"אני מצטערת, אבל אם אתה אדם לבן אתה לא יכול להגדיר מהי גזענות״. את המשפט הזה אמרה הפמיניסטית השחורה צ׳יממנדה נגוזי אדיצ׳יה בעימות טלוויזיוני שהתקיים החודש בינה לבין רפובליקני אמריקאי ב-BBC והתפשט כרוח סערה ברחבי הרשת החברתית. הציטוט הזה מתמצת בדיוק מופתי את הפרק הראשון בסדרה שיצר רון כחלילי וביים רפאל בלולו - ״אכלו לי, שתו לי: הדור הבא״, שהגיחה אל מסכי הטלוויזיה שלנו ושודרה בערוץ 8 השבוע.
>> רונאלדו מפתיע: "כן, אני מתרומם, אבל מפוצץ בכסף"
>> תובעת את בתה הטרנסית בת ה-17 ואת הרשויות שעזרו לה
באופן כללי, הנרטיב של הפרק הראשון מתמקד בשבטיות הישראלית, כשלמעשה הוא מתעסק ברובו בשבט האשכנזי, תוך שהוא טוען לקיפוח עדתי ולגזענות המכוונת כלפיו רק משום היותו אשכנזי. במילים אחרות, הסדרה בוחנת את היפוך היוצרות בין המזרחים שבעבר דבק בהם הכינוי "אכלו לי שתו לי" (ע״ע השד העדתי ותחושות הקיפוח הבלתי פוסקות) לבין אותן אליטות אשכנזיות, שבשנים האחרונות קול בכיים נשמע ממצולות ים הפריבילגיות, זועקות חדשות לבקרים על ה"מדינה שנקלחה ממנה" ועל "הגזענות שמכה בה". מדובר, אם כן, על זן חדש שברובו משתייך לחתך אוכלוסייה מרובת זכויות יתר, שבשנים האחרונות בפרט טוען להדרתו, לתחושת קיפוחו, כאם האדם השחור או זה שמשתייך לקבוצת המיעוטים בשוליים מפלה אותו ו"מתגזען" כלפיו.
אסף גרניט מככב בפרק כשהוא שוטח בפני המראיינים את תחושת קיפוחו האשכנזית כשלצידו הסו-שף שלו, מזרחי במוצאו, שמגחך על דבריו. פתאום, כשאומרים לך שאתה אשכנזי, זה מרגיש לאנשים מסוימים כמו דיכוי וגזענות. עידן ה"אכלו לי שתו לי" של בעלי הכוח מזהיר אותנו, שאפילו תיוגם כ"אשכנזים", "גברים" ואני רוצה להוסיף ולחדש - גם "סטרייטים", מוציא אותם מהדעת וגורם להם לאבד עשתונות ולהאשים את החברה במה שנקרא "גזענות הפוכה".
תג מחיר להט"בי
קשה לי מאד להזדהות עם תחושת הקיפוח של בעלי כוח למיניהם, בדיוק כשם שאין לי די אמפתיה לתחושת הקיפוח של הסטרייטים. והסטרייטים, זאת אנחנו רואים לאחרונה, בהחלט משמיעים את קול בכיים. מדובר, אם כן, על זן חדש יחסית, שכשם שאנשים לבנים רבים מבקשים להדוף ביקורת על גזענות באמצעות הטיעון של "גזענות הפוכה", מסתבר שישנה קבוצה נוספת שטוענת לקיפוח - הסטרייטים, מכל מין וצבע, דתיים, חרדים וחילונים כאחד; בתחילת השבוע נוכחנו ל"אכלו לי שתו לי" אחד גדול, כאשר ערוצי התקשורת הדתית (ערוץ 7 וערוץ 20) מיהרו לפרסם את הידיעה החמה של השבוע - קבוצת פעילים להט"בים ביצעו "תג מחיר" (לא פחות), פשע שנאה מתועב, כאשר תלו דגל גאווה על בניין הרבנות הראשית בו יושב הרב שלמה עמאר. ולפני שניגש למסקנות, חשוב להבין את נסיבות הדברים: כמה ימים ספורים קודם לכן, התפרסם ב"ישראל היום" ראיון עם הרב עמאר, שבו הוא מבקש להיכנס בקהילה הגאה בלי שום התראה או הכנה מוקדמת - קרא להם בדמות סוטים, שחייבים במיתה - כלומר, ביקש לבזות אותנו.
אנשים ברחבי הרשת החלו לתקוף את הקהילה הגאה בדבר המעשה הנתעב של תליית הדגל והזדעקו נוכח פעולת האיבה שביצעו הפעילים במדרכת האבן, כשקשקשו עליה קשת בענן בגירים. אלוהים שבשמיים, לאן הגענו, שהרי חברה דמוקרטית לא יכולה לאפשר בתוכה קיומם של פרטים שמחריבים מדרכות עם גירים. ולזה, חברים, אני מבקש לקרוא: "אכלו לי שתו לי - גרסת הסטרייטים". לא רק שהם זועקים נוכח מחאתם של הלהט"בים, אלא גם טוענים לקיפוח, כי חייהם נתונים בסכנה יומיומית. הנה כך למשל, בשנה שעברה, סמוטריץ' זעק מעמקי נשמתו על כך ש-95 אחוז מהעובדים בתקשורת הם להט"בים. "ההומואים האלה שולטים בתקשורת", אמר הסמוטריץ'. באמת, איך יכולנו להרשות לעצמנו לצאת ככה מהארונות ולתפוס בעמדות כוח תקשורתיות? מחר אדאג להגיש התפטרות לעורך שלי (שגם הוא גיי) רק משום היותי הומו.
גם אמיר אוחנה מצטרף לסטרייט הבכיין
אם תרצו, יש לכם גם את נפתלי בנט, שאחרי הירצחה של שירה בנקי, מה עשה? במקום לבוא לנחם את הקהילה בשעת האבל שלה, הלך הבנט לתחנת המשטרה והגיש תלונה. על מה הגיש? הרצחו לו נערה העונה לשם שירה, לבנט? ובכן, הגיש תלונה על הסתה. תלונה על הסתה של הומופובים? לא ולא, בנט הגיש תלונה על הקהילה הגאה, משום שחייו היו נתונים בסכנה מאוחצ'ות ולסבות אחוזות אימה. שוב פעם הכה בנו האכלו לי שתו לי של הסטרייטים. בדומה מאד לבנט, גם ח"כ אמיר אוחנה שותף לשיח החדש של הסטרייט הבכיין: במצעד הגאווה התל אביבי האחרון הגיע אוחנה למצעד הגאווה חמוש במאבטחים. הסיבה: אוחנה קיבל איומים לחייו, גורמים ב"שמאל הקיצוני של הלהט"ב" שהם בלתי סובלניים איימו לפגוע בו. וואי וואי, באמת הספקנו לשכוח את האריות של זהבה גלאון פוקדים את כיכר הבימה בעת ׳צוק איתן׳ ואיך שהם העיפו שם כיסאות וימנים באוויר.
וכך, חוזר על עצמו ושוב ושוב מעגל האכלו לי שתו לי של הסטרייטים, של בעלי הכוח, של הפריבילגים, והם לא נחים לרגע - הם מרימים ראש, כי נמאס להם שהשוליים הופכים למרכז, מרגישים כה מקופחים וכבר לא חלק מהמסיבה, שאלוהים יעזור להם. הטרור הלהט"בי מכה ברחובות, הומואים בכל פינה, טרנסיות מכות גברים ללא הרף. ואלה, הסטרייטים, באמת מסכנים. לא יכולים להתחתן במדינה הזאת ששולחת אותם לקנדה בטיסה שגומרת להם על חשבון הבנק רק כדי להירשם כנשואים, לא יכולים לאמץ ילדים. אל תקלו בזה ראש, ידידיי, שלא נגיע ליום בו "סטרייט" ו"לבן" ו"גבר" יהפכו לקללה. ליבי נכמר. נכמר בעיקר על הגמל שלא רואה את דבשתו, וקורא לנו בכיינים ונחותים, אבל כל פעם מחדש צץ לו בתפקיד המגז'דרת הראשית ובוכה את עצמו לדעת. מצטערים, היינו פה משחר ההיסטוריה, נהיה פה גם הרבה אחריכם.