קשה מאד לבקש סליחה. אני כמעט משוכנע שהכרתי יותר אנשים שלא התנצלו על הטעויות שלהם מאשר אנשים שביקשו להתפייס, לסלוח ולמחול. כל הזמן שומעים סיפורים על ההיא שלא סלחה עד המוות שלה, ההוא שסירב לדבר עם אחיו במשך שנים והבן שאיחר את מועד הסליחה מול אבא שלו כי הוא בדיוק נפטר. איזה פספוס. אפילו המנהיגים שלנו לא מוכנים להתפייס. הם יורים, אנחנו יורים, זה אשם, ההוא אשם, עשה לי ככה ואנחנו עשינו לו ככה ובינתיים השנאה הורגת אנשים. זה קשה, כי לבקש סליחה זה להודות שיש בנו חלק דפוק, זה לדרוך על האגו ולהתסכן בזה שנצא קצת חלשים. ואולי זה קצת מובן, כי בחברה כמו שלנו ערכים כמו התפייסות, קריאה לשלום ואהבת חינם נתפסים לרוב כחולשה, אפילו בגידה והתרפסות נאיבית.
>> הסכנה האמיתית בסקס תחת השפעת סמים
>> "קשה לה לראות ציצי של בחורה שמדברת בלשון זכר"
היי, אנחנו הרי ישראלים ואנחנו לא פראיירים. אם מישהו נפגע בגללנו כנראה שהגיע לו. בתור בסופר, על הכביש, בויכוחים פוליטיים, בהמתנה מייגעת בטלפון מול נציג שירות הלקוחות - התרבות היא תרבות "זה הגיע לו". כולם תמיד זעופים, קשים, לא פראיירים. מגיע להם שצעקתי וכעסתי והעלבתי, כי תמיד נמצא את הסיבה למה דחפנו את המבוגרת בתור ולמה חתכנו את ההוא בכביש. הגיע לבן זונה, כנראה.
ואז מגיע יום הכיפורים. אחד הימים האהובים עליי, ויש לו גם חלק נוסטלגי בחיי כמי שהיה נער דתי ירושלמי, ששאב מהרב שלו כל דבר טוב ויפה שהיהדות הביאה לעולם. אחד הדברים הנפלאים ביום הכיפורים הוא ערך ההתפייסות, הרחמים והסליחה. החלק הזה שהרוב מעדיף לדלג עליו. אחת הטעויות הנפוצות בעניין יום הכיפורים היא המחשבה שצום של 24 שעות מכפר על מעשינו הרעים. לא תגידו צום בן חודש ימים, בסך הכול 24 שעות שבמהלכן חלקנו מעבירים את הזמן עם מרתון סדרות בטלוויזיה שהשכן הגוי שלנו "בטעות" פתח בשבילנו או שורפים זמן בטיול על אופניים.
זה לא אני אומר שאתם חוטאים, זו התורה אומרת
תמיד כשאנשים גזענים והומופובים דוגמת בצלאל סמוטריץ' או איזה רב כלשהו, נניח, מכפישים ועולבים ומסיתים כנגד הקהילה הגאה, הם אוהבים לקנח את השנאה שלהם בטיעון נהדר: "זה לא אני אומר שאתם סוטים, זו התורה אומרת". אז כעת, הגיע תורי להחזיר להם באותו המטבע וללמד אותם דבר או שניים משיעורי הגמרא שלי: צום אינו מכפר על הומופוביה וגזענות, וזה לא אני אומר שאתם חוטאים, זו התורה אומרת.
אין ולא קיים ביהדות צום שמכפר על עבירות שבין אדם לחברו. למעשה, אפשר להניח שאם יש דבר אחד שאלוהים חסר יכולת לגביו, זו העובדה שהוא איננו יכול לסלוח בשם האדם הנפגע. הוא לא יכול למחול על עבירות שבין אדם לחברו. במשנה, בגמרא, בהלכות התשובה של הרמב"ם ושאר גדולי הפוסקים, חוזר על עצמו פעם אחר פעם העניין המדובר: בכל העבירות שנעשו בין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר עד שזה יתרצה ויתרפס בין חברו, יבקש סליחה שלוש פעמים עד שיהיה בטוח שמחל לו. זוהי לא פרשנות, כי אם עובדה. והאמת היא, שגם אם אתם לא מאמינים באלוהים, הרי שרק הגיוני לחשוב שאין ולא קיימת אף ישות שיכולה לסלוח ולמחול לכם על העבירות שלכם פרט לאדם אחד: זה שפגעתם בו.
כמה אירוני שמפלגת הבית ה"יהודי" בנתה את עצמה על קמפיין שהסיסמא שלו היא "לא מתנצלים". כמה לא יהודי מצידם. אולי פה קבור הכלב, המפלגה שממנה יצאה בת קול הכי הומופובית וגזענית שיש, מעמידה פני בית יהודי. אנשים תמיד אוהבים להסביר לי שאינני יכול לדרוש מהבית היהודי לשנות את עמדותיהם בנוגע לקהילה הגאה, כי זו התורה שהם מאמינים בה. זה מצחיק, כיוון ש"ואהבת לרעך כמוך" זו גם התורה שהם מאמינים בה, אבל מדלגים מעליה כי זה נוח להם. אנחנו, בני ובנות הקהילה הגאה, דווקא לא מבקשים מכל הומופוב באשר הוא לחשוב כמונו, אלא פשוט להפסיק לשנוא ולפחד מאיתנו. זו לא בקשה כל כך גדולה.
אל תעזו לבקש מהקהילה שתהיה סובלנית כלפי הומופוביה
לא רק סמוטריץ' ושאר החברים בבית היהודי צריכים לבקש סליחה, אלא גם ליצמן וחבריו למפלגה, מירי רגב שנכחה במצעד הגאווה בתל אביב אבל הצביעה לרעתנו בועדת חקיקה בכנסת, אמיר אוחנה שנעדר מההצבעות אחרי שדאג להיות נוכח ערב הבחירות בכל כנס להט"בי כדי לקושש קולות. גם כל אותם אלה המשתמשים בהומו כקללה בבתי הספר, המורים שמתעלמים מכך, אלה הקוראים לנו סוטים, שמפילים חוקים לטובתנו, שמשתמשים בנו מעל בימות האו"ם אבל בעברית לא רואים אותנו ממטר (ביבי), פעילי להב"ה שניסו להיכנס עם סכינים למצעד הגאווה, זורקי הביצים, בנצי גופשטיין, מצעידי החמורים - כל אלו צריכים להתנצל בפני הקהילה הגאה ולהבטיח לא לחזור על העוול שגרמו לנו בשנים האחרונות. אני ממתין, הם בטח בהכנות לצום או משהו.
לפני כמה שבועות צפיתי בסרט בקולנוע ובאחת הסצינות שאלה האישה את בן הזוג שלה: "תגיד, איך אתה מצליח להיות מאושר כל כך?", והוא ענה לה: "כדי להיות מאושר אתה צריך לסלוח רק פעם אחת, אבל לשמור טינה ולשנוא? בשביל לטפח את זה, אתה צריך לעבוד יום יום וזה קשה נורא". הוא צודק. מה שנפלא ביום הכיפורים זו המצווה להתפייס. כן, גם עם זה שאיננו מסכימים איתו. ובבקשה, אל תעזו לבקש מהקהילה הגאה שתהיה סובלנית כלפי הומופוביה, כי אי אפשר להכיל גישה שמבקשת לשנוא, לבזות ולהעליב אותך. האם תסכימו להיות סובלניים כלפי עמדה ששוללת את החופש שלכם? הרי אתם בקושי סולבניים כלפי מצעד גאווה בן 5 שעות בחום של יוני, משתגעים מכמה בחורים חשופי ישבן עד שלפתע קרניים של שנאה יוצאות לכם מהראש.