זה היה בלילה. דני הגיע לגן העצמאות עם שלושה חברים - עידן תומר ואלי, והם התיישבו לצדי על הספסל מתחת לפרוז'קטור והתחילו לשאול שאלות. עניתי ושאלתי גם אני. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אנשים כמוני, בני גילי.
אהבתי את זה שהם נראו כלפי חוץ "אנשים רגילים", חולקים איתי את הסוד שלא יכולתי לספר בעיר בה גדלתי. ישבנו שם, באמצע גן שהיה לא רק מקום להרפתקאות מיניות אלא בית קהילתי תחת כיפת השמיים. צחקנו, דיברנו - והם הכירו לי עולם שלם שלא ידעתי שקיים. ראיתי בחורה בגילי בתוך העולם שלהם, ולא ממש מזיז להם מה אומרים בחוץ או מה חושבים עליהם, ועדיין, גם מולם, הייתי בארון.
ידעתי מה זה להיות בארון כלפי חוץ, אבל אפילו פה מוקפת באנשים שדומים לי, הרגשתי שאני צריכה להסתיר את הזהות האמיתית שלי, שבנוסף ללהיות "הומו" הייתי שונה מהם – אני אישה. אבל הסתרתי מהם את המידע הזה, ועיצבתי לעצמי איזו דמות שאיכשהו תתאים לחברים החדשים שרכשתי.
הם היו מדריכים שלי לעולם הזה, ואני הייתי מודרכת על ידי הומואים שעונים על סטריאוטיפ של "הומו גברי", משהו שהיה שונה מהאני האמיתית. מאותו יום בו נפגשנו על הספסל, שמרתי על קשר עם כולם. היה לי ממש כיף איתם, הרגשתי שייכת ואפילו נערצת. בשבתות היינו הולכים לחוף ים מוגדר לגייז, ובכל פעם שהגעתי לתל אביב, תומר תמיד דאג איפה אשן וסידר לי לישון בדירה של אלי עם עידן. היינו מדברים אל תוך הלילה, התקרבתי אליו מאוד עד שהבנתי שקצת נדלקתי עליו.אני ועידן החלפנו מכתבים, כמו בספר, הייתי ממתינה בציפייה לקבל ממנו בדואר מכתב, בו הוא היה כותב לי הכול על עצמו ואני הייתי משיבה במכתב משלי.
ואז ברביעי אחד החלטנו כולנו להיפגש באלנבי. הגעתי לתל אביב, ואני, שעוד לא הכרתי את אלנבי, ירדתי מרכבת מרכז והתחלתי לצעוד. שואלת אנשים כיצד להגיע, וזוכה למבטים מופתעים מהמרחק שעוד נותר לי. כשהתקרבתי לבסוף, עצרתי בצד הדרך, החלפתי בגדים, התרעננתי והגעתי לכניסה למועדון לפני אחת עשרה (השעה שבה עוד אפשר להיכנס בחינם).
הם חיכו לי, ונכנסו לתוך מה שהיה עד לפני שעות ספורות שוק. הם ניתבו לי את הדרך בין ריחות הדגים לפירות הרקובים, עד שלפתע צצה לה דלת פלדלת ומעליה שלט מואר "צ'אפס". צעדנו לאורך שביל קצר, קיבלנו את "החינם" ונכנסנו לבר אפלולי ואינטימי. נעמדנו בצד עד שנדלק האור על מה שהיה נראה כמו במה מאולתרת, עליו עלו שתי מלכות דראג והתפעלתי מרוב הצבעוניות. אני, שהסתרתי את היותי אישה בקרב ההומואים, הייתי בהלם - לא ידעתי אם על הבמה היו אלה "גברים" או "נשים". אלו היו ה"דראגולות", ציונה פטריוט ורמה רימינג. הם נתנו הופעה מדהימה שמרוב שהייתי בשוק אני אפילו לא זוכרת מה הם בדיוק עשו. מיד אחריהם עלו עוד ועוד, בצבעים מרהיבים ופאות משתנות. זה היה נוצץ, מלא בהומור והרגיש יותר מהכול – ביתי.
אחרי המופע עמדנו בחוץ, ונפרדתי לשלום מעידן ודני עד שנותרתי בגפי. אז יצאה גם רמה, בלונדה מהממת בעלת גוף יפה, ושאלתי אותה "את גבר או אישה?". היא מיד השיבה "גבר" והסבירה שהיא עושה את זה רק לפרנסתה. שאלתי אותה "איפה הגבות שלך?", והיא נתנה לי לגעת בגבות שהוסתרו תחת שכבה נדיבה של דבק ומייק-אפ. רמה התעניינה מאיפה אני, והשבתי שמחיפה ואחזור רק ברכבת של הבוקר. היא הציעה לי לבוא אליה, ואמרה לי לחכות עד שתוריד את האיפור. המתנתי בסבלנות, ואז יצא רמי, הגבר שמאחורי דמות הדראג רמה רימינג - בחור חמוד, רזה עם שיער צבוע לבלונד וקוצים ואיפור שלא ירד לגמרי מהעיניים. נסענו ברכב אליו לדירה, התקלחתי, הלכנו לישון יחד ובבוקר צעדתי לרכבת.
זו הייתה חוויה מטורפת שנחרטה לי בזיכרון. רק חיכיתי עד שיהיה שוב יום רביעי כדי שאוכל לחזור לאותו המקום. הפעם הגעתי לבד, לא הודעתי לעידן או לחברים, ונכנסתי לבר בתקווה שאפגוש שוב את אותן "בנות". אבל המקום היה מעט ריק, ועל הבר ישבה בחורה בלונדינית שהריח של הבושם שלה הטריף אותי. העזתי ושאלתי אותה איך קוראים לבושם, אך מיד שכחתי. היא שאלה לשמי, ואני לשמה. "קים" היא השיבה בנחמדות. בדיעבד, זו הטרנסית הראשונה שפגשתי בחיי, כמוני, אבל אז לא ממש הצלחתי להבין זאת. היה לה קול נשי ופנים עדינות, ותוך כדי השיחה היא אמרה לי שציונה ורמה לא יופיעו הערב. לא אהבתי את הרעיון שלא אפגוש את רמה, יצאתי מיד מהבר והלכתי למקום היחיד שהכרת – "הגן". שם פגשתי בחור צרפתי שלימים יהיה בן הזוג הראשון שלי, אבל זה כבר תחילתו של סיפור אחר.
>> בפרק הקודם: "נרדמתי על ספסל עד שגבר זר העיר אותי בגן העצמאות"