיטות.
שלא תטעו. ישנם גם כאלה בקרבנו, בתוך קהילתנו הקטנטונת, שדאגו להעתיק את המחשבה הזו מהסטרייטים וסבורים שהומוסקסואליות היא רק מה שמתרחש בחדר המיטות, ולכן מרשים לעצמם לשלוח ידיים או להטריד אותך רק משום שיש לך פרופיל באתר הכרויות או עמדת ליד השירותים במסיבה.
הומוסקסואליות תמשיך להיקשר למיטה, כי הומואים כנראה רק מזדיינים כל היום ובמעט הזמן שעוד נותר להם מתפרנסים כדי להביא קונדומים וחומר סיכה. ואני יצאתי מהדייט הזה כשבלב אני מסרב להכיר בהנחה שהומואיות היא נטייה מינית ותו לא. הומואיות היא לא רק נטייה מינית, אלא גם זהות, והיא לא מתחילה ומסתכמת במיטה. היא צירוף של נסיבות חיים, היסטוריה, ארון ויציאה ממנו, התמודדות עם הומופוביה וגם מאבק על זכויות כדי שיהיה פה טוב יותר.
כי כל עוד הומוסקסואליות תסתכם רק במה שקורה לנו בין הסדינים, ואנשים יראו בה עניין של נטייה מינית בלבד ולא זהות – זו תישאר סיבה מספיק טובה כדי להסתתר בארון.