עד כיתה ט' הייתה לי התבגרות רגילה ולא מעניינת במיוחד של תלמיד בית ספר. עד שגובשה הזהות המינית שלי, וידעתי מי אני. עוד לא קראו לי לינור, אבל דבר אחד היה לי מובן - רציתי רק בנים, והייתי בארון.
הייתה לי חברה טובה באותן שנים, מיטל. בין הבודדות בעיר שהיו לה מחשב ואינטרנט, מצרך כה נדיר בשנות ה-90. הייתי מבלה אצלה שעות ארוכות והיא הכירה לי את הצ'אט של IOL . היו שם כל מני קבוצות, עד שהבחנתי באחת שמשכה את תשומת לבי – 'גאים/גאות'. נכנסתי לקבוצה ואמרתי לה 'בואי נצחק על ההומואים'. זו הייתה הדרך שלי, כך יכולתי לדבר עם האנשים שרציתי ומיטל לא תחשוד בי ותמשיך לחשוב שאני 'סטרייט'.
ככה באופן קבוע אחרי בית הספר היינו עושות אצלה שיעורי בית, אוכלות משהו ונכנסות לצ'אט. באמצעות אותן שיחות גם הכרתי מישהו. אף פעם לא החלפתי את הניק (הכינוי שלי בצ'אט), וכך הוא תמיד היה יכול לזהות אותי, ולמצוא אותי בשנייה שהתחברתי. דיברנו שעות.
שיחות גררו שיחות, והימים נקפו, עד שלבסוף הוא ביקש את מספר הטלפון שלי. באותם ימים היה לי טלפון 'מנגו' והחלטתי לתת לו את המספר. כשהטלפון היה מצלצל הייתי רצה במהירות החוצה, ודיברנו ללא הפסקה. על הכול. במיוחד אני דיברתי, ושאלתי, רציתי להבין את עולם הגייז. אני הייתי נערה בת 16, והוא היה בן 36. היה כיף, מעניין וצחקנו המון. ואז הוא ביקש שניפגש.
השיחות בין שנינו מעולם לא היו מיניות, כמו זוג חברים טובים. כשהוא ביקש להיפגש, ולמרות החששות, ישר הסכמתי. קבעתי איתו בכביש המהיר כדי שחלילה לא יראו אותי בשכונה עולה לרכב עם גבר זר, והוא, מנגד, לעולם לא יידע איפה אני גרה.
ארזתי תיק גב אותו מילאתי בבגדים תחתונים ומברשת שיניים, ורצתי החוצה לכיוון השדה שחוצה את השכונה בדרך אל הכביש המהיר. עצרתי ליד כמה עצי בננות, השלתי מעליי את הבגדים הדתיים ואת הכיפה מהראש, והחלפתי לבגדים 'חילוניים'.
הוא חיכה לי ברכב שלו, רכב אפור וארוך שנראה לי יקר. עליתי אל הרכב בחשש ואמרתי לו 'היי'. אפילו הבושם שלו, שחקוק בי עד היום, היה נראה לי באותם ימים יוקרתי כי לא היו לי בשמים משלי. הוא לקח אותי למלון בזיכרון יעקב, שגם הוא נראה בעיניי מפואר. בתור ילד, כל הדברים האלה היו כל כך מרשימים.
נכנסנו אל החדר והוא שאל אותי אם אני רוצה להתקלח, אמרתי לו שלא אבל בכל זאת הוא הכריח אותי. וזה גרם לי להרגיש פתאום מסריחה. נכנסתי למקלחת וכשיצאתי ממנה הוא כבר חיכה לי עירום בחדר. לא הבנתי בדיוק מה הולך להיות, לא הייתה לי עד אותו יום חוויה עם 'הומו אמיתי'. מבחינתי, כל ההתנסויות המיניות שהיו לי עם השכנים היו דברים קטנים שלא נחשבו לסקס.
הבהרתי לו מיד ש'זה לא הולך לקרות', והוא דווקא הבין. זה באמת לא קרה. התלבשנו, והוא הציע לי לנסוע יחד איתו לתל אביב. הסכמתי. תמיד רציתי לראות את העיר הזו שדיברנו עליה כל הזמן, תמיד רציתי לדעת מהי תל אביב. העיר שאולי יום אחד תוכל לקבל אותי כמו שאני - אישה, טרנסית, שרק במקרה נולדה בגוף הלא נכון. הגענו לגן שהיה פארק ענק, חושך ואפלולי. היום, בדיעבד, אני יודעת שזה היה גן העצמאות, אבל זה כבר סיפור אחר.
>> בפרק הקודם: התקופה בישיבה - "נכנסתי אל הרב, היה ברור שאסור לדבר על האונס"