לפני כמה שנים טובות הייתי סטודנט למשחק וחשבון הבנק שלי נראה היה כמו טרגדיה לא מוצלחת במיוחד. שכר הלימוד היה גבוה מהרגיל, ההוצאות על הדירה השאירו אותי עם לשון בחוץ ובכל רגע נתון בו נדרשתי לבחור בין מי עדן לנביעות - בחרתי בסוף במי ברז דלוחים. מערכת השעות הייתה אינטנסיבית ובמעט הזמן שנותר לי מצאתי את עצמי מפזז בין שולחן לשולחן ומציע מגבונים ללקוחות המסעדה. הזמן שנותר לי כדי לעבוד, כאמור, היה בלילות. שום דבר לא איים לשבור את רוחי כשעיניי נשואות לעבר החלום הגדול - להיות שחקן ולעמוד על במה. אבל תאמינו או לא, גם כאשר עבדתי קשה בלילות, לא מצאתי מספיק כסף כדי להתקיים בכבוד.
בשנה השנייה ללימודיי תקף אותי משבר גדול כאשר החלו פוקדים את הנייד שלי מספרים חסויים. קיוויתי שיחייגו אליי מקבר רחל, אבל היה זה הבנק שהתקשר בגלל המינוס האימתני. אני חושב שעשיתי כל שיכולתי כדי לצמצם את הוצאותיי - התגוררתי בשכונת התקווה, עבדתי מסביב לשעון ואיפה שרק יכולתי חסכתי. ההורים שלי לא יכלו לעזור משום שהם מועטי יכולת ואני לא הילד היחיד במשפחה (ילד בן 23, ליתר דיוק). אילו עוד אפשרויות עמדו בפניי? הלוואה לא הייתה על הפרק כי ניצלתי אותה בהזדמנות הראשונה, ולעבוד יותר היה רעיון שהתקבל על הדעת בתנאי שמישהו היה מוסיף עוד 4 שעות ליממה. היו מחשבות על הפסקת הלימודים בדרך לחלום הגדול שבין כה וכה לא האיר פנים, כי באמצע לימודיי היטבתי להבין שאני שחקן בינוני להפליא, אבל איכשהו עוד האמנתי שיש לי סיכוי (לאנשים בינוניים, מתברר, יש סיכוי גדול יותר להצליח מאשר לאנשים בעלי כישרון נשגב). בכל מקרה, זה היה חתיכת משבר שהוא סיפור מוכר לכולנו, כל עוד ההורים שלכם לא מהרצליה פיתוח, וההורים של רובנו הם לא משם, כמדומני.
והנה בשעת לילה מאוחרת אצבעותיי שוטטו באתר אטרף דייטינג להנאתן כדי להכיר ולהתכתב עם כל מיני ערים למיניהם. כמו הצעה שהתאימה את עצמה בדיוק למשבר הפיננסי שנקלעתי אליו, קיבלתי הודעה שביקשה להאיר לי את הלילה. אדם שאינני מכיר הציע לי מציצה בצירוף הסימנים הבאים - $$$. לאור מעמדי וגילי לא טעיתי לחשוב שמדובר בהצעה תמימה לדייט רומנטי, אלא במפגש שהמטרה שלו היא מסוימת מאוד - תן לי מין, הציע הבחור, ובתמורה אתן לך כסף.
"שלום, שמי כך וכך, אני עובד בחברה כזו וכזו, אשמח להכיר ולעזור בדרך כזו או אחרת". ההודעה הזו קושטה בשלל סימני היכר פיננסיים (מיורו ועד דולר), היא הייתה מנומסת והיה לה מימד מכובס שביקש להסתיר את תכליתה האמיתית: זה היה שידול לזנות. רק מה, משום שנעשינו מתוחכמים ומשוכללים מהרגיל, אנחנו מעדיפים לקרוא לזה "תמיכה", כי זנות זו מילה שמעוררת קונוטציות לא נעימות וזה עלול להבריח לקוחות: אישה בגיל העמידה מכתתת רגליה בסמטאות אפלות של התחנה המרכזית בין לקוח אחד למשנהו. אם כבר זנות, עדיף להלביש אותה היטב, לפזר מעליה נצנצים זוהרים ולקרוא לה בשם מעורר אמפתיה. הכי קרוב לסצנת האוסקר הזכורה היטב מ'לילות בוגי'. ממש החלום ושברו.
אם לא אני, ודאי מישהו אחר
לא אשקר, זו לא הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי הודעה מהסוג הזה. ואל תטעו לחשוב שזו הודעה אישית. זה לא הופך אותי למיוחד מי יודע מה, משום שיש לי הערכה שכל הומו/ביסקסואל ממוצע שהחזיק פרופיל באטרף קיבל הצעה דומה לזו שאני קיבלתי. זה עמד שם כמבקש לפתות אותי והתאים את עצמו למצב הרעוע שלי כמו כפפה ליד. ישבתי דקות ספורות מול ההודעה הזו. היו לי את כל הסיבות לתרץ לעצמי מדוע כן. זו לא בושה להודות שעברו לי אי אילו מחשבות בראש, אבל הייתי בר מזל וחכם מספיק בכדי להימנע מתגובה וסירבתי להצעה המלוכלכת, והמשכתי בשלי. כמה שנים מאוחר יותר, בימים בהם הפרופיל שלי באטרף היה פעיל יותר, המשכתי לקבל הצעות כאלה שקראו את עצמן 'תומכות' וזה עבר לי מעל הראש. הייתה לי את הפריבילגיה לסרב להן ולהמשיך הלאה.
ופתאום זה תפס אותי עם המחשבה שאם לא אני, אז ודאי מישהו אחר. לו הייתי חוזר עשר שנים אחורה בזמן, בימי התיכון המרעישים, אני לא יודע מה היה קורה אז ואיפה זה היה תופס אותי. המחשבה הזו הכריחה אותי לחשוב על מציאות שבה הייתי בר מזל, כי נסיבות פיננסיות הן לא הסיבה הבלעדית לרדת לזנות, אבל אם נוסיף לזה מצוקה נפשית גוברת בחתך גילאים מסוים - נדע להישיר מבט למציאות שלנו בעיניים ולחשוב שעל כל אחד מאיתנו בעל שיקול דעת נבון שסירב להצעות כמו אלה, יש עשרות בני נוער שמשוטטים במרחבים כאלה ואחרים שלא יחשבו פעמיים להצעה שמוגשת להם על מגש של כסף מנצנץ.
עזבו את הסיפור שלי על הסטודיו והחלום ושברו, ועל איך שסירבתי והתגברתי. הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו: מדובר בזנות. מעניין לחשוב על התופעה הזו כשאנחנו מדברים על חתך גילאים מסוים, על מצוקה שהיא לא רק פיננסית אלא גם נפשית, מעניין לחשוב על תמיכה כשהיא מוצאת את יעדה באזורים פחות מבוקרים ובטוחים - נניח, בני נוער. אי אפשר להתחמק מההכרה בכך שבני נוער להט"בים הם קבוצת סיכון גדולה יותר ומשמעותית יותר מחבריהם הסטרייטים לכיתה. במציאות שבה לא פשוט לצאת מהארון, עד שלעתים ישנם כאלה שמוצאים עצמם חסרי קורת גג רק משום שהוריהם זרקו אותם מהבית - ניתן לומר בבירור כי לסיטואציה כמו זו יש כתובת רעה בדמות תמיכה.
החיים והמוות ביד הלשון
שוב, אל תטעו, לא מדובר בתמיכה נפשית או בעזרה טובת לב, אלא בתמיכה שכוללת אינטרס ברור. למעשה, מדובר בזנות במעטה של תמיכה, עד כי כולנו עשויים לחשוד שמדובר באיזה שיתוף פעולה הדדי בין שני צדדים או יותר לגבי המשך החיים המאושרים שלהם. תמיכה היא עוד שם שמנצל בציניות מצוקות של אנשים ובני נוער עם המכנסיים למטה. היא פונה בעיקרה לאלה שירוצו אליה בידיים פתוחות. תופעת נערי הליווי היא תופעה שקופה שנעלמת מהעין, משום שמדבר במשהו שלכאורה לא ניתן להעלות אותו על הדעת - גבר שהוא זונה. ואם כן, אזי ניתן לחשוב בטעות שמדובר דווקא במשהו שהוא בטוח ומלא שעשועים. עובדה היא שאפילו בעברית אין הגדרה לשונית לגבר שהוא זונה. ג'יגולו, נניח, זה עוד שם אמריקאי זוהר.
לנו, המבוגרים או המפוכחים, יש את הפריבילגיה להבליג על הצעות מהסוג הזה ובאותה נשימה להעלים עין, אבל בינינו יש שקופים רבים שהדרך שלהם למטה כמו ידועה מראש במדרון החלקלק הזה. ועדיין, נוח לנו להשתמש במילה "תמיכה" כי זה מעלים את התופעה מהעין, משטח אותה, הופך אותה למשהו מנומס ומוסכם. אבל כשתמיכה מוצאת את יעדה במקומות שבהן קשה לסרב לה, לא נותר אלא לחשוב כי מדובר בשידול לזנות שחור על גבי לבן. אם זה מריח כמו זנות, נראה כמו זנות, מוגש כמו זנות ומתנהג כמו זנות - זו בוודאי זנות ולא אחרת.
כמובן שהתופעה הזו היא לא נחלתם של הומואים בלבד. מי שיעז בדם נפשו ליפול לטיעון הרקוב כי זה אופייני לקהילה הלהט"בית יתעלם מהעובדה ששידול לזנות מתרחש מדי יום ביומו במרחב הציבורי בעיקר כלפי נשים שאפילו יורדות לקנות לחם במכולת השכונתית. אנשים עובדים קשה כדי להמציא שמות יצירתיים לזנות במטרה להרחיב את המעגל הזה, ואני חושב שאם באתר כמו אטרף ניתן ביתר קלות לחסום אדם מטריד או סתם אחד שלא מצא חן בעינינו (כמו בלוק בפייסבוק), צריך גם לדווח על תופעות שכאלה בלחיצת כפתור. לא ברור לי מדוע אין את האופציה הזו, שכן - זה קורה ממש, אבל ממש מתחת לאף שלנו, ואף אחד מאיתנו לא עושה מאומה.
