כבר כמה חודשים שאני תחת הטייטל רווק. חברים שניסו לנחם אותי בקלישאה שפרידות הן בדרך כלל התחלות חדשות, הציעו לי "לקחת את מה שיש לעולם הרווקות להציע". בהתחלה, זה נשמע לי כמו סיסמא מבטיחה - אינספור גברים רווקים בתל-אביב בעיר שיש לה להציע מסיבות אפילו לציבור חובבי כפות הרגליים. הפוש הזה שהם נתנו לי הוציא אותי למשימה שסקרנה אותי בתור רווק טרי.
וכמו כל רווק אולטימטיבי, הורדתי למכשיר הסלולרי את מיטב האפליקציות שמבטיחות לך חתן להביא לאמא, או לחלופין מישהו להעביר איתו את הלילה בין הסדינים - גריינדר, אטרף וטינדר קיבלו נתח משמעותי בזמן הפנוי שנותר לי.
שעת צהריים. אתה מוצא לעצמך את הזמן להיכנס לאחת מהאפליקציות דייטינג הידועות, מחליק עם האצבע בניסיון לתפוס גבר אחד מיני רבים וטובים, וצליל ההודעה הנכנסת מצלצל לו ברקע. מרגש. קיבלת הודעה. "היי", הוא כותב. אתה כותב לו "היי" בחזרה (פאסון זה עניין מהותי). אחרי שלוש דקות הודעה נוספת ממנו - "מה קורה?", הוא שואל, ואתה משיב "הכול אחלה, איך אתה?", וכעבור דקה מחזיר לך "גם".
בפרק הזמן הזה שבין ה"גם" ועד לרגע שאחד מכם יציל את השיחה, אתה נכנס לפרופיל שלו ובוחן את התמונות, עובר אחת אחת כמו קטלוג מוצרים של אי.ביי, אומר לעצמך "לא רע הבחור" וממשיך איתו את השיחה על הא ועל דה.
אחרי ביקור חטוף בשלוש האפליקציות האלה, ניסיתי כל הזמן להבין איך גוף יכול לתפקד בלי הראש, ותוך כדי קפצה ההבנה המאכזבת שאחוזי ההצלחה שלך תלויים באחוזי השומן או מסת השרירים, ואם אתה עומד בסטנדרטים של גבר - הרווחת. אם אתה נשי- נזרקת לשחורה.
עוד חור נפער לאיטו, ואני מבליג וסולח, ומתאים את עצמי למה שמצפים ממני. הטירוף הזה של החיפוש אחר האידיאל הגברי הוא תמצית כל מה שקורה שם – בשורת החיפוש אנשים נשאלים מה הם מחפשים, והם בוחרים לכתוב שם מה הם לא מחפשים – הם לא מחפשים נשיים, אוחצ'ות, זקנים ופדופילים. בשורה אחת עם פדופיליה מעמידים את מחלת הנשיות. הם יעדיפו שריריים על פני משהו שעשוי לסטות ממסלול האידיאלים שלהם.
היום הראשון עבר בהצעות מגונות, תוך שאני מקבל לתיבת ההודעות שלי הצעה מינית לא מפתה בעליל, בצירוף תמונה של האיבר. לא הבנתי מאיפה העזות לשלוח תקריב של הזין בלי לבקש את האישור של הצד השני. והנה עוד אסימון נפל בדרך - אין חוקים. אנשים חושבים שאם אתה חלק מאתר היכרויות אז זה נותן להם לגיטימציה להטריד אותך, כמו גברים שחושבים שאם אישה לובשת חשוף - היא מזמינה את האונס שלה.
עוד התאמה קפצה לה, והפעם החלטתי ללכת על זה. אחרי שיחה די לאקונית, קבענו להיפגש. עמדתי למול הדלת שלו, עליה הודבקה דמותו של אי.טי, החייזר מהסרט. סימסתי לו: "תפתח לי, אי.טי", וכעבור 10 שניות הדלת נפתחה, והוא היה אחרת ממה שציפיתי. שוב התבדיתי. אטרף הבטיח לי גן של שושנים, וקיבלתי קוץ בתחת.
"יפה שזיהית!", הוא סינן לעברי. "את אי.טי?", שאלתי בפליאה, והוא הנהן. "כולם מכירים את אי.טי, מה קרה לך", החזרתי לו בחוסר נחמדות וישר פנינו לחדר השינה שלו. הוא נשכב על המיטה, כמצפה שאחלוק איתו גוף ושמיכה, ואני עמדתי כמו ילד מפוחד על יד השולחן, והבטתי על הפריטים בחדר. כעבור כמה דקות הוא שאל: "תרצה לשתות משהו?", והשבתי לו בחיבה: "לא, אבל הייתי רוצה לעשות סיבוב בבית שלך", ופניתי לצאת מהחדר.
הבית שלו סימן על טעם מדויק להפליא. תוך כדי שבחנתי את מנורת הקיר המיושנת בסלון שלו, חשבתי לעצמי שאפשר להכיר באמת בן אדם לפי הסגנון שלו, הרבה יותר מאשר לפי מספר הריבועים שיש לו על הבטן.
אחרי כמה דקות שוב מצאנו את עצמנו בחדר השינה שלו, באותה פוזיציה. אלא שאז הוא קם לעברי, ועמד ממש קרוב, ונגע לי קלות ביד. לא עברו כמה שניות והתחלתי לבכות. הוא חיבק אותי כמו שאמא חיבקה אותי כשהייתי חוזר הביתה אחרי שילדים בבית הספר צעקו לי "קוקסינל" במסדרון. "אני לא ממש רוצה להתמזמז", אמרתי בשקט, והוא חייך וחיבק בשנית.
מה בדיוק ציפיתי לפגוש, את ג'יימס דין עם פאסון של אידית פיאף? לא יודע. מה שבטוח, ציפיתי לראות משהו שכנראה לא קיים ברשתות החברתיות הקוויקיות האלה. אחרי שהלכתי, הוא סגר עליי את הדלת, ועמדתי עוד כמה שניות ספורות מולה. רציתי להתנצל, אבל היה מאוחר מדי. אי.טי הסתכל עליי עם העיניים הגדולות שלו, וזה הצליח לפגוע בול בחור הזה שנפער לי בלב, ולהביא אותי למחשבה שמה שאני מחפש נמצא על פלנטה אחרת, חבר מכוכב אחר.
הייתי רוצה להגיד יפה שלום לשלוש האפליקציות האלה, תוך שעוברת בראשי המחשבה שאם מישהו רוצה להכיר אותי - הוא מוזמן לשבת מתחת למרפסת שלי עם זר, קלישאות ביד ולהכיר את מי שאני באמת, אבל מה, להתחיל עם בחור בבר או מסיבה, ככה פנים מול פנים? אני עוד צריך לחשוב על זה.